מעיין נידם מנגנת במועדונים הגדולים באירופה – וחולמת על גינה ותרנגולות

בעשור האחרון טיפחה מעיין נידם קריירה בינלאומית של די.ג'יי מצליחה, אבל בין ברלין לקייב היא רק רוצה לגדל סוף סוף כלב. בשבוע הבא היא תגיע לביקור מולדת בפסטיבל גראונדד

מעיין נידם (צילום: Leandro Quintero)
מעיין נידם (צילום: Leandro Quintero)
26 באפריל 2017

לפעמים נדמה שבשביל להיות די.ג'יי מצליח בעולם, דבר ראשון צריך לעקור לגרמניה. אך בעוד שחצי עיר חולמת לככב בברגהיין (ובפועל סתם מקווים להצליח להיכנס למועדון), יש כאלה שהקדימו את גל ההגירה לשם והספיקו לבנות בעיר קריירה יפה. כמה מהשמות שיופיעו בפסטיבל גראונדד השני באילת (פסטיבל טכנו והאוס שהתקיים לראשונה לפני כחצי שנה, מייסודם של אנשי מועדון הלוסט פנדה) הם דוגמה לכך – מוסקומן, רואי פרז ומעיין נידם, שצברה את הקילומטרז' הברלינאי הכי משמעותי מבין הדי.ג'ייז הישראלים שחיים שם. הסגנון שלה הוגדר באתר רזידנט אדוויזור כ"טכנו מיסטי".

"בשנת 2003 עזבתי את ישראל ולברלין הגעתי בתחילת 2004, כך שהעברתי את רוב שנות ה־20 שלי בעיר שמשתנה כל יום", מספרת נידם (35). "אני מרגישה שאנחנו משתנות יחד. בתי קפה ומסעדות מתחדשים ומחליפים ידיים, אנשים מארצות שונות עוברים לעיר ואחר כך עוזבים. ברלין היא לא מקום שנוטף 'גרמניות' ועוטף את יושביו באופי של שאר המדינה. מצד שני אני גם לא אותה ישראלית מלפני עשור פלוס".

ואיך תל אביב נראית לך בביקורי מולדת?

"כיף בתל אביב. אוכל, שתייה ומוזיקה – שילוב אהוב מאוד עליי. וגם האווירה בעיר לא מחייבת".

כמה זה קשה להתמיד ולהצליח בברלין – מקום שיש בו סצנת לילה כל כך ענפה ועם כזאת הצפה של די.ג'ייז?

"השאלה האמיתית היא מהי הצלחה. העבודה הכי פשוטה של להעלות כמה טרקים למחשב ולנסוע למועדונים באירופה יכולה להיות מתישה ביותר, אם כל מה שאת רוצה זה לראות את השם שלך על פלאייר או באיזה מגזין פה ושם. בשבילי הצלחה זה לעשות מוזיקה שאף אחד לא עשה אף פעם, בטכניקות שמעטים ניסו ושהתוצאה תיגע באנשים ואולי גם תשנה משהו או לפחות תביא קצת השראה. ההקדשה רבה והעבודה קשה – חשוב לבוא עם תשוקה ונכונות לתת לסצנה, לא רק לקחת ממנה".

"חשוב לבוא עם תשוקה ונכונות לתת לסצנה". מעיין נידם (צילום: Leandro Quintero)
"חשוב לבוא עם תשוקה ונכונות לתת לסצנה". מעיין נידם (צילום: Leandro Quintero)

מעבר לקריירת התקלוט שלה נידם יצרה בעשור הקודם מוזיקה בעיקר תחת השם מיס פיץ ולאחר מכן שחררה שני אלבומים תחת שמה האמיתי. בשנים האחרונות נרשם שקט בגזרה זו, עם שני ריליסים בלבד שיצאו בלייבל פרלון. "בשנים הראשונות שלי כמפיקה שמוציאה תקליטים הייתה הרבה התלהבות ופחות מחשבה", היא מסבירה. "אחרי כמה שנים קצת נרגעתי וחיכיתי יותר זמן בין הריליסים. רציתי לתת לקטעים לנשום, לראות אם אחרי שנה הם עדיין נשמעים טוב. כשהפוקוס הוא על איכות ולא על כמות, הקטעים שיוצאים מקבלים את תשומת הלב שאני חושבת שמגיע להם. כבר כמה שנים שהפוקוס שלי הוא דווקא על הסטודיו. אני משתדלת לקחת כמה שפחות גיגים של תקלוטים ועובדת יותר על הופעות חיות לבד או עם אמנים אחרים. בשאר הזמן אני עובדת על מוזיקה חדשה או רמיקסים".

בתקופה הקרובה תנגני בפסטיבלים באוקראינה ובאסטוניה. איך זה להופיע במדינות שאינן מוקדי משיכה מסורתיים למוזיקה אלקטרונית?

"מי שיודע יודע שאוקראינה זה ה־מקום. אני נוסעת לקייב כמה פעמים בשנה לסטים של 9 עד 12 שעות ב־Closer (מועדון מוביל בגזרת הטכנו המקומית – א"ב). הסצנה במזרח אירופה היא האנטיתזה של איביזה – האנשים באים לשמוע מוזיקה ולא להיראות. הרעיון שם הוא לתת לדי.ג'ייז הרגשה ביתית כדי שינגנו את 'התקליטים הטובים' והיותר מיוחדים במקום בלי להתפשר".

איפה המועדון או המסיבה שאת הכי נהנית לנגן בהם בזמן האחרון?

"הזכרתי את מזרח אירופה ובאמת הכי כיף לי לתקלט או להופיע במוסקבה, קייב ובוקרשט. ברור שאני גם נהנית לנגן בבית בברלין – במסיבות הלייבל של פרלון בפנורמה בר, ב־Hoppetosse (מועדון שממוקם בספינה שעוגנת בנהר השפרה שבעיר – א"ב) וב־Kicks, ליין המסיבות שלי".

איפה את רואה את עצמך בשנים הקרובות, מקצועית וגאוגרפית?

"יותר הופעות חיות ויותר זמן בסטודיו, פחות זמן בעיר. אשמח לצאת ממרכז העיר ולעבור למקום עם גינה ענקית, לגדל ירקות, תרנגולות וסוף סוף גם כלב – כרגע עם כמות הנסיעות זה רק בגדר פנטזיה. בינתיים אני מסתפקת בחתולים".

בינתיים מסתפקת בחתולים. מעיין נידם (צילום: Leandro Quintero)
בינתיים מסתפקת בחתולים. מעיין נידם (צילום: Leandro Quintero)