דיסק סנטר

UBK ־ "Ouzo Bazooka"

בשורה: לנרד סקינרד פוגשים את יהודה קיסר

שיר השירים: "I Got You". מסוג השירים שאמורים להסתיים ב"יה בייבי"

למי: לדוד שהיה פעם היפי ומסרב להרפות ולאלה שאחרי צבא בחרו לעוף מפה דווקא לטיול מחוף לחוף באמריקה

אלבום סולו ראשון לסולן להקת בום פם, שמכנה את עצמו הפעם UBK (ראשי תיבות באנגלית לשמו המלא – אורי בראונר כנרות), ובהתאמה זונח לרגע את המרחב הים תיכוני ויוצא למסע באמריקה של שנות ה־60 ושנות ה־70. כנרות לא שוכח את המקורות, משום שלאורך הטיול תלויה על כתפו הגיטרה שמזוהה עמו מלהקת האם, זו שיודעת להשפריץ סולואים סטייל אריס סאן ויהודה קיסר. השילוב בין הסגנונות מפיק אלבום של רוקנ'רול קלאסי, קליל וכיפי שיכול היה ליצור רק מוזיקאי ישראלי – וכנראה מכולם רק כנרות.

דודו טסה ־ "עיר ובהלות"

בשורה: הצד האפל של הטסה

שיר השירים: "גרמניה"

למי: לאנשים שלא אוהבים "אלבומי חג"

דודו טסה עבר מסע מאוד לא צפוי מאז הלהיטים הרדיופוניים הראשונים, דרך ההתחברות לשורשים העירקיים במופע שעדיין רץ ומצליח, עד האלבום הקודר והלא מתחנף "עיר ובהלות". אין הרבה אנשי רוק ישראליים שהיו שמים באלבום אחד את התזמורת האנדלוסית, השפעות רדיוהדיות ומה שנשמע כמו ציטוט תופים מסיגור רוס ("במיטות נפרדות" המפותל והיפה), אבל טסה גורם להכל להישמע נכון ואפילו הגיוני. הוא מתייצב על הצומת שבין ברי סחרוף של "האחר" ואביב גדג', תוך שהוא משרטט את המרחב הישראלי החדש כסוג של חלום בלהות.

אביגיל קובארי ־ "דת בית אלוהים אהבה"

בשורה: אינדי על התפר שבין אלוהים לשעמום הקיומי

שיר השירים: "משום מה": "לקום מוקדם להתפלל כשעוד קר בחוץ, נשבעת שיכולתי לעשות את זה כל יום"

למי: לבני נוער מהזן ששונא אירועים משפחתיים

השורה שמגדירה את האלבום הזה היא "באמנות הכד המצרי לא משאירים חלל ריק" שמתארת את "אימת הריק", מושג מערבי שנועד לאפיין מרכיב באמנות האסלאמית. אימת הריק מרמזת במקרה הזה על חלל שהיה מלא בעבר בדבר מה ואובדנו מורגש. הדבר הזה הוא כנראה משמעות שהייתה מנת חלקה של קובארי, אולי בתקופת ילדותה בבית דתי, אולם זהו גם ריק שכל צעיר חילוני יכול להזדהות עמו. מתוך הריק הזה קובארי זועקת בקול שמצליח ללטף ולשרוט בו זמנית, עטופה בצליל מתכתי ולחנים מורכבים ונפתלים. זה אלבום שדורש התמסרות, רצוי לבד באורות מעומעמים, ובתמורה מעניק צלילה לעולם פנימי, ייחודי ומסקרן.

