החזרה לבטקלאן: הדוקו על הטרור בפריז בכלל לא עוסק בטרור בפריז

קולין הנקס עשה סרט על הימים שאחרי הטבח בהופעה של איגלז אוף דת' מטאל בפריז בלי להכניס בו תיעוד של הפיגוע או התייחסות לפוליטיקה. מבחינתו זה בכלל סרט על חברות. ריאיון

אתם מוכנים? Eagles of Death Metal. צילום: דייוויד וולף פטריק
אתם מוכנים? Eagles of Death Metal. צילום: דייוויד וולף פטריק
15 במאי 2017

נובמבר 2015, פריז. מתקפת טרור קטלנית מותירה אחריה עיר מדממת. יותר מ־100 הרוגים, מאות פצועים, ואלפים אחרים שאיבדו חבר, בן משפחה או את תחושת הביטחון בעיר שהייתה חוד החנית של החירות, השוויון והאחווה.

בין אותם אנשים היה גם ג'סי יוז, סולן להקת Eagles of Death Metal, שהופעתה בתיאטרון הבטקלאן נהפכה לזירת טבח המוני לאחר שארבעה מחבלים פרצו לאולם והחלו לירות לכל עבר. בזמן שחייו של יוז היו בסכנה, נמצא חברו הטוב ושותפו להקמת הלהקה ג'ושוע (ג'וש) הומי בקליפורניה. שלושה חודשים לאחר מכן הם יחזרו יחד לפריז ויסיימו את ההופעה כמו שצריך.

את המסע שלהם בחזרה לבטקלאן החליט לתעד הבמאי קולין הנקס, המוכר מתפקידיו בקולנוע ובטלוויזיה (למשל בסדרה "פארגו") אך בעיקר הודות לקשרו המשפחתי: אביו הוא השחקן טום הנקס. את השיחה הטלפונית שלנו, כשהנקס נמצא בלוס אנג'לס, הוא פותח בלספר מה לו ולסרט תיעודי על להקת רוק.

"אני עוסק זה תקופה בקולנוע דוקומנטרי. עבדתי כמעט שבע שנים על סרט תיעודי על טאוור רקורדס ('הקול עובר: עלייתה ונפילתה של טאוור רקורדס'), ובזמן הזה ביימתי גם כמה סרטי דוקו קצרים. זה המקום שלי להיות יצירתי בלי שאני כולי מרוח באיפור ומעמיד פנים שאני מישהו אחר. ג'סי וג'ושוע, שהכרתי עוד קודם, הופיעו באחת המסיבות שערכנו ל'הקול עובר', בערך חודש לפני הפיגוע, כך שלמעשה הייתי איתם בקשר צמוד למדי בתקופה שלפני האירועים. לא הרבה אחרי האירועים הם התחילו לדבר על לחזור לפריז ולסיים את המופע, והצעתי ללוות אותם ולתעד את המסע".

איך יוצאים למסע כזה עם חברים טובים?

"אף אחד לא רוצה לשאול חברים שאלות שהם לא רוצים לענות עליהן, וג'סי וג'ושוע הם חברים שלי ולא רציתי לגרום להם להרגיש לא בנוח ולשאול על הדבר הכי נורא שקרה להם בחיים. והנה אני מוצא את עצמי בפוזיציה הזאת ואני חייב לשאול. כולנו הסכמנו שכדי לעשות משהו בעל משמעות, נדחף זה את זה גם למקומות לא נוחים".

"כשיש לך בסרט דמויות כמו ג'סי וג'ושוע – כל כך שנונים, כל כך מצחיקים, כל כך נוגעים ללב וכנים וחשופים – הדבר הכי טוב שאפשר לעשות הוא לשאול שאלה ולפנות להם את הבמה. הם כבר יספרו את הסיפור שלהם. שאלתי אותם את כל השאלות כדי שהם לא יצטרכו לענות עליהן שוב, שהם לא יידרשו לענות שוב על השאלות האלו בפומבי".

מה קיווית להשיג בזה?

"המטרה הייתה לנסות לשים סוף לפרק הזה בחייהם של כל המעורבים עד כמה שאפשר. זה מה שקיוויתי לעשות, אבל אני לא האדם שיכול להגיד אם זה הצליח".

