שיתוף הפעולה של בללי ולרוז הוא התשובה לפולק שהשתלט על ישראל

כל שיר טוב הוא גם סיפור. כזה הוא "גלים", הסנונית הראשונה מפרויקט משותף של חיים לרוז (Desert Groove, רעש, ביקיני) ואבי בללי (נקמת הטרקטור). "גלים" הוא סיפור אהבה בעברית ובמרוקאית (את המילים במרוקאית תרמה אמהּ של הזמרת תמר בלוך שמשתתפת בשיר), אבל הוא גם סיפור של סגירת מעגל – בללי רואה בו המשך לשיר "היא" של נקמת הטרקטור, ומעגל חדש שנפתח – החיפוש המשותף של לרוז ובללי אחר צלילים ממדינות האזור שיוליד בעתיד אלבום.

מתי התחלתם לעבוד על הפרויקט?

בללי: "זה התחיל מחברות רבת שנים וסקרנות לעבוד זה עם זה. כבר לפני שנה חיים השמיע לי קטע וסיפר לי זה שזה הולך להיות פרויקט ראשוני, ערבי ועברי. הוא נתן לי חופש גדול מאוד מבחינת השירה והטקסט, ולאט לאט זה התגבש למשהו בהמשכים".

מה תהליך העבודה שלכם?

בללי: "אנחנו נותנים זה לזה רעיונות לשירים. הקו שמנחה אותנו הוא מוזיקת עולם אקספרימנטלית, לא 'גלויות יפות' של מוזיקת עולם. לרוז מחובר יותר למוזיקה טורקית עם אוריינטציה ערבית, אני יותר נוטה לכיוון של טורקיה ויוון וכמה שזה נשמע מוזר גם למוזיקה אירית, שהושפעה ממוזיקה יוונית במובן מסוים. בגלל זה המפגש מעניין. עכשיו אנחנו מחפשים סאונדים שונים שיעטפו את הפרויקט".

הנטייה לצלול למחוזות סאונד שונים ולגרום להם להישמע חלק טבעי מהמוזיקה שלהם משותפת ללרוז ולבללי, מה שהופך את החיבור למתבקש. ב־2015 עשה את זה לרוז עם Desert Groove, שבו חיבר צלילים אלקטרוניים למוזיקה שורשית מארצות ערב וצפון אפריקה. בללי עושה זאת כבר שנים. עוד ב־1990, הרבה לפני שזה נהיה אופנתי, הוא הכניס את הפיוט אל הרוקנ'רול בשיר "אדון הסליחות". "גלים" עושה דבר דומה כשהוא מחבר בין "שם" ל"כאן", ונשמע נוסטלגי ועדכני בה בעת.

חיים, מאיפה החיבור שלך למוזיקה טורקית?

לרוז: "קודם כל אני טורקי. אני גם מחובר יותר למה שקורה פה מאשר למוזיקת פולק אמריקאית שכל מיני להקות מנגנות, כל מיני קשקושים שלא שייכים אלינו. אנחנו במזרח התיכון, לא באמריקה".

בללי: "זה בעצם הרעיון – הוא טורקי ואני יווני. גדלנו פה על רוקנ'רול וזו מוזיקה שלא משקפת את המציאות האמיתית בכלל".

לרוז: "רוב האנשים בארץ עושים מוזיקה שלא משקפת את המציאות שלהם, הם רוצים להיות אמריקאים. אנחנו חיים בארץ של שמש וחומוס. הרבה יותר מעניין אותי לעבוד עם תרבויות שאני מכיר מאשר עם תרבויות שאני לא שייך אליהן בגרוש. אם אתה שואל מה החיבור בינינו, אז זה מתחיל משם, מהבית".

אבי, אתה היית ברוקנ'רול. עם השנים מרגישים צורך לחזור לשורשים?

בללי: "אפשר לשמוע את השורשים כבר באלבום הראשון של נקמת הטרקטור, ב'אדון הסליחות'. לא ידענו איך להמשיך אחרי זה עם הקטע של הפיוט, לא היו פיוטים בעולם הרוקנ'רול. אף פעם לא הייתי ממש במוזיקה האתנית, אבל ככל שהתבגרתי חיפשתי את זה יותר. באלבום האחרון שלה נקמת הטרקטור הגיעה למקום המדויק הזה, ואני מרגיש שהמשך הסיפור הזה הוא המפגש עם חיים".

חיים בארץ של שמש וחומוס. חיים לרוז ואבי בללי (צילום: גוני ריסקין)

הטקסט בכלל במרוקאית.

לרוז: "חציו במרוקאית וחציו בעברית. את הטקסט המרוקאי כתבה אימא של תמר וזה משתלב עם העברית שאבי שר וכתב".

במה השיר עוסק?

לרוז: "בבחורה שמישהו עזב אותה, אבל משתי נקודות מבט. ההתחלה היא במרוקאית על בחורה שמתאהבת במישהו, ואז מגיעה נקודת המבט של הגבר בעברית".

בללי: "אני רואה את זה כהמשך לשיר 'היא' של נקמת הטרקטור שכתבתי לפני 20 שנה מהמקום הזה של סיפורי עם, אהבה, בחור, בחורה, כפר. כתבתי אותו בעקבות כתבה שראיתי בטלוויזיה על חייל ישראלי שהתאהב בתושבת דרום לבנון. 'גלים' הוא המשך הסיפור מנקודת המבט הנשית והתגובה אליה".

אפשר לצפות לאלבום משותף?

לרוז: "אין לזה תשובה ברורה. זה הכל תלוי בתשוקה בזמן".

בללי: "אבל כן, זה הולך לקרות".

אתם הולכים לנעול את עצמכם בחדר חזרות ולעשות את זה?

לרוז: "נגדיר את סביבת העבודה ונייצר את מה ששני אנשים יודעים לייצר".

יש מצב שסביבת העבודה תהיה בטורקיה או ביוון?

בללי: "הלוואי, הלוואי".

לרוז: "מהפה שלך לטורקיה".