"הסקסיזם בעולם הקלאסי חזק מאוד. יש הרבה מאבקים והרבה חוסר פרגון"

אביה קופלמן, המלחינה של הסימפונית בירושלים, מעלה יצירה חדשה עם האופרה הישראלית שמפגישה בין מוזיקה דתית נוצרית למשוררות ישראליות. אז למה היא לא מוכנה שיכנו אותה "מלחינה קלאסית"?

אביה קופלמן (צילום: גוני ריסקין)
אביה קופלמן (צילום: גוני ריסקין)
28 ביוני 2017

זה לא שהממסד הפנה עורף לאביה קופלמן (39). היא למדה באקדמיה למוזיקה בירושלים, משמשת היום מלחינת הבית של התזמורת הסימפונית בירושלים ואחת הנשים היחידות בתחום זה. היא זכתה בפרס ראש הממשלה לקומפוזיציה, עבדה עם רביעיית קרונוס האגדית ויצירות שלה בוצעו בכל מקום מפסטיבל ישראל ועד קרנגי הול. אבל משהו בה לא מוכן פשוט לקבל את ההישגים האלה: היא לא מוכנה, למשל, להגדיר את עצמה כמלחינה קלאסית, ופעם אחר פעם מוצאת את עצמה נלחמת נגד חוסר צדק בתחום שלה. "לפעמים בעבודה עדיין מתייחסים אליי כאילו אני ילדה קטנה רק כי אני אישה, שלא לדבר על כך שאני חשופה הרבה יותר להטרדות ושאני גם אם חד הורית שנאלצה לפרנס שני אנשים לבד וגם איכשהו לחזור הביתה ולדאוג לבן שלי לארוחת צהריים. זה לא דבר שהאקס שלי נאלץ להתמודד איתו, הוא יכול לעשות חזרות כל יום מבוקר עד לילה ולא לתת על כך דין וחשבון לאיש".

למה את לא קוראת לעצמך מלחינה קלאסית?

"כי קלאסי זה משהו מיושן, שכבר מת ונכנס לקאנון. חשבתי על זה הרבה לאחרונה. זה תוקע את הסצנה המוזיקלית. הקביעה הזאת הרי לא נמצאת בשום מקום, הרי לבמאי צעיר שעושה שייקספיר לא יקראו קלאסי וגם לבמאי קולנוע שעובד בסגנון פילם נואר לא יקראו קלאסי; רק את המוזיקאי קוברים עם מוצרט ובטהובן. התחנכתי על המוזיקה הזאת, למדתי לנגן אותה אבל הטעם המוזיקלי שלי לא מורכב רק ממנה. אני לא רוצה לוותר לחלוטין על מוזיקה קלאסית, אבל אני גם לא מרגישה שאני ממשיכה של מישהו".

האופרה הישראלית תבצע בקרוב יצירה חדשה של קופלמן – "מגניפיקט עברי". במקור מדובר במזמור בלטינית הידוע גם בשם "מזמור למריה" ועוסק באימהות. ה"מגניפיקט" הוא יצירה דתית־קאנונית שנעשו לה המון גרסאות לאורך השנים (בהן אחת של באך), אבל הגרסה של קופלמן לא נשענת על המסורת הנוצרית או על סיפורה של מריה, אלא על טקסטים בשלוש שפות, בעיקר של משוררות עבריות שונות בהן רחל ויונה וולך.

"לבמאי צעיר שעושה שייקספיר לא יקראו קלאסי". אביה קופלמן (צילום: גוני ריסקין)
"לבמאי צעיר שעושה שייקספיר לא יקראו קלאסי". אביה קופלמן (צילום: גוני ריסקין)

אם כך מדוע "מגניפיקט עברי" ולא "מגניפיקט נשי"?

"האמת? לא יודעת. זו לא יצירה שכתבתי עכשיו, כתבתי אותה מזמן ועשיתי בה שינויים. כל התודעה המגדרית שלי אז לא הייתה מפותחת ולכן לא ראיתי צורך להדגיש את זה. חשבתי שנקודת המבט האימהית תדבר בעד עצמה".

אבל הדברים השתנו.

"לאט לאט הבנתי שהעולם לא כזה ורוד, וכשאת מתחילה לראות את זה אי אפשר לברוח. אני מודעת גם לבעייתיות של זה – אני לא רוצה להגיע למצב שזה הדבר היחיד שאני רואה בכל מקום שבו אני נמצאת. יש בהסתכלות הזאת משהו משטיח מאוד ואני נזהרת מאוד לא ליפול למקום חדגוני. אבל במוסדות אקדמיים למוזיקה עדיין אפשר לספור על האצבעות את מספר הסטודנטיות, ובקושי יש נשים מבצעות שאינן זמרות. הסקסיזם בעולם הקלאסי חזק מאוד. בוינה למשל נשים לא נגנו בתזמורת עד לפני 15־20 שנה".

יש מאבקי כוח בינך לבין הקולגות?

"אני לא אוהבת את זה, אבל כן, זה קיים. יש הרבה מאבקים והרבה חוסר פרגון ואני עדיין מרגישה הרבה זלזול, אף שעם הישגים לא מתווכחים ולאט לאט אני כן מקבלת כבוד. לתפקיד שלי בסימפונית בירושלים יש המון כוח, כך שהקולגות שלי מרגישים שהם צריכים להיות נחמדים אליי, אבל יש גם כאלו שבוחרים להילחם בי".

את חושבת שזה עתיד להשתנות?

"כן, אבל לאו דווקא מסיבות טובות. העולם האקדמי נחלש בכל מקום. אנשים עושים פחות תארים והוא מאבד מהכוח שלו, גם מהכוח הכלכלי. מצד אחד זה יוצר המון בעיות כי ההיחלשות גורמת לזילות מסוימת, אבל מצד שני, כשממסד נחלש מאוד יש אפשרות להצמיח משהו אחר".

"יש גם כאלו שבוחרים להילחם בי". אביה קופלמן (צילום: גוני ריסקין)
"יש גם כאלו שבוחרים להילחם בי". אביה קופלמן (צילום: גוני ריסקין)