תתקעו בחצוצרה: ספי ציזלינג מתרגל לחיים בחזית

פגישה מקרית גרמה לחצוצרן המעולה שניגן באחים רמירז, עם הדג נחש ועם קותימאן, לקחת את המושכות לידיים ולהקים הרכב משלו

ספי ציזלינג (צילום: גאיה סעדון)
ספי ציזלינג (צילום: גאיה סעדון)
16 בפברואר 2017

אם הלכתם בשנים האחרונות להופעה של הרכב סול או פאנק ישראלי, סביר להניח שראיתם על הבמה את ספי ציזלינג. עם ותק של קרוב ל־20 שנה על הבמות, קשה שלא להתרשם מהקילומטרז' המוזיקלי של החצוצרן המצוין הזה: כבר בגיל 17 הצעיר, בעודו מסיים את לימודיו בתיכון תלמה ילין, ציזלינג היה חבר בלהקת פאנק'נ'שטיין, בזמן שירותו הצבאי ניגן עם תומר יוסף ובעשור הקודם הקים יחד עם עוזי פיינרמן ואיתן אפרת את שלישיית הקאלט האחים רמירז; בהמשך היה חבר בלהקות קולולוש ו־Men of North Country. וזה עוד בלי להזכיר שיתופי פעולה עם קרולינה, הדג נחש וקותימאן.

עם כזה רזומה מרשים, קל היה לציזלינג בן ה־34 להישאר במעמדו כנגן מוביל, אבל מפגש מקרי הוביל אותו דווקא למהלך הכי משמעותי בקריירה שלו – הקלטת אלבום הבכורה "Beyond The Things I Know" וגיבוש הרכב משלו בעקבותיו. "זו הפעם הראשונה שאני מופיע עם הרכב תחת השם שלי", ציזלינג מספר, "זה חתיכת דבר. אחד הדברים שהתניעו את תהליך האלבום הוא פגישה עם יובל חבקין (מייסד הלייבל Raw Tapes – א"ב), שאיתו בסופו של דבר עשיתי את האלבום. הוא הזמין אותי להקליט משהו באולפן שלו וזה אמנם לא יצא בסוף, אבל התקרבנו. הייתי בהקלטה אחרת באולפן, היה לי קצת זמן ואמרתי לו שמעניין אותי לעשות ביטים. ישבנו והקלטנו את בת הזוג שלי, לילה מועלם, ויצא מגניב ויפה, אז יובל הציע לי לעשות אלבום. שם היה הקליק של 'אני לא רק נגן'. עדיין מרגיש לי מצחיק לקרוא לעצמי 'יוצר', אבל התעורר שם משהו".

בתור מי שמגיע מעולמות הג'אז ופאנק, שם מקובל להרבות בכלי נשיפה, מפתיע לראות שאתה הנשפן היחיד בהרכב שלך.

"הקמתי רביעייה שמורכבת מאנשים שאני סומך עליהם מוזיקלית ושגם יהיה איתם יותר קל להופיע מבחינה לוגיסטית (נעם חבקין – קלידים; עמרי שני – בס; רועי ראמי – תופים). יש לי הרבה חברים שחלקם ניגנו באלבום; הלוואי שיכולתי לעשות הרכב של 12 נגנים בסגנון פלה קוטי, אבל אני מעדיף שגרעין ההרכב יהיה קטן, גמיש ומאוד נייד. כשיהיו לי האופציה והתקציב לעשות דברים יותר גדולים, אז חד משמעית ארצה להופיע עם הרכב גדול יותר".

אם כבר מדברים על חברים לדרך, איך הושפעת מקותימאן?

"לקותי יש חלק מאוד מכריע בהשפעה עליי ועל האלבום. תמיד הקשבתי לג'אז ולדברים בסגנון, אבל רק בעקבות קותי נפתחתי לג'אז רוחני ולמקומות היותר אבסטרקטיים שלו. המוזיקה שאני שומע וגם הצורה שבה אני מנגן השתנו בעקבות קותי. זה נתן לי דחיפה מטורפת. כל בוקר אני שותה את צורת החשיבה של קותי ומנסה לעשות את הדברים שלי ברוח הזאת. אני לומד ממנו הרבה כשאני מנגן איתו".

"כל בוקר אני שותה את צורת החשיבה של קותי". קותימאן (צילום: דין אהרוני)
"כל בוקר אני שותה את צורת החשיבה של קותי". קותימאן (צילום: דין אהרוני)

שדרן הרדיו האגדי ג'יילס פיטרסון פרגן לך בגדול כשניגן קטע שלך בתוכנית השבועית שלו ב־BBC 6.

"כן, הוא ניגן את 'Open the Door', שהיה גם השיר הראשון שיובל ואני עשינו. קראתי לקטע ככה כי הוא גם פתח את הדלת לכל עניין ההקלטות והוא גם פותח את האלבום. זה היה מאוד מרגש, אין לי מה להגיד. תוך יום־יומיים משידור התוכנית כתבו לי אנשים מסקוטלנד וצרפת שחיפשו את הקטע. כבר ניגנו אותו ביפן וגם בארץ חברים שלי מתקלטים אותו. נראה לי שזה תרם לדבר החמקמק הזה שנקרא הייפ, אבל אני חושב שעשינו משהו טוב ואני מאמין בו. הלוואי שיהיו עוד דברים כאלה".

איזה הישג מוזיקלי הכי משמח אותך?

"שמישהו יגיד לי שהוא שמע את מה שעשיתי וזה נתן לו השראה לעשות משהו משלו. לפני כמה חודשים פגשתי סולן של להקה ידועה, והוא אמר שפעם הוא ראה הופעה של האחים רמירז בפסטיבל אינדינגב והבין שהוא יכול לעשות את זה גם. זה מבחינתי ההישג הכי גדול, ואני לא אומר את זה ממקום יהיר. אם ילד בן 16 יקשיב לדברים שלי ויקים הרכב אפרוביט זה יהיה עוד יותר מגניב".

ספי ציזלינג יופיע בבכורה בכולי עלמא, מקווה ישראל 10 תל אביב, שלישי (21.2) 21:00, כניסה חופשית