נותנים עבודה: המוזיקאים הישראלים שחובה לראות בלייב

הילה רוח

ראיתם את הלהקה שלה, כלבי רוח, ברצועת הלילה של 24, "תכף בת 30" צץ לכם בפיד כשנגמרו הנעורים של חבר אקראי וגם נתקלתם ברעמת שיער זהובה כשישבתם לבירה בלבונטין 7. הסאבטקסט: 'הייפ' הוא לא שם המשחק במקרה של הילה רוח, שבניגוד ליוצרות אחרות – טובות כמותה או מדגדגות בקושי – מנהלת חיים שלמים של מוזיקאית חד פעמית מתחת לרדאר, ולכם אין מושג על זה. האם מדובר בעוד מקרה קלאסי של החמצה שנגררה להיעדר באזז (או היעדר באזז שנגרר עד כדי החמצה)? יכול להיות. אך במקביל, מתחת לאף, פלח השוק של האנשים שבאים לכל הופעה של רוח רק הולך וגדל, וכל זה כדי להקשיב שוב לשיר היפה ביותר שנכתב על תל אביב ("תל אביב") ולשיר כל מילה מאלבום הבכורה "רופאה במערב". פלח השוק הזה מבין עניין.

הילה רוח מארחת את רד אקסס, בארבי תל אביב, 29.12

[tmwdfpad]

טיפקס

האיחוד של להקת טיפקס בקיץ 2015 התקבל בכתף קרה מעט, כנראה בגלל שחמש שנים זה לא מספיק זמן בשביל להתחיל להתגעגע. אבל מאז אותו איחוד, למרבה השמחה, ממשיכה טיפקס – אחת הלהקות הכי משונות שצמחו במיינסטרים הישראלי, בטח בניינטיז להופיע מפעם לפעם עם להיטים מהקריירה הארוכה שלה. ההופעות שלה, גם אז וגם היום, נשארו תצוגה אקלקטית של ערב רב מרשים – גרוב ארצישראלי, מתובל טוב טוב במטעמים מהמזרח, בהמון חוש הומור בריא ובאנרגיה בימתית מהפנטת. איזה מזל שקובי אוז שם את הפיוטים שלו בצד.

טיפקס, זאפה תל אביב, 30.12

עדי אולמנסקי

בשנים האחרונות לא באמת נוצרה סוגת כלאיים שהונדסה טוב יותר מהאר אנ' בי האלטרנטיבי. ודווקא הוא, שמשתלט על כל חלקה טובה, הצליח לפסוח באגרסיביות על ישראל – עד שבאה עדי אולמנסקי, מהיוצרות הבודדות שהעתיקו בגאון את כל מה שהז'אנר הזה מביא איתו: הפקות אינטליגנטיות ומחושבות, שירה וירטואוזית אך לא כוחנית, סמפלר שעומד יציב על הבמה לצד מק ואדג', הרבה אדג'. הקהל של אולמנסקי יודע מה טוב לו – מגיע לפסטיבלים, להופעות סולו, לתקלוטים ולהשקות, רק שאיכשהו הסכר עדיין לא נפרץ. יום אחד מישהו, במעלה פלייליסט כזה או אחר, יעלה על זה. ואז הכל יתהפך.

עדי אולמנסקי, המזקקה, ירושלים, ראשון; מכללת ספיר, רביעי

אינפקציה

חזרתם הבלתי נמנעת של החבר'ה הדפוקים מפתח תקווה עשתה רעש גדול ובצדק. מי שזוכר את ההופעות הפרועות של ניר טרטר וחבריו בראשית המילניום ידע שמה שנשמע מוזר ומופרע באלבום, לובש צורה שונה – ומרשימה עוד יותר. שני אלבומי אולפן אמנם לא נשמעים כמו מאגר מספיק לקאדר להיטים מרשים, אבל השואו שמעמידים חברי אינפקציה גדול יותר מהקטלוג מוזיקלי שלהם – הוא קרקס לפאנקיסטים לשעבר.

