כאן בונים להיטים: ריאיון עם הדי.ג'יי והארכיטקט הברזילאי גי בוראטו
גי בוראטו, מותיקי לייבל העל קומפקט, הוא אחד היצואים הלוהטים ביותר של אמריקה הלטינית לסצנת הטכנו העולמית. רגע לפני שינגן לייב בבלוק, הוא מספר על הקשר בין טכנו לארכיטקטורה, למה הוא לא מגדיר עצמו כדי.ג'יי, ועל פרויקט חדש שלו שיופץ דווקא בבקבוק
מניסיון, כשאדם טיפש במדינה לבנה חושב על ברזיל, הוא חושב על הדברים הבאים: קרנבל, פאבלות, כנופיות של ילדים עם נפש של מאפיונר רוסי וחיוך של מאפיונר רוסי בפנסיה, חופים מרהיבים, יער מפוצץ טרקטורים שעליו יורד גשם בלתי פוסק, חיות מפחידות. במקום קצת יותר נמוך ברשימה מופיע גי בוראטו, יליד סאו פאולו ואחד הכישרונות הגדולים בסצנה האלקטרונית העולמית.
בוראטו, שינגן ביום חמישי בבלוק (בסקוואט בינתיים ינהל את העניינים צמד הטכנו הסליזי מאיטליה Hunter/Game), הוא שם אחד ברשימה קצרה של יוצרים דרום אמריקאיים בולטים בסצנה האלקטרונית העולמית. עוד ברשימה: גוטי הארגנטינאי, רבויידו המקסיקני, מטיאס אגואיו הצ'יליאני וכמו גם בן ארצו, האגדה החיה ריקרדו וילהלובוס. כל אלו, כמובן, אינם מהווים יחדיו את הרשימה המלאה, אבל הם גם לא מאוד רחוקים מכך.
אבל אין להניח מכך שדרום אמריקה היא לא ארץ (טוב, תת יבשת) לריקודים. לדברי בוראטו, דווקא בברזיל יש סצנה גדולה ופעילה, ובשנים האחרונות היא עברה שינוי: האוס וטכנו איבדו פופולריות לטובת מוזיקה מועדונים ממוסחרת, מה שמכונה EDM (Electronic Dance Music), אבל מבטיח שנותרו עדיין כמה מעוזים שגם אנשי הלילה הרציניים והמתנשאים ביותר ירגישו בהם בנוח.
בוראטו מצדו ממשיך לעבוד קשה כדי לשמור על התדמית שלו בתור ייצוא איכותי: ב־2013 הוא השיק לייבל חדש בשם DOC. באמצעות הלייבל הוא מקדם אמנים מקומיים צעירים, שאותם הוא מקווה להפוך לדור ההמשך של מורשת ההאוס והטכנו המחתרתיים. עם זאת, דווקא בוראטו עצמו צמח באולפנים של לייבלי ענק מסחריים, כמו EMI ו־Virgin, שם בילה עשור לפני שהחל להפיק קטעים מקוריים תחת שמו ב־2004. במקביל עשה מעשה האחראי – רכש מקצוע בתחום האדריכלות.
איך עברת ממוזיקה לאדריכלות? אתה מרגיש שהתנסות שלך בתחום השפיעה עליך כמוזיקאי?
"בעיניי אדריכלות ומוזיקה הן כמעט אותו הדבר. סיימתי את לימודי האדריכלות אחרי עשר שנות פעילות כמוזיקאי, אבל רק אחרי שנתיים כאדריכל צללתי עמוק באמת לתוך העשייה המוזיקלית. למעשה, כשאני מלחין אני חושב כמו אדריכל: אני מתייחס לחללים שבמוזיקה, ליחסים שבין הרמוניה ומלודיה בדיוק כפי שהייתי מתייחס לצורות והמבנים של בניין".
ואיך נולד המעבר מהפקות מסחריות לריליסים עצמאיים?
"זה קרה מיד אחרי שעשיתי שני רימיקסים לקטעים מהפסקול של הסרט 'עיר האלוהים'. זו הייתה הפעם הראשונה שחתמתי על טראק בשמי האמיתי".
ב־2005 עשה בוראטו צעד משמעותי בדרכו מהיות יוצר אלמוני יחסית לכוכב בינלאומי כאשר הוחתם בקומפאקט, לייבל העל הגרמני מקלן. לשם שינוי, במקרה זה דווקא היה נחמד מאוד לראות שיתוף פעולה בין גרמנים לברזילאים, ועוד כזה שמיטיב עם העם היהודי (או לפחות עם כמה מאות קלאברים בתל אביב). הלייבל האגדי של טיטאן הטכנו הגרמני מייקל מאייר עזר להכתיב במהלך שנות קיומו את אחד הצלילים הדומיננטיים ביותר במוזיקה האלקטרונית האירופית העכשווית: טכנו רך ומלודי, באווירה המפלרטטת עם מדע בדיוני אך חפה מהמורשת הדיסטופית של הטכנו האמריקאי (עוד מאז קראפטוורק, מוזיקה אלקטרונית גרמנית תמיד שמרה על טון אסקפיסטי), מלנכולי לעתים, פסיכדלי לעתים קרובות יותר. ההפקות של בוראטו יושבות על המשבצת הזאת גם הן, אבל מוסיפות לסאונד הנ"ל טאץ' חם יותר, שמח יותר, רמז לקרנבל באמצע ים של ביטים אירופים צוננים.
אמרת בעבר שאתה יודע למקסס טרקים, אבל לא מגדיר את עצמך כדי.ג'יי. מה בכל זאת מושך אותך לעמדת התקלוט?
"אני מוכרח להשמיע את המוזיקה שלי לקהל, זה חשוב לי מאוד".
יש תחושה שכיום, כדי להצליח כדי.ג'יי אתה מוכרח גם להיות מפיק, וכדי להתפרסם כמפיק אתה חייב לתקלט ולדחוף את המוזיקה שלך. עד כמה זה נכון במקרה שלך?
"אני עושה בעיקר מופעי לייב שבהם אני מפרק את ההפקות שלי לחתיכות ומשחק איתן על הבמה. אבל אני מניח שמה שאתה אומר נכון. זה חשוב שדי.ג'יי יפיק קטעים ויפתח קול עצמאי ולהפך, שמפיק יידע לנגן את הקטעים שלו בתוך הקשר רחב יותר".
איך תיראה השנה הקרובה עבורך?
"אני מרוכז מאוד בלייבל שלי. אני מוציא אמנים חדשים, כגון L_cio ו-Shadow Movement, לצד רבים אחרים. נוסף על כך אני עובד על יין יחד עם יצרני יין מסנטיאגו, צ'ילה. הוא יהיה מוכן עד סוף השנה".
איך התרשמת מהסצנה הישראלית בביקורים הקודמים שלך כאן?
"אהבתי את ירושלים ואת תל אביב. הקהל הישראלי הוא אינטלקטואלי מאוד בכל מה שנוגע למוזיקה אלקטרונית, וזה מצוין לנגן לכזה קהל. אני שמח מאוד לחזור לתל אביב בפעם השלישית. יש גם כמה מפיקים ישראלים שאני אוהב, למשל Guy J – בחור נחמד מאוד וסופּר מוכשר".
חמישה קטעים של גי בוראטו שחייבים להכיר
Arquipélago
הריליס הראשון שלו עבור קומפקט והטראק שהעלה את הקריירה שלו למסלול המהיר.
Beautiful Life
הלהיט הגדול ביותר של גי בוראטו. יש אנשים שאומרים שהשיר עושה להם נעים בנקודת הגי, אף שכל החברים שלהם ממש מבקשים שיפסיקו עם הבדיחה הנוראה הזאת.
Take My Breath Away
עוד להיט ענקי הפותח את האלבום השני של בוראטו בסאונד שרוף שעוטף את האוזניים. מתחיל לאט, מתעצם בהדרגה ומגיע לשיאים שאי אפשר לעמוד בפניהם.
22
באלבומו האחרון, "Abaporu", התחיל בוראטו לשלב בטרקים גיטרות עליהן הוא מנגן בעצמו. "22" הוא דוגמה מצוינת לכך (וקטע אדיר גם בלי קשר לזה).
Too Late
סינגל מהפנט מ־2013, שמונה שנים לאחר תחילת הקריירה שלו. על הווקאלס: גברת בוראטו, לוסיאנה ווילנובה.