הפולק בישראל השתחרר מדימוי הזמר הסגרירי ויצא למרחבים

בסצנת הפתיחה בסרטם של האחים כהן "בתוך לואין דיוויס" אומר זמר הפולק הכושל: "אם זה מעולם לא היה חדש וזה לא יכול להתיישן, אז זה שיר פולק". בעשור הנוכחי יש תחייה בכל מה שקשור לפולק בעולם ובישראל, ואולי מוטב לומר פסאודו־פולק. כי הגל הקודם של להקות פולק־רוק – גל שהחל בסוף העשור הקודם והגיע לשיאו עם הסרט המדובר לפני כחמש שנים – היה חדש וגם התיישן די מהר. בעשור הקודם פרח בישראל זרם פולק חדר השינה, רוק רך ואקוסטי שהיה חלק מהאינדי הרגשני מדי שפשה במחוזותינו. שיאו והסמן המתקדם ביותר שלו היה עמית ארז המצוין, שעזיבתו לארצות הברית הייתה המסמר האחרון בארון הקבורה של הז'אנר הזה. בתחילת העשור הנוכחי בלטה גם התגובה הפולקית המילניאלית לתנועת אוקיופיי, בעיקר בארצות הברית (אך גם בישראל – הדוגמה הבולטת היא האיינג'לסי). זה היה פולק פופי למדי, סכריני מעט, והוא שפונה למכנה משותף רחב עם קריצה חברתית. חשבו על "Helplessness Blues" של פליט פוקסס ההיפסטרים ("אני מעדיף להיות גלגל שיניים במכונה ענקית שמשרת משהו גדול ממני") ועל כאב השיניים שעושה המוזיקה של בון איוור או ממפורד אנד סאנס – הלהקה שהביאה אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים היום.

ממפורד אנד סאנס הוכיחו שפולק יכול שוב לפרוץ את גבולות המוזיקה האלטרנטיבית והז'אנרית ולהיות להיט בקרב הקהל המילניאלי הרחב. היום ברחבי העולם המכירות של גיטרות אקוסטיות, בנג'ו, מנדולינות ויוקלילי ממריאות לעומת גיטרות חשמליות. לשיעור הזה הקשיבו היטב שני הרכבים שכשלעצמם אין בהם הרבה חשיבות אמנותית – ג'יין בורדו ולולה מארש – אבל הפופולריות שלהם הביאה לפריצה המחודשת של הפולק בישראל, והפעם בלי בכיינות, בלי יללנות, עם אופטימיות ואווירה שמשית וחיבור מחודש לשורשים של המוזיקה הזאת. היום בישראל לא נדיר למצוא להקות פולק שהן יותר מסתם זמר אינדי עם גיטרה אקוסטית. הפופולריות ההולכת וגדלה של וייב הפסטיבלים, של אסתטיקת המידברן, של הג'יפסיות והניו אייג' ההיפסטרי קשורים גם הם ללגיטימציה שיש בקרב הקהל ללהקות שעושות פולק שחופר עמוק במקורות – במוזיקה אירופית עתיקה, בפולק צועני ובשירי עם אנגליים.

אחת הלהקות הללו היא Forest, שישייה שמנגנת בהרכבה הנוכחי מיולי 2016 ובימים אלה מקליטה את אלבום הבכורה שלה שצפוי לצאת בנובמבר הקרוב. הסינגל שלה "To the Sea" אמנם נכנס לפלייליסט של גלגלצ, אבל ההכרה המסוימת שהלהקה זוכה לה באה מהשטח, מחרישה רצינית של במות ברחבי הארץ (וכמה באירופה). הפולק שלה אקלקטי מאוד, וכיאה לאנסמבל כזה ההופעות הן לב העניין. חברי הלהקה מגדירים את הסגנון שלהם כ"ג'יפסי פולק שמימי", ואכן יש משהו שמימי במוזיקה הזאת, משהו שמזכיר יערות גדולים ועננים, עם צליל עשיר שכולל גם חליל וכינור ומעז לשאוב השפעות מלהקות הפרוגרסיב פולק הגדולות של סוף הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז בבריטניה.