ללא אלימות ודם

הסרט "Eagles of Death Metal: Nos Amis", שיוקרן בשבוע הבא במסגרת פסטיבל דוקאביב, מורכב ברובו משיחות עם חברי הלהקה ועם מעריצים שנכחו בהופעה. בין השיחות משלב הנקס מעט קטעי ארכיון, אבל מהפיגוע עצמו הוא בוחר להימנע. את המראות הקשים הוא משאיר על רצפת חדר העריכה ומאפשר לדמויות שלו מרחב לפרוש בו את הסיפורים שלהן.

"לא רציתי להראות שום אלימות, דם או קורבנות. גם לא רציתי לנתח את האירועים או לשחזר אותם באופן מדויק. רציתי שהאנשים שהיו שם יספרו את הסיפור שלהם, וזה לדעתי משאיר חותם גדול יותר מתמונות מחרידות", הוא אומר.

חבר ואח. Eagles of Death Metal. צילום: דייוויד וולף פטריק
חבר ואח. Eagles of Death Metal. צילום: דייוויד וולף פטריק

"הפיגוע הוא רק חלק מהסרט, לא כולו. זה סרט על החברות בין ג'סי וג'ושוע שעומדת על הפרק בזמן הפיגוע. צריך להבין מה עומד על הפרק כדי שתהיה משמעות לאירועים, אחרת זה פשוט 'הרעים נכנסו והתחילו לירות', ואנשים כבר נהיו עמידים לזה, לפחות אני נהייתי. רציתי שהצופים יחשבו על מה שאני חשבתי בזמן הפיגוע: ג'סי וג'ושוע הם חברי ילדות, הם קרובים מאוד, יש ביניהם קשר מיוחד מאוד. הלהקה הזאת היא כמו משפחה, וביום שג'סי נמצא בסכנת חיים ג'ושוע נמצא במקום אחר לגמרי. איך זה מרגיש כשהחבר הכי טוב שלך בעולם נמצא בפיגוע ואין שום דבר שאתה יכול לעשות בשביל לעזור לו?".

זה סרט על החברות בין השניים, ובכל זאת בחרת לראיין גם כמה מהצופים שנכחו בהופעה וניצלו.

"גם פריז מנסה, באופן קולקטיבי, להמשיך הלאה לאחר האירועים האלו. המפגש עם הניצולים היה החלק הכי קשה בעשיית הסרט. לא שוחחתי איתם לפני כן, לא הכרתי אותם כמו שהכרתי את ג'סי וג'ושוע. הם לא סיפרו את הסיפורים שלהם לשום כלי תקשורת לפני כן ורציתי לגרום להם להרגיש הכי בנוח שאני יכול. שירגישו מוגנים, שיידעו שאני לא מתכוון לנצל באופן ציני את הלילה הקשה בחייהם. המעמסה הרגשית בסרט הזה הייתה נורא כבדה עבורי, כי היה לי חשוב שכל מי שמעורב ירגיש טוב עם התוצאה ושהיא הייתה שווה את ההשקעה האישית שלו. הם כולם צפו בסרט והיו להם מילים חמות לגביו. זה הוריד לי אבן מהלב".

איך אפשר לעשות סרט שלם על מתקפת טרור גדולה ונוראה ולא לגעת כמעט בפוליטיקה?

"אני לא חושב שזה תפקידי להעלות את העניין הפוליטי. הופתעתי שהנושא לא עלה כשהיינו בפריז, אבל אף אחד לא העלה אותו. אף אחד מהניצולים שדיברנו איתם לא הזכיר פוליטיקה וגם ג'סי וג'ושוע לא דיברו על זה. עבורי התחושה של להיות תחת מתקפה היא של רגע שתופס ומשתק אותך. המחשבות מתרכזות אך ורק בכאן ובעכשיו: מה אני צריך לעשות? אני צריך להשתטח על הרצפה. אני צריך להעמיד פני מת. אני צריך לחכות להפוגה ביריות ולרוץ החוצה. אולי לזחול החוצה. בתוך הכאוס הזה, אין מקום לחשוב על פוליטיקה".

"Eagles of Death Metal: Nos Amis" יוקרן בנמל תל אביב, שלישי (16.5) 20:30, כניסה חופשית. הקרנה נוספת תתקיים בסינמטק, שפרינצק 2, שבת (20.5) 20:30, 42 ש"ח