אביגייל רוז חצתה את גיל 30 עם אלבום חדש וחשוף מתמיד

האלבום הרביעי של אביגייל רוז, "השריטה שבפרקט", מתרחש על התפר הדק והמשמעותי עד כאב שבין סוף השנות ה־20 ותחילת ה־30. זו תקופה שבה אלו מאיתנו שלא נכנסו לרשימת "הצעירים המבטיחים" של "פורבס" חווים לרוב כנקודת חיכוך מלחיצה שבה המבוגר נפרד מהמתבגר. לא כולם יוצאים מרוצים מהמעבר הזה. אבל אביגייל רוז, שהחלה לעבוד על האלבום הזה בגיל 29, יכולה להתנחם באביגייל רוז של גיל 31. האלבום, שהוקלט בשלושה סשנים דחוסים שפוזרו לאורך שנתיים, יצא יפה ומדויק, ורוז מוליכה בו את המאזין בשלושה פרקים של החיים שלה בתבונה ובביטחון.

"לא עשיתי את האלבומים שלי בתקופות של זוגיות", מספרת רוז, "בדרך כלל כותבים אחרי. במערכות יחסים אין כל כך לכתוב, נראה לי. אני מקווה שאני כן אכתוב גם כשאהיה במערכת יחסים".

את חיה לבד?

"אני חיה לבד. קונספט".

"יש מצב שאשאר לבד, אבא, אל תדאג. אבא, אל תכאב", היא שרה בשיר הפתיחה של האלבום, "זה יקרה". כך היא מופיעה בשיר, גם כילדה קטנה וגם כאישה בוגרת. "זה קצת קשה להוציא החוצה את מה שאני מרגישה", היא מודה, "בסופו של דבר אני כותבת מאוד חשוף. הפחד היחיד שיש לי מחשיפה הוא מההורים. יש פה שיר אחד שאימא שלי נורא לא אוהבת", והיא מסרבת לחשוף איזה, "אמרתי לה, אימא, אין מה לעשות. היא אמרה, זה חשוף מדי. אמרתי לה שלי זה לא מפריע. יש דברים שאני שומרת לעצמי, אבל מה שאני חושפת, זה עד הסוף. בלי אמצע ובלי בערך". אמה של רוז היא המשוררת תלמה אליגון־רוז ואביה הוא יורם רוז, מנכ"ל ההוצאה כנרת־זמורה ביתן. בקיצור, היא באה מבית שבו למילים יש חשיבות מכרעת.

קשה לשחרר טקסטים כשיש אימא משוררת?

"הכתיבה שלנו מאוד שונה. פה ושם, אם חסרה לי מילה או משפט, היא עוזרת לי, אבל הכתיבה שלנו מאוד שונה. תמיד נדמה לי שהכתיבה שלי יותר פשוטה, פחות יפה, אבל זה לא, אנחנו פשוט מתקופה אחרת. אז כן, יש חוסר הביטחון הזה, אבל אימא תמיד מרגיעה אותי שהכתיבה שלי מאוד יפה".

וזה חשוב לך?

"מאוד. אימא שלי הצליחה מגיל 16, זה היה הגיל שבו היא כתבה את 'לאבא שלי יש סולם'. אז כאילו, מה עושים עם זה? תמיד רציתי להצליח גם בגיל הזה, אבל לאט לאט משחררים".

הוצאת ארבעה אלבומים. הצלחה עדיין מעסיקה אותך?

"מוזיקה זה מקצוע שאני רוצה לעזוב כל חצי שנה. די, מספיק. אבל אני בטוחה שהרבה אמנים זה ככה, לא קשור להצלחה. זה פשוט מתיש. מה כבר אני חושבת על הצלחה? מה זה בכלל?".

"אימא תמיד מרגיעה אותי שהכתיבה שלי מאוד יפה". אביגייל רוז (צילום: גוני ריסקין)

לא יודע. מה זה בשבילך?

"אני כבר לא יודעת. פעם חשבתי שהצלחה זה להופיע המון. שאני אהיה על הבמה וכל הזמן יהיו הרבה אנשים בקהל וזו תהיה העבודה שלי. עכשיו אני כבר לא יודעת. האנשים שמאושרים הם מי שטוב להם, לא מי שמצליח".

את מעדיפה שיהיה לך טוב על פני להצליח?

"אם מאוד אצליח ויהיה לי רע זה קונספט לא משהו, לא ככה? אם ההצלחה תעשה לי טוב אני אשמח".

את בעסק כבר עשר שנים. עשית אלבום ראשון בגיל 21. טוב לך?

"עכשיו מאוד טוב לי, כי אני עושה משהו שאני מאמינה בו. הוצאתי אלבום שאני מאוד אוהבת, אנשים אוהבים את האלבום, אני שמחה עם מה שקורה איתי. גם מכל התהליך. איך אני אסביר את זה? מאיך שאני מקבלת את העבודה. בדרך כלל בקמפיינים שמלווים צאת אלבום נורא קשה לי. עכשיו אני לוקחת הכל בקלות. פעם היה מתחיל קמפיין וברגע שהוא היה נגמר הייתי סוגרת את הטלפון ולא מדברת יותר עם אף אחד. עכשיו אני עונה לטלפונים, מתקשרת, כאילו, יותר מתפקדת. שזה מגניב. התבגרתי. טוב, אני בת 31".

אביגייל רוז, לבונטין 7 תל אביב, רביעי (5.4) 21:00, 40־50 ש"ח