אנשי תרבות ממליצים על שירים של פיט דוהרטי

ביום רביעי וחמישי הקרובים (30.4+1.5) יגיע פיט דוהרטי, הילד הרע של הרוק הבריטי, לשתי הופעות בבארבי. רגע לפני שהוא נוחת בתל אביב, ביקשנו מאנשי תרבות לבחור את הקטע של דוהרטי שהם הכי אוהבים. מהליברטינז ועד בייבישמבלס, קראו והאזינו לבחירות:

אלישע בנאי

"The Libertines – "Can't Stand Me Now

אנגליה, בירת המוזיקה, בירת הרוק, גרמה לי לא פעמיים ולא מליון פעמים להחסיר פעימה. להתרגש, להנות, לכעוס ולחשוב איך אני יכול ואיך אני לא שם. אם זה מתחיל בביטלס ובלאק סאבאת' ומגיע עד הסקס פיסטולס, הקלאש, רדיוהד, בלר, השינס, וויט לייז והכוכבים העכשוויים ארקטיק מאנקיז.

בתור נער צעיר בן 16-17 שלא מפסיק לשבת מול המחשב עם אוזניות ולנסות לספוג את כל מה שקיים, אני זוכר את עצמי ברפרוף עדין מגיע אל פיט והליברטינז עם להיט בלתי אפשרי, "Cant Stand Me Now"' ועוד פעם מקבל את הכאפה האנגלית לראש עם האפלה הלונדונית, הסמים, האלכוהול, הבחורות היותר מידי יפות. עם קשיחות של הקלאש מול מלודיות וקול עדין טיפה כמו של רוברט סמית' ורוצה גם להיות חלק מהעניין. איזה כיף שיש את זה.

 ליאור דיין

"The Libertines – "What Katie Did

אחד הדברים הנוראיים שקורים כשמכנסים חבורה של “אנשי רוח”/אומנים/יוצרים הם שכל אחד מנסה לתת את הבחירה הייחודית ביותר ותמיד נוצר מצב של ואקום אחד גדול של להיטים (להוציא את אלישע בנאי שמפריך את התיאוריה שלי). כאן דרוש מישהו שיקום וייבחר דווקא את המובן מאליו, את אחד הלהיטים שהפכו את האומן המדובר למה שהוא, ולכן אני בוחר ב-"What Katie Did".

ניב אסט

"The Libertines – "Don't be shy

בשנייה הראשונה שהשיר הזה מתחיל אתה מרגיש שמישהו צוחק עלייך, מביא לך משקפי שמש ומציע לך חיים שאין לך אומץ לחיות. ואתה מסכים. זה הקסם הכי חזק של פיט דוהרטי לדעתי- לא לכתוב המנוני רוק, אלא למכור לך חלומות.

ישי ברגר

"Peter Doherty – "Sheepskin Tearaway

איזה דואט רוצח. דוהרטי בתפקיד עצמו, דוט אליסון בתפקיד המלאך השומר של דוהרטי, ערימה של צרות שלא מפחדת להודות ולהיות מי שהיא. אני אוהב את האופן בו סטפן סטריט, אולי המפיק הכי טוב באנגליה בשתי המאות האחרונות, מאפשר לדואט הזה להתנהל כמו שיחה בין שני קולות. אין הרמוניה, יש פאשלות קטנות – יש שיחה. וזו שיחה שאני תמיד אוהב לחזור להקשיב לה. גרהם קוקסון על החשמלית, פיט דוהרטי על האקוסטית. תנו לי עוד!

שרון קנטור

"Peter Doherty – "For Lovers

פיט בדיוק משתחרר ממאסר קצרצר אליו נכנס אחרי שבזז את חבריו ללהקה, חובר לעמיתו לבמה ולמחט פיטר וולף, וביחד הם מוציאים בלדה מהסוג הנדיר והאנגלי הזה שמאפשר לך להישאר עם 100 אחוז לב שבור ו(כמעט) 0 אחוז קיטש דוחה; דואט לפסנתר ונפש אבודה. האגדה מספרת שלמרות שהשיר הצליח בשגעון, ובצדק – הגיע למקום 7 במצעד הבריטי – שני הג'אנקיז לא ראו ממנו כסף כי הם מכרו את הזכויות בכמה גרושים באיזה פאב. כמאמר הפתגם האנגלי: טוב פיינט אחד ביד מבוכטות על העץ.

רן ניר

"Babyshambles – "32nd of December

בסוף שנת 2005 השתחררתי מהצבא ועברתי לתל אביב עם הלהקה שלי דאז The Fans (דני הסולן לימים הוא סולנה של Bucharest) באותה השנה יצא אלבום מדהים בשם Down in" Albion" מאת הבייבישמבלס. אני זוכר שהייתי חורש את השיר "The 32nd of December" וחושב לעצמי: איזה מילים מעולות / פיט דוהרטי הוא זמר / מלחין / נרקומן / משורר ופוסט פאנקיסט אמיתי וגם בחור רגיש.