להקה נוספת שגדלה עם הקהל שלה באופן אורגני היא היללה. השביעייה הזאת מסתובבת יחד כבר מ־2011, אולם לאחרונה החלה לצבור תשומת לב רבה יותר עם השלמת גיוס הכספים עבור אלבום הבכורה הרשמי שלה (קדמו לו EP והקלטות דמו). היללה יוצרים מארץ ישראל מציאות אלטרנטיבית שבה שבטים צועניים־ימי ביניימים משוטטים בגליל וכותבים שירים שהם בליל של פולק, בלוז, שאנסונים ומוזיקה סופית מאיראן וטורקיה. עם קולו של הסולן ניתאי קלי, שאינו בלתי דומה לבאקלים (טים וג'ף), וחזותם החיצונית, הם יוצאי דופן במוזיקה הישראלית. הרכב הצד, Two Strong Men, לוקח את זה רחוק אף יותר, והוא מזמן למאזין בלדות (במובן המקורי של המילה) ושירי פולק בגוון צפון אירופי עתיק, עם מודעות עצמית וקורטוב הומור.

בבית מול הכרמל

ההרכב שמשלים את השילוש ההיפי של הפולק הישראלי הנוכחי הוא הצמד JonZ (ג'ניה וסילנקו ויואב אור), שהוציא לאחרונה את אלבום הבכורה שלו, "Solid Wind", אשר נטוע במסורת האסיד־פולק או הפריק־פולק. וסילנקו ואור הם היפים נוודים שנוסעים עם המוזיקה והעבודה שלהם מסביב לגלובוס ומופיעים בפסטיבלים וחיים הלכה למעשה את הרוח שהם מנסים להשרות בשיריהם, שאותם כתבו כמיטב הקלישאה בבית קטן שמשקיף לכרמל. האלבום של ג'ונזי כולל שילוב של פופ, פולק וביטים עכשוויים, אבל הסינגל הראשון שלהם, "I'm the One", בנוי על מנגינת פולק קלאסית, כמעט קלאסית מדי.

מוזיקאי נוסף שכתב את שירי אלבום הבכורה שלו בבית שמשקיף לכרמל הוא בן גולן, הגיטריסט של להקת האסיד־רוק Tree ושל הקאט אאוט קלאב. עם תומר ישעיהו, אקס Isaiah ואחד המוזיקאים הפוריים באינדי הישראלי – השניים מהווים ענף נוסף בעץ הפולק העכשווי, ענף שלוקח את הגבריות הארץ ישראלית מבית מדרשם של אריק איינשטיין ואושיק לוי ומתאים אותה למאה ה־21 עם השפעות קליפורניות וים תיכוניות עדכניות.

הענף המצליח מכולם הוא זה של ג'יין בורדו. למרבה השמחה צמח מתוכו זלזל מעניין יותר – להקת ילדי השדה שמחויבים יותר לצליל הפולק־רוק של החוף המערבי בשנות ה־60, כולל הרמוניות קוליות מצוינות.

המשותף לכל הלהקות והמוזיקאים הללו הוא האווירה של הריאות הפתוחות, של המרחבים, של השמש והמסעות, ובעיקר החיבור למסורת. הפולק הישראלי יצא מהחורפיות ומחדר השינה ומתאים את עצמו לאווירת חדי הקרן והיציאה לטבע. בתאריכים 10-12 במאי יתקיים על שפת הכנרת פסטיבל סולם יעקב, "המימונה של הקהילה האנגלוסקסית בישראל", שמושך אליו כבר 40 שנה חובבי פולק. לא בלתי סביר להניח שהשנה ייראו שם יותר צעירים מבדרך כלל.