כשאביהו פנחסוב רוצה משהו – אפשר להיות בטוחים שזה יתגשם

אביהו פנחסוב הקים להקה ועשה קריירה בזכות תשוקה, כריזמה, אופטימיות ואמונה עצמית. האלבום השני של הלהקה שלו, "ימים יפים", מוכיח שגם לקהל יש מה להאמין בו. ריאיון

אביהו פנחסוב (צילום: זוהר שטרית)
אביהו פנחסוב (צילום: זוהר שטרית)
12 ביולי 2017

כשפוגשים את אביהו פנחסוב הוא קודם כל כך מחבק אותך. בלי לשאול שאלות ולפני ששואלים אותו. אחר כך הוא מתחיל לדבר במין סערה מבוקרת ולספר את כל תולדות הלהקה שלו – מועדון הקצב של אביהו פנחסוב. כשהוא מדבר הוא מתחיל בעבר הכי רחוק, מלידתו בבני ברק, שם הייתה לאביו איזו אפיזודה חולפת של חזרה בתשובה, דרך ילדותו בכפר שלם, שם היה עושה לאימא שלו הופעות: שר ומנגן על מטאטא, עושה פוזות של אלביס. כשהוא מדבר, הוא לא עוצר. מחאות קלושות – הגם אם אלו מנוסחות כשאלות ספציפיות על האלבום החדש שלו – לא עוזרות כלל. "חשבתי שאתה רוצה שאני אספר לך את הכרונולