תמר אפק

The Beatles – A day in a life

אני מדמיינת את לנון כותב את הבית היפה הזה, נתקע, משמיע למקרטני ששולף את אחד הבתים שהוא עצמו נתקע איתם והפתרון הוא לשגר את מקרטני לחלל. עכשיו כשהערוצים המופרדים זמינים באינטרנט, מומלץ לשמוע את Mal Evans  סופר את 23 התיבות לפני השיגור.

Miles David – Pharaoh’s dance

עוד לא החלטתי אם חווית ההאזנה לשיר (והאלבום בכלל) היא המקבילה של לקחת אסיד או שצריך לקחת אסיד כדי לנגן ככה.

Os Mutantes – Trem Fantasma

להקה שביטלה את הרצף המוסיקלי ההיסטורי ה"אנכי" לטובת מעין אל-זמן. שילוב של מקצבים אפרו- פורטוגזיים שמתפקדים כמו עתיקות מתפרקות בשילוב מוסיקת פופ אנגלית. לימבו אל-זמני שהכל יכול לקרות בו – שירים שנכבשים ע"י גיטרות מדוסטרשות, פיידים רנדומלים, כשהכל נתפר ע"י הכוח ההיפר-ריאלי של האולפן.

פאנקייק – ברווז

פעם ראשונה שהבנתי שמתופף הוא בעצם אל.

Brian Eno – Baby’s on fire

הצורה הנעלה ביותר שאפשר להיות מושפע ממישהו לטעמי, היא להיות מושפע משיטות העבודה שלו. במקרה הזה, הושפעתי משימת המשקל שלו על לכידת הרגעים המוסיקאליים המונעים ע"י האינסטינקט שמטבע הדברים עדיין לא נשמעו לעומת דחף השליטה השכלית שישמעו אחרת. לדוגמא בשיר הזה, בו גיטרה ובס לא מכוונים נשמעים כמו צ'לו.

תמר אפק תופיע הערב ב-22:30 (שישי, 20.12.12) בפסאז', אלנבי 94, תל אביב, עם שירים חדשים מאלבום שייצא בחודש במרץ.