האלבומים הכי טובים של 1994: אינדי

 "Green Day – "Dookie

אלבום הפריצה המגה מצליח של גרין דיי הגיע לעולם בימים שהגראנג' הפסיק להריח כמו רוח נעורים ותפס במהרה את תשומת לבם של מיליוני תיכוניסטים שמריחים כמו אוקסי 10. אבל האלבום הזה הוא הרבה יותר מרק זריקת אנרגיה משמחת עם בדיחת קקי בתור שם. ה"התמסחרות" כביכול של להקת הפּאנק הקליפורנית הייתה הצליל של בילי ג'ו ארמסטרונג שהלך עד הסוף עם האוזן המחודדת שלו למלודיות פופ. פזמון קליט באמת הוא לא משהו שכותבים כל יום וארמסטרונג דחס כאן 14 כאלה.

גולת הכותרת: "Basket Case"

השפעה מתמשכת: האלבום הכניס את הפופ־פּאנק לרדיו והשיק אלף שיבוטים מעדת בלינק 182.

איפה הם היום: ממשיכים לתפקד כאחת מלהקות הרוק המצליחות בעולם.

("Weezer – "Weezer" ("Blue Album

האלבום הקטן והמשונה הזה שמלא בשירי רוק ענקיים על בדידות, על שיתוק חברתי ועל מבוכים ודרקונים, הפך עם השנים לאחד המשפיעים ביותר של שנות ה־90. מכירים את קלישאת הגיק מהסרטים שזוכה בכוחות על וחוזר להראות לכל מי שמירר לו את החיים מי הוא באמת? אז ככה ריברס קוואמו נשמע כל פעם שהוא מפעיל פדל דיסטורשן.

גולת הכותרת: "Say It Ain't So"

השפעה מתמשכת: לכל להקה בשני העשורים האחרונים שניסתה לתרגם חוסר ביטחון לריפים של גיטרה יש את האלבום הזה זרוק בוואן.

איפה הם היום: עושים את המיטב כדי להרוס את כל הטעם הטוב של הניינטיז עם ערמה הולכת וגדלה של אלבומים איומים.

"Pavement – "Crooked Rain, Crooked Rain

האלבום השני של פייבמנט הוא קלאסיקת אינדי מהמעלה הראשונה. אחרי בכורה מלאה ביופי זרוק על גבול האקראי, פיימבנט נשמעים כאן כמעט שאפתניים – הצליל משויף יותר, לשירים יש מבנה ברור ובין שורות הנונסנס של סטיבן מלקמוס מתחבאות פנינים כמו "את מסוג הבחורות שאני אוהב. כי את ריקה. ואני ריק". אלבום חכם ובטוח שמצליח לקרוץ למיינסטרים גם בזמן שהוא מבהיר שהוא לא זקוק לאישור ממנו.

גולת הכותרת: "Range Life" וזה שהפך למזוהה ביותר עם הלהקה – "Cut your Hair".

השפעה מתמשכת: טשטוש הקווים המתמשך בין המיינסטרים לאינדי מתחיל ממש כאן.

איפה הם היום: הלהקה התפרקה ב־1999 וחזרה לאיחוד קצר ב־2010, אבל קריירת הסולו של מלקמוס ממשיכה להניב אלבומים מצוינים כמו "Wig Out At Jagbags" שיצא בחודש שעבר.

"Beck – "Mellow gold

הבכורה הסכיזופרנית של בק היא הרבה יותר מהשיר שהפך אותה לפלטינה. ראפ האסוציאציות הסטלני של "Loser" הוא עדיין כיף גדול, אבל בהמשך אפשר לשמוע ניצנים מכל השלבים הבאים בקריירה של בק. הקולאז'ים הצבעוניים של "Beercan") "Odelay"), האקוסטיקה העקמומית של "Pay No Mind") "Mutations") והבדידות העמוקה של "Sea Change"– כולם היו שם מהרגע הראשון, מתרוצצים בראש של צעיר מוכשר שבקושי עומד בקצב של הרעיונות שלו.

גולת הכותרת: "(Pay No Mind (Snoozer"

השפעה מתמשכת: האלבום המשונה הזה שמכר פלטינה פתח את הדלת למיינסטרים עבור כל ההיפסטרים שבאו בעקבותיו.

איפה הוא היום: "Morning Phase" החדש יוצא השבוע לחנויות.