גיא מר מהדג נחש מוציא אלבום מלא בחרדה הורית וכעס פוליטי. ריאיון

בניגוד לחלק גדול מהמוזיקאים בישראל, גיא מר לא נמנע מלהגיד את דעתו – לא בפוליטיקה ולא במוזיקה. לא במסגרת החברות שלו בלהקה דעתנית בפני עצמה, הדג נחש, ולא בקריירת הסולו הדעתנית לא פחות. ובכל זאת, בשיר "דעות" – מתוך אלבום הסולו השני שלו "הכל כלול" – נאמר בפזמון: "אם יש דעות מן הסתם הן חלוקות / היה לי משהו להגיד, אולי עדיף לי לחכות".

"זה קצת סרקסטי, אבל זה גם משהו ממקום של 'כל פעם ששני יהודים יושבים בחדר יש שלוש דעות'", מבאר מר בחיוך ומיד מרצין. "יש כרגע מלחמת דעות, ועם זאת יש גם תחושה שאין מקום להכיל דעות. אם יש למישהו דעה שונה עושים אותו מוקצה או בוגד, זה אפילו בא מהממסד. במדינה דמוקרטית זה משהו שלא נתפס, אלה דברים שהרתיחו אותי ועשו לי סוויץ': אני אגיד את הדעות שלי, על אפם ועל חמתכם".

באלבום הקודם שלך ("אין לי מה להתלונן") אמרת "עם הזמן מתמתן", וזה היה לפני שבע שנים.
"יש לי איזה זכות כזו, מהסיטואציה שממנה שאני יוצר את חומרי הסולו. זה חף מצורך להצליח, לרצות או לפגוע באיזה נוסחה. יש לי רק את הצורך להגיד את מה שיושב עליי, הצורך להוציא את זה החוצה. מבחינתי זה הפרמטר להצלחה. זו מרפסת שממנה אני משמיע את הקול שלי".

אולי גם הצורך הזה נובע מהעובדה שהפכת לאבא בזמן הזה. השיר "הולך ומשתגע" הוא ממש שיר של הורה חרדתי.
"האמת היא שכן. אני מקווה שכשהם יהיו גדולים ביבי כבר ילך ויבוא משהו יותר טוב. כשאתה אדון לעצמך אתה זורם עם הדברים האלה, אבל פתאום הילדים שלך במסגרות שונות ומערכת החינוך, וכל מיני דברים שקורים פה כמו מלחמות תופסים אותך אחרת לגמרי. לי זה גרם להתעניין עוד יותר במה קורה פה".

זה נראה כמו תהליך שקרה לך לאורך השנים. גם באלבומים של הדג נחש הפכת לדעתן יותר.
"זה בא מכל הכיוונים של 'משהו מקולקל פה'. בכל פעם יש שיאים שליליים חדשים שנשברים. פתאום היה שלב שהיה לנו נשיא, ראש ממשלה, עוד ראש ממשלה – כולם נחשדים. כל חלקה טובה נגועה בשחיתות. נשבר הזין מכמה ששקוף שזה מקולקל".

גיא מר הוא לא איזה נער זועם. בהשקת האלבום החדש יחגוג מר את יום הולדתו ה־43, וכמעט חצי מהחיים שלו הוא העביר בדג נחש – אולי האנומליה הכי חיובית במיינסטרים הישראלי – שעומדת להוציא את אלבומם העשירי. אלבום הסולו של מר מטייל באותם אזורים של הדג נחש, טקסטואלית ומוזיקלית, אם כי מורגשות בו יותר נגיעות רוק מאשר בלהקת האם.

"הקטע של הרוק תמיד היה חזק בי, עוד מהילדות. הייתי ירושלמי שגדל סביב נושאי המגבעת, 3ח' (להקת אנדרגראונד ירושלמית שפעלה בסוף שנות ה־80 והוציאה אלבום יחיד ב־1990 – מ"ש), כל מיני דברים ירושלמים מחתרתיים כזה. ההיפ הופ זה כבר 20 שנה של התאהבות. יש פה הרבה מהווייב ומהשפה ההיפ הופיים, אבל חדרה גם הרבה אסתטיקת רוק. אני לא חושב משטרת ההיפ הופ, עם עצמי תמיד יש לי צורך להכניס עוד תבלין, לחבר את זה קצת למקום".

מה באמת אתה חושב על גל ההיפ הופ הנוכחי?
"יש פריחה ממש מגניבה עכשיו. זה כבר הסיבוב השני שלה, ובתור מי שהיה נוכח בסיבוב הקודם אני שמח מאוד לראות את זה קורה. התפתחנו בשטח, עברנו את ההתלהבות הראשונית שהלכה ודעכה, ועכשיו זה בא בצורה קצת יותר אמיתית והומוגנית – מבחינת האמנים וגם מבחינת הקהל. קצת פחות התלהבות מהיפ הופ ויותר המוזיקה עצמה. זה גם עזר לי לתת מעצמי יותר. עכשיו יותר אנשים מתלהבים מהיפ הופ ו.. וואלה, זה הז'אנר שלי, אז הנה הצבע שלי".

איך אתה מבדיל בין מה שהולך לדג נחש ומה לסולו שלך?
"איכשהו זה קורה לבד. בעבודה עם הדג נחש אני הרבה פעמים כותב עבור זה. אני מכוון לזה וחי את זה. רוב הטקסטים שבאלבום הם זוויות אחרות שנאספו לי בשנים האחרונות, אולי הם גם היו יכולים להיות בדג נחש. יצא לי תקליט מאד מחאתי, מאוד מסתכל ומבקר את מה שקורה פה. זה לא תכנון מקדים אבל זה ב־DNA. זה לא תמיד היה ב־DNA, זה קשור לכך שאני הורה, ומתוך הקרחנה הזאת אני מסתכל על הכל אחרת".

אתם מוציאים כבר אלבום עשירי בקרוב. למה אנחנו יכולים לצפות?
"זה תקליט אישי מאוד והוא מרגש אותי מאוד, אפילו יותר מאלבומים קודמים שלנו. אחרי שעשינו תקליט שכולו אירוחים, נהיה פה תקליט שבו אנחנו סוג של מארחים את עצמנו. אני מרגיש שהצלחנו להרים פרויקט מרשים מאוד שנעשה בהמון אהבה ובהמון תשומת לב. אצלנו כל דיסק משקף מצב נפשי של התקופה שבה הוא נכתב. אנחנו משקפים מאוד את הסביבה שלנו, מין מסמך תיעודי".