האלבומים הגדולים של 1994: טריפ הופ

 "Massive Attack / “Protection

שנים אחרי שהפך לקלישאת ה"פסקול של בתי קפה", קצת קשה לקלוט כמה חדשני היה הצליל של מאסיב אטאק בזמנו. השילוב המאיים הזה בין דאב, היפ הופ וסול מרחף שהם בראו בשני האלבומים הראשונים שלהם הוא מלאכת מחשבת של סאונד. האלבום הזה מעט מחוויר ביחס לקודמו, "Blue Lines", אבל עדיין מדובר ביצירה מלטפת ועוכרת שלווה בו זמנית.

גולת הכותרת: "Protection"

השפעה מתמשכת: זו תמיד תהיה טעות לשייך המצאת ז'אנר לאמן אחד, ובכל זאת רוב הקרדיט על הדבר הזה שנקרא "טריפ הופ" הולך אליהם.

איפה הם היום: החברים הנותרים רוברט דל נאג'ה וגרנט מארשל עדיין פעילים כמאסיב אטאק. "False Idols", אלבום הסולו התשיעי של טריקי, יצא במאי הקודם.

"Portishead / “Dummy

שום דבר לא נשמע כמו "Dummy", והעובדה שאפשר לומר את זה היום באותו ביטחון שאפשר היה לומר את זה ב־94' מבהירה כמה נדיר אלבום הבכורה של פורטיסהד. יש די והותר אמנים מהשטאנץ של "זמרת קודרת על מצע של אלקטרוניקה אפלה", אבל שום דבר לא נשמע כמו עיבודי ההיפ הופ־נואר המעושנים של ג'ף בארו ואדריאן אטלי או כמו קולה הסחוט רגשית של בת' גיבונס. שום דבר.

גולת הכותרת: "Roads"

השפעה מתמשכת: אפשר לשמוע את גל ההדף של האלבום אצל אינספור אמנים עכשוויים – מביץ' האוס ועד קניה ווסט.

איפה הם היום: עדיין מופיעים, ועם קצת מזל גם יתנו לנו אלבום רביעי לפני סוף העשור.