זהב שחור

אחרי עשור של פעילות ואינספור מסיבות לוהטות, אנשי ליין הטכנו פקוטק קופצים למים העמוקים ופותחים לייבל אלקטרוני חדש. ראיון זוגי לכבוד צאת הריליס הראשון

אנה הלטה וצחי סוזנה (פקוטק). צילום: גוני ריסקין
אנה הלטה וצחי סוזנה (פקוטק). צילום: גוני ריסקין
26 בפברואר 2014

הצמד פקוטק, אנה הלטה וצחי סוזנה, תכננו שהריליס הראשון של הלייבל החדש שלהם – "PACO 00", ייחגג בזמן יום ההולדת העשירי לליין שציינו לפני כמה שבועות. אבל כמה עיכובים טכניים אפשרו את החגיגות הרשמיות רק בשישי שעבר בלוקיישן סודי בתל אביב ובסוף השבוע הזה באוגנדה שבירושלים. סיבות למסיבות הן תמיד דבר מבורך, אך הפעם ההתרגשות גדולה במיוחד שכן זהו חלום אמיתי שמתגשם עבור הצמד. "הרעיון ללייבל הגיע עם הרעיון לליין ואפילו לפניו", מספרת הלטה. "היה לנו ברור מההתחלה שאנחנו רוצים להוציא מוזיקה, אבל רק בשנה האחרונה זה התחיל להתבשל באמת".

על הקו המוזיקלי לא היו צריכים השניים לחשוב יותר מדי – הם ידעו שהקטעים שייבחרו יהיו בסגנון אלקטרוני, שקרוב לזה שהם אוהבים לתקלט והיו רוכשים בעצמם: "אנחנו הולכים לפי מה שנשמע לנו נכון. כרגע טכנו היא מילת המפתח, אבל אנחנו מחפשים מוזיקה טובה".

לריליס הראשון של הלייבל נבחרו ארבעה קטעים: שניים פרי יצירתה של הלטה, האחד לבד והשני בשיתוף עם רעי אלבז, חבר של הצמד עוד מתקופת ה־100 מטר – קולקטיב אמנים ירושלמי שהוליד את פקוטק. על שני הקטעים הנוספים אחראי מיכאל ברין, חבר שהלטה הכירה במקרה: "הוא עלה לארץ לפני ארבע או חמש שנים. היה מגיע למסיבות שלנו אבל תמיד עומד בצד ולא מתבלט. יום אחד, שטפי (רזידנטית מועדון הברגהיין בברלין, נ"ג) הכירה לי אותו וסיפרה לי שאחד מקטעיו יצא באוסף של בן קלוק. התחלנו להתחבר והוא שלח לי קטעים שעשה. יש לו סגנון אחר מאוד והוא מוציא מעט מאוד מוזיקה".

בעוד הקטעים של הלטה ואלבז נשמעים יותר טכנואידים ומיועדים לרחבה ואילו הקטעים של ברין שבורים יותר ומזכירים במעט את הטכנו הבריטי, מעל ארבעת הקטעים שיצאו בריליס נמתח קו ברור – מחוספס, אפל, מינימליסטי ואפילו שבטי באופיו. זהו תקליט שמיועד בעיקר למועדונים.

הליין שלכם מאוד מצליח כבר עשור. למה בעצם להסתכן ולעבור מתקלוט ליצירת מוזיקה משלכם?

"זה עניין של פרסום. קשה לתקלט בלי מוזיקה שאתה יוצר בעצמך", אומר סוזנה. "מה שכן, עסקית זה די נאיבי להקים לייבל".

אך למרות הסכנה הכרוכה בכך, לייבלים בחו"ל נחשבים כפלטפורמה חשובה במיוחד להוצאת מוזיקה של האמנים שמקימים אותו (לרוב מוזיקאים ודי.ג'ייז) ולחוג חבריהם הקרוב, בין אם הגיאוגרפי או הסגנוני. הקמת לייבל הפכה לאמצעי שיווק הכרחי בעולם המוזיקה האלקטרונית – השפע המציף את הלייבלים הקיימים מקשה על אמנים חדשים להתבלט והם נאלצים לקחת את המושכות לידיהם, למרות חוסר הרווחיות המתלווה לרוב לעסק כמו לייבל עצמאי.

הלטר וסוזנה, שהיו מודעים לאנרגיה הנדרשת ולכאב הראש הצפוי להתלוות לכך, החליטו לקחת את הסיכון. ומי שמכיר את הפקוטקים לא מתפלא – הצמד ידוע בנטייה שלו לא לציית לאופנות חולפות וליצור מתוך תשוקה אמיתית לעשייה.

"לא השקענו מחשבה בעובדה שזה עסק לא משתלם", מסבירה הלטה. "רצינו להוציא מוזיקה משלנו כי זה חשוב.

להסביר למה זה נראה לנו טבעי זה כמו לנסות להסביר למה לארגן מסיבות נראה לנו טבעי – הרי כבר יש מלא מסיבות. אז התשובה היא כנראה: 'ככה, כי בא לנו'. יש לנו כבר ליין מסיבות, יש קו ויזואלי שאנחנו מזוהים איתו ועכשיו רצינו לשלב בזה גם חותמת סאונד. זה לא הולך להיות ממש ביזנס, כרגע הדפסנו מהדורה מוגבלת של תקליטים. אולי אם נמכור את כולם זה יכסה את ההוצאה. אבל הלייבל גם מביא איתו דברים אחרים – ממסיבות ההשקה ועד האמנים שלנו שמרחיבים את המעגל המשפחתי של פקוטק".

אנה הלטה וצחי סוזנה (פקוטק). צילום: גוני ריסקין
אנה הלטה וצחי סוזנה (פקוטק). צילום: גוני ריסקין

משוכה נוספת שנאלצו הלטה וסוזנה לעבור, היא מציאת חברה שתעזור להם להפיץ את האלבום. "מאוד קשה למצוא חברת הפצה שתיקח על עצמה פרויקט חדש כזה בימינו. למרות הקשרים שיש לנו בתעשיית המוזיקה, זה היה לא פשוט", מספרת הלטה. "בסוף מצאנו את Diamonds and Pearls", מספר סוזנה. "זאת חברת הפצה ברלינאית, קטנה ובוטיקית שהסכימה לקחת אותנו תחת חסותה. לדעתי הם גם החברה היחידה באירופה שמוציאה רק וינילים".

הלטה: "המחשבה על כך שיש מישהו שמניח את התקליט שלנו בחנות כלשהי כל כך מוזרה לי. חברים מחו"ל שואלים אותי איפה הם יכולים לקנות את התקליט ואין לי מושג מה לענות להם".

ולמרות זאת, הלטה מעידה שמאוד חשוב לה שהלייבל יהיה מקומי. היא מתגאה במוטיבים הישראליים של הלייבל, הן במוזיקה והן בעיצוב. "נשתדל להוציא בעיקר מוזיקה של אמנים ישראלים. בהמשך, יכול להיות שנארח גם חברים שלנו מחו"ל, אבל זה יהיה בעיקר על טהרת התוצרת המקומית. יהיו לנו אותיות עבריות בעיצוב של כל תקליט. זה לא קטע פוליטי, אבל אין לנו שום כוונה להתבייש בזה שהלייבל ישראלי".

אנה הלטה וצחי סוזנה (פקוטק). צילום: גוני ריסקין
אנה הלטה וצחי סוזנה (פקוטק). צילום: גוני ריסקין

אתם לא חוששים שזה יצור אנטגוניזם וימנע מאנשים לרכוש את התקליט?

"לעזאזל על החרם הישראלי – מי שלא רוצה שלא יקנה. אני יודעת שיש אנשים שלא יקנו בגלל זה, אבל אני מרגישה צורך לחגוג את העובדה שזה לייבל ישראלי".

ומה לאחר שיתאוששו ממסיבות ההשקה של הריליס? הפקוטקים בהחלט לא מתכוונים לנוח על זרי הדפנה. לקראת האביב הם מתכננים להוציא ריליס נוסף ואולי לחגוג את מסיבת ההשקה שלו בברלין. "הריליס הראשון היה ניסיוני, בגלל זה קראנו לו "PACO 00" ולא "PACO 01", הוא יותר כמו מתנה לעצמנו ולחברים שלנו מחו"ל. זה משמח הרבה אנשים ולכן, משמח גם אותנו".