נומרולוגיה

חברי להקת The 1840s לא מתנצלים על צליל הרוק הקלאסי שלהם. בצדק

3 באוקטובר 2013

"אנחנו 'דה אייטין פורטיז' עם ה' הידיעה ובלי אפוסטרוף, זו מיסקונספציה נפוצה, אין פה עניין של שייכות", מכריזים חברי The 1840s מיד בפתח הפגישה, כמו ילדה שאוכלת סרטים על השם הלא טריוויאלי שלה. מעבר לזה, הם אומרים, אין לשם המספרי סיפור מי יודע מה מרגש. לאבישי אפרת (30, שירה וגיטרה), לאביתר אורן (21, בס וקולות) ולאדם בלומנטל (27, תופים) יש בסך הכל חיבה לא מוסברת לשנה 1840 ולעשור באופן כללי, אפילו שתאריך הלידה של שלושתם כהרכב הוא אוקטובר 2011.

אפרת, שכותב ומלחין את המנוני הרוקנ'רול של הטריו המגורז, התגלגל עם החומרים שלו בעשור האחרון בין וריאציות של כמה להקות כלאיים קיקיוניות. בסוף, ארז טן־ברינק מהבלוג "אפרכסת" פנה לאפרת – שהופיע בזמנו עם גיטרה אקוסטית ובליווי פרקשן בלבד באופן קבוע בגדה השמאלית – ואמר לו: "אקוסטי זה מגניב, אבל יהיה הרבה יותר טירוף אם תופיע חשמלי. תקים להקה". אפרת זרם עם ההמלצה, וטן־ברינק ציוות לו את שני השליש החסרים במשוואה, ולא בנה על זה שלימים הטיפ שלו יהפוך אותו למנהל הלהקה.

חגגתם לא מזמן שנה לפעילות. מה עבר עליכם בזמן הזה?

אפרת: "בעיקר ניגנו הרבה. גיבשנו את השירים, תרגמנו אותם לחשמלית ועיבדנו אותם. נוספו שירים חדשים והקלטנו אי.פי".

בלומנטל: "בקיצור, הפכנו ללהקה הטובה בעולם".

ובנימה רוק־סטארית זו.

אפרת: "אני מת על סאונד של להקה, כזה שנוצר לאורך זמן על ידי כולם ביחד. אנחנו עדיין בתהליך. כשאביתר ואדם הצטרפו אליי, הפסקתי להיקרא בכל מיני שמות שכוללים את השם המלא שלי. השירים הרבה יותר נכונים כשהם בתצורת להקה, בד בבד עם העובדה שאני עדיין אחראי עליהם".

לרוקנ'רול שלכם יש עוד זכות קיום? בעולם מסביב הוא גוסס.

בלומנטל: "אנחנו מאוד אוהבים דברים שנופלים לקטגוריה של רוק, אז גם אנחנו שם, אבל אף אחד מאיתנו לא פוריטן רוקיסטי".

אורן: "אנחנו להקת גיטרה־בס־תופים, אין לנו אף אחד עם לפטופ ואין לנו סקסופוניסט. אנחנו גם קיימים מעט זמן, אולי יום אחד נעשה משהו שונה באולפן ונגיע למקום אחר, אבל כרגע זה מה שאנחנו עושים".

סינגל מתוך אלבום הבכורה של הלהקה:

אפרת כותב כמעט כל יום, מה שאומר שהוא תמיד מחזיק בצד מערום מכובד של סקיצות. "השיר תמיד נמצא שם באבן או בבול העץ", הוא מדמה איך שיר נולד בראשו, "וגם אני שם ממש במקרה כדי לפסל או לגלף אותו". את הטקסטים, שעוסקים ביחסים בין אנשים, בבדידות ובגרמי השמיים, אפרת לא היה מעז לבטא בשיחה עם אנשים, אבל הוא מרגיש בנוח לשיר אותם מול קהל.

הדמיון של האייטין פורטיז לניל יאנג והקרייזי הורס לא פוגם באותנטיות של הצליל שלהם, שנשמע להבנתם קלאסי כמו ג'ינס משומש. "אדם יכול לנגן מטונף ואבישי נורא נקי", מסביר אורן, "השילוב הזה יוצר את האפקט שלנו, לצד כל מיני תפיקידים לא קונבנציונליים כמו גיטרה 12 מיתרים בתפקיד משני". העובדה שאפרת הוא פריק של קווין עם קעקוע של הלהקה הססגונית־כוחנית על הרגל, לא דוחפת את חברי דה אייטין פורטיז לקלישאה שבה הם מעידים על עצמם שהם שומעים הכל. "יש לנו טעם אקלקטי", אומר אפרת, "אביתר מתחבר ל־Fאנק ולסול, אדם שומע ג'אז ואני אוהב שירים".