יונתן גורפינקל (במאי, "שש פעמים")

"Peter Doherty – "A Little Death Around The Eyes

באמנות, כמו באהבה, אחרי שהדבר האמיתי לא מגיע במשך הרבה זמן, אחרי אינספור סרטים, ספרים, שירים שהם "כמעט" ו"ליד", בלי שאתה שם לב אתה מתחיל להתפשר, מתחיל לדבר על מה שיש. "אהבתי את הצילום", "המתופף שלהם ממש טוב". אתה מקשיב למה אנשים אחרים חושבים, מתחיל להסס ("אולי פספסתי משהו, אני אקשיב להם עוד פעם"). אחרי הכל כמה זמן אפשר לחפש בלי למצוא? כמה ביקורתי ובודד אפשר להיות? אבל אז, כשהמשהו האמיתי מגיע, אתה פשוט יודע ומרגיש את זה בבת אחת. בשניות. ופתאום אתה חוזר להאמין בזה שמה שחיפשת קיים. ובעצמך, שאתה יודע מה אתה אוהב. עם פיט דוהרטי זה קרה כששמעתי את השורה הראשונה של השיר הזה. מבחינתי, שש השניות האלה הספיקו. בחיים לא שמעתי שיר שנפתח ככה. המילים ננעצו בי אחת אחרי השנייה. זה לא היה דומה לשום דבר.

כשחבר התקשר אלי יום אחד ואמר לי " פיט דוהרטי…", הייתי בטוח שהנה זה מגיע. מת. אובר דוז. אבל אז הוא המשיך "… מגיע לארץ!". מאז אני מחכה לביטול. זה הרי לא יכול באמת לקרות. או שברגע האחרון הוא יתאשפז, או שפתאום ביבי והחמאס יעשו עלינו עוד סיבוב. אז יש רק עוד כמה ימים. ביבי, פיט, תחזיקו מעמד, תעשו מאמץ, תנו לראות את ההופעה.

רננה נאמן

"The Libertines – "Arbeit Macht Frei

"אם אואזיס הם להקת מעמד השיכונים, ליברטינז הם הלהקה של הבחור שמתעורר בפח זבל מאחורי השיכונים" אמר פיט דוהרטי על עצמו. בשיאו – כשהיה הסולן של אחת מלהקות הרוק הגדולות בעולם, דוהרטי הוציא את שיר המחאה הבועט "ארבייט מאכט פריי" (העבודה משחררת) רוק אנד רול על ספידים, וודקה ודיסטורשן בסגנון בריט-פאנק עם השראה מהקלאש שצורח וגונח על צביעות, גזענות והבנאליות של הרוע.

ג'וזף ליימן (אומללה, ג'וזף מון)

"The Libertines – "The Man Who Would Be King

כשהייתי בן 16, פיט לימד אותי מהי רומנטיקה כללית, למה אנטי פרפקציוניזם חודר יותר, ובאיזה צד הלב שלי נמצא. גיבור סביר לילד מתבגר. אף פעם לא מלך. אף פעם לא רצה להיות. חולצות לבנות,שרשרת ומילים. כך הוליך אותי במשך שנים לפרנס את מוכר הפרחים, כך גרם לי להגות אחרת, כך גרם לי לחשוב. כל שאפשר לומר לאיש הזה: לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה.

גון בן ארי

"Babyshambles – "Fuck Forever

"Lets fuck forever" זה משפט שנמצא בסופר-פוזיציה. מצד אחד הוא אומר "בואי נגיד 'זין' על 'לנצח'!" ומצד שני את ההפך הגמור – "בואי נזדיין לנצח". פיט דוהרטי הוא בעצמו סופר-פוזיציה. סתירה. הוא קוּל והיסטרי, נואש לאהבה ומסרב להיות נאהב, חולמני ומפוכח. כנראה בגלל זה הוא צרוד. גם כשהוא אומר את האמת הכי נוראית, הכי קשה – שאין אהבה לנצח, שאין רשת בטחון במציאוּת, שהקביעוּת היא אשליה – הוא דואג להשאיר סדק קטן של סתירה עצמית. שיהיה מקום לתקווה להיכנס.

Soda Fabric

"Peter Doherty – "For Lovers

כל הסופרלטיבים וההכפשות האינסופיות שנאמרו עליו אינם מספיקים בכדי לתאר את האדם שהוא. מעבר להיותו אחד מכוכבי הרוק המרגשים האחרונים שנשארו בחיים, פיט דוהרטי הוא דמות שהשפיעה על דור שלם באנגליה ומחוצה לה ולא בכדי. הוא משורר, מנהיג ורומנטיקן חסר תקנה. שיר האוהבים הזה יזכיר לי תמיד זכרונות מתוקים/מרים. הוא שימש חלק משמעותי מפסקול חיי ואין לי ספק שלעוד רבים אחרים (שחק).