אינפקציה, בארבי, 9.1

הדג נחש

כבר כמעט 20 שנה שהדג נחש מספקים באופן יציב, מקצועי ומגוון את השואו המוזיקלי הטוב בישראל. על אף כמות הופעות שנתית כמעט בלתי הגיונית (כי "להתפרנס ממוזיקה זה לא דבר קל") הם מצליחים שוב ושוב להביא את האנרגיה, הגרוב והמקצב הייחודי שלהם לבמה בצורה מעוררת קנאה. אולי זו דווקא כמות ההופעות שמאפשרת להם לחפש את העניין בכל הופעה, לא להשאיר אחת דומה לקודמתה ותמיד למצוא את הזווית החדשה.

הדג נחש, זאפה תל אביב, שישי

לונא אבו נסאר

"אספר לך", אלבום הבכורה של לונא אבו נסאר, הוא ללא ספק אחד האלבומים הטובים ביותר שיצאו כאן ב־ 2013. חברותה בהרכב ההיפ הופ הרב לשוני הוותיק סיסטם עאלי כגיטריסטית וזמרת לא מסגירה עד כמה היא עוצמתית בזכות עצמה, אך נסאר, שגדלה בנצרת וחיה ביפו, מביאה לבמה כנות וצניעות עם כוח גדול שקשה לעמוד בפניהם. אבו נסאר היא אינדי מקומי שמייצג באמת את המקום הזה.

לונא אבו נסאר, כולי עלמא, שלישי

ישי לוי

מגדולי המוזיקה המזרחית עוד מימי הקסטות של שנות ה־80, שעבר שבעה מדורי גיהינום של התמכרות לסמים, ואיכשהו, לא ברור איך, עדיין נשמע מדהים גם היום. לוי הוא זמר עם קול ענקי ולהיטים בלי סוף, שתיאר פעם את ההופעות שלו עצמו במילים "אני כמו רימון רסס!". זה נשמע משעשע, אבל כל מי שראה אותו על הבמה יווכח לדעת שהוא כלל לא נסחף. הופעת חובה לכל מי שלא מסתפק בפופ ים תיכוני.

ישי לוי, רדינג 3, שבת

רם אוריון

החל מהאי.פי הראשון שלו כאמן סולו, "גיבור גיטרה", שיצא לפני קרוב לעשור, היה ברור שרם אוריון יודע בדיוק מה הוא רוצה לעשות – רוק ישיר ואלגנטי, צנוע וחכם בו הוא מגבה את עצמו בחברים מוכשרים בנקודות התורפה שלו (כתיבת טקסטים). בלייב, סאונד הגיטרה הייחודי שלו, מין פרנק בלאק במבטא בריטי, נמצא בפרונט אפילו יותר מאשר באלבומים, והביישנות הופכת לכריזמה.

רם אוריון, אוגנדה, שישי

אורפנד לנד

להקת המטאל האוריינטלי הוכיחה את כוחה כבר לפני שנים כשמיצבה עצמה כאחת הלהקות הישראליות הפופולריות ביותר בחו"ל, בייחוד בתורכיה ובמדינות ערב. אך עם כל הפסטיבלים מסביב לעולם, חברי אורפנד לנד לא שוכחים מאיפה הגיע האור לשמם ועורכים הופעת חנוכה מסורתית בארץ בכל שנה, שאליה הם מחזירים הביתה את השילוב המצוין שלהם בין דת' מטאל ופרוגרסיב למוזיקה מזרחית ותימנית, עם מסרים הומניסטיים ורוחניים וטקסטים מן המקורות. לא רק המקורות שלנו.

אורפנד לנד, רדינג 3, 10.12

חיה מילר

אל תנסו אותם ביוטיוב. חיה מילר עושים מוזיקה שכל כבילה שלה לאולפן או להקלטה תחבל בה ותחטא לאמת. הם פעילים כבר כמה שנים, זזים בין מועדונים בינוניים לקטנים עד קטנים מאוד ובעיקר מופיעים בלי סוף ומדי פעם עוצרים להקליט. כשהם עוצרים, כפי שניתן להבין, זה הרבה פחות כיף. אחת מלהקות הלייב הטובות באינדי הישראלי. מי שראה אותם פעם אחת, ראה שוב. ואז שוב.

חיה מילר, כולי עלמא, שישי