שלומי שבן ־ "תרגיל בהתעוררות"

בשורה: כרגיל אצל שבן, אלבום שמומלץ לקרוא אותו לא פחות מאשר להאזין לו

שיר השירים: "איקאה" – האימה הגלומה במקום שאליו זוגות באים כדי למות

למי: לאחיין לשם הרחבת הגבולות המוזיקליים, ולדוד כדי שירגיע עם "פעם ידעו לכתוב פה מילים"

הסקרנות שמתלווה לתחיבת אלבום חדש של שלומי שבן למערכת, שגוברת גם לנוכח ההמתנה הארוכה שכופה שבן על אוהדיו בין אלבום לאלבום, מלווה את המאזין גם לקראת השיר הבא, המשפט הבא ולעתים גם המילה הבאה. שבן נשען אמנם על אבות רוחניים קלאסיים וכותב על המוכר והיומיומי, אבל על המצע הזה תמיד מצליח להיות מקורי ולהפתיע. כישרון הכתיבה שלו מאפשר לו לצלוף טקסטים מדויקים, נוגעים ללב ודוקרניים כאחד, גם כשמדובר בתופעות בנאליות כמו הדיוטי פרי, אהבה או שיטוט באיקאה. אפילו שיר סתלבט קליל על טיול לאילת מקבל תוספת אירונית ממזרית בשמות החברים "אלמוג הבן, אלמוג הבת" ובשורה "הילד בן שלושים/ כבר עשרים שנה כמעט". "תרגיל בהתעוררות" הוא אלבום שיוצר חוויה שלמה ורצון למצות אותה בהאזנות נוספות, ועל הדרך מוכיח שלסכם את שלומי שבן באייטם של אינץ' ורבע זה הבטחה הגונה כמו "אירופה הקלאסית בחמישה ימים".

"שרות חווה אלברשטיין"

בשורה: כמה מוזיקאיות מבצעות מהמיטב של חווה אלברשטיין

שיר השירים: "הלילה הוא שירים" בביצוע אפרת בן צור – הקול העדין של בן צור בראש תהלוכה שמובילה את השיר העל זמני הזה עוד מטר אל הנצח

למי: פחות מתאים כאפיקומן, אבל המארחים של ליל הסדר יודו לכם מאוד

דווקא משום שחווה אלברשטיין תמיד נודעה בזכות איכויות שהביאה לאולפן מהבית ולא בזכות עיבודים או הפקות שהציגו איזו בשורה מוזיקלית יוצאת דופן, לאלבום של גרסות כיסוי לשיריה יש סיכוי לא רע לצאת מהעסק בשלום. "שרות חווה אלברשטיין" אכן עומד ברובו במשימה בכבוד. למעט ביצוע כושל אחד של דיקלה ל"כמו צמח בר" – מהמוצלחים והמזוהים בשיריה של אלברשטיין שזוכה כאן לעיבוד בוסה נובה תמוה – כל שאר התפריט נע על הציר שבין הכמעט טוב למצוין. לי טריפון לוקחת את "שיר נולד" החביב לאזורים שמזכירים את ימיה ב"אטליז", תמר אפק מ"קרוסלה" מביאה את "חד גדיא" בדיוק למקום הנוקב והמכאיב שהוא אמור להיות בו, הדרה לוין ארדי סקסית מאוד ב"כמעט שנתיים", ומעל כולן אפרת בן צור עושה את הבלתי אפשרי ומצליחה לייפות את "הלילה הוא שירים" הנפלא גם כך.

שאנן סטריט ־ "הכל לטובה"

בשורה: יומן אישי המתעד את שנת האבל על מותה של האחות הצעירה ממחלת הסרטן

שיר השירים: "July" – כמה גרוב יכול להיות בכאב

למי: לעצמכם, מתנה לחג

הקונספט מכתיב את הלך הרוח באלבומו של סולן "הדג נחש", משום שהלחנים והעיבודים מביעים זעם, תנופה ואפילו שמחת חיים. בחוכמה רבה, דווקא המאפיין הזה מדגיש את הכאב שגלום באלבום, שבא לידי ביטוי גם במילים. מעניין שבאלבום הכי אינטימי וחשוף שהוא שותף לו, בחר שאנן סטריט בשירה באנגלית, שפה שבה, מתברר, הוא מרגיש קרוב לעצמו.