ירח מר: מארק קוזלק מסתבך עם כל מה שזז. ראיון

מרחק גדול מפריד בין הפרסונה המצטיירת משיריו של מארק קוזלק, לזו שהוא מציג על הבמה. כשמאזינים לו, מתקבל רושם שמדובר במוזיקאי רגיש, מלנכולי אך לא מהסוג המאוס, כזה שכותב שירים על כמה שהוא אוהב את אימא שלו ומפחד מהיום שבו תלך לעולמה. על הבמה, מצטייר לעתים קרובות אדם גס, לא נחמד, כזה שלא חושב פעמיים לפני שהוא קורא לקהל שלו Fucking Hillbillies וצועק לו לסתום את הפה.

עם זאת, ואולי דווקא בזכות זאת, מדובר באמן מרתק, שלא תרצו לפספס את הופעתו הקרובה בבארבי ב-6.12, עם הפרויקט Sun Kil Moon. שכן, ייתכן וזו השנה המוצלחת ביותר בקריירה של קוזלק; אלבומו "Benji" שיצא בתחילת השנה, זכה להצלחה אדירה ולביקורות נלהבות, ובצדק. קוזלק הצליח לגרום לשירי פולק ארוכים ומילוליים מאוד, שלעתים קרובות מפורטים עד לרמת מזג האוויר, החפצים בחדר והשעה ביום, להיות מעניינים, סוחפים וחשוב מכל – מרגשים. אהבה ומוות הם מנת חלקם של רוב השירים באלבום, שבו הוא מספר על רוצח סדרתי שמת בשיבה טובה, על דוד שלו שהתפוצץ ממכל גז שזרק לתוך זבל שהבעיר בחצר האחורית שלו, על חבר של אביו שנכלא אחרי שביצע המתת חסד באשתו ועוד ועוד סיפורים אוטוביוגרפיים הגורמים למאזין לטעות ולחשוב שהוא מתחיל להבין מיהו מארק קוזלק.

קוזלק הוא לא שם חדש במשחק. בסוף שנות השמונים הקים את להקת Red House Painters, שעד היום נחשבת לפנינה מוזיקלית מעודנת ביותר עבור יודעי חן וחובבי סלואו־קור (ז'אנר שקוזלק מתנער ממנו לחלוטין). כמו כן, הוא הוציא אלבומים רבים תחת שמו ותחת השם סאן קיל מון, שיתף פעולה עם מוזיקאים נוספים ואף הקליט אלבומי קאברים לשירי AC/DC ומודסט מאוס. למרות זאת, עד היום קוזלק היה אהוד בעיקר על קהל אינדי בוגר יותר וכעת, בגיל 47, נדמה שהוא זוכה להגיע לקהל חדש וצעיר.

בראיון עמו לקראת הגעתו לארץ זו הפעם השלישית, קוזלק מסביר את הצלחת האלבום החדש בעיקר בזכות הציון הגבוה (9.2) שהעניק לו מגזין המוזיקה המקוון פיצ'פורק. "אם האלבום היה מגיע לכתב אחר שלהם, ייתכן שהכל היה שונה", הוא אומר ומסביר ש"נושאים רבים שאני שר עליהם באלבום הזה באו לידי ביטוי גם באלבומים קודמים שלי". עם זאת, אין ויכוח על כך שהאלבום האחרון מהווה פריצת דרך עבורו, לפחות ברמת ההכרה העולמית.

אמרת בעבר שלהיות כותב שירים זה לא משהו שבחרת לעשות, אלא משהו שבחר אותך. גם כינית את מלאכת כתיבת השירים קללה.

"הקללה היא שאנשים מצפים מאמינים ליותר מדי, כמו לשיר שירים שהם כתבו לפני עשרים שנה, ואז הם מתעצבנים כשהם לא מקבלים את מה שרצו. או כשהאמן מבקש מהם לכבות טלפונים".

בראיון עמו מתגלה קוזלק, כצפוי אך ביתר שאת, כאדם חסר סבלנות. בייחוד כשאני מזכיר שחבריי היו מאוד מעוניינים לשמוע אותו מבצע בהופעה חומרים מוקדמים של רד האוס פיינטרס. "אני עושה את הראיון הזה איתך, לא עם החברים שלך. אז עם כל הכבוד, אין לי זמן להתאים את עצמי לבקשות שלהם", הוא עוקץ. בהמשך הראיון, כשאני מזכיר שוב מעריצים אחרים בארץ ואת רצונותיהם, קוזלק נעשה עוד יותר חריף, תוקף אותי אישית וזורק איזו העלבה על רמתי המקצועית. כמה אטיטיוד יש לו. הוא נהדר.

חוץ מלחבוט בעיתונאים, נדמה שקוזלק נהנה גם להסתכסך עם קולגות. מוקדם יותר השנה הוא עלה לכותרות כשבמהלך הופעה שלו בפסטיבל מוזיקה, כינה את להקת The War On Drugs (או בקיצור – WOD) "חרא להקת גיטרות שמתאימה לפרסומת לבירה", והמשיך לשיר הבא שאותו הציג בשם (המעוברת בחופשיות) "דה וור און דראגס יכולים למצוץ לי ת'זין". הטריגר להתפרצות היה שהסאונד מההופעה של הלהקה, שהתרחשה סימולטנית לזו של קוזלק, הפריע לו כשזלג למרחב שבו הופיע.

כמה ימים מאוחר יותר קוזלק פרסם באתר שלו טקסט שנתפס בעיני רבים כהתנצלות, אך הזדרז להבהיר כי לא בהתנצלות מדובר, ואף קרא תיגר על הלהקה להזמין אותו לשתף עמם פעולה על הבמה בשיר שיעשה צחוק מהם וממנו כאחד, אך זאת בתנאי שגיטרת הפרסומת לבירה תהיה באחריותו. כצפוי, הדבר לא הסתייע. או אז הוא הגדיל לעשות והקליט את השיר "War On Drugs: Suck My Cock".

אחרי שסולן WOD, אדם גרנופסקי, הגיב לדברים וכינה אותו "דוש", הקליט קוזלק שיר נוסף בשם "Adam Granofsky Blues" ובו הוא מקריא, בסגנון ספוקן וורד, את הדברים שאמר עליו גרנופסקי תוך שהוא עוצר בכל פעם כדי לצחקק.

הריב המתוקשר הזה לא מסיט את תשומת הלב מהאלבום המצוין שהוצאת השנה?

"כתבתי בבדיחות דעת שיר על איזו להקה גנרית, ועיתונאים נטרפו על זה וכתבו 200 מאמרים בנושא. הלוואי והיו כותבים אותה כמות מילים על השיר שלי 'I Can't Live Without My Mother's Love', זו לא אשמתי שכולם עפים על זה כמו זבובים על חרא".

אני מאוד אוהב את קוזלק, וכך גם את הלהקה שהוא משמיץ. גם היא הוציאה השנה אלבום שזכה לביקורות מפרגנות. תהיתי מה הוא באמת חושב עליה. "שאל אותי בעוד חמש שנים, אם אתה באמת כל כך מתעניין בלהקה שסביר להניח שאתה לא מכיר אפילו שלושה שירים שלה". אין, הוא נשמה.

Sun Kil Moon בארבי, שבת (6.12), 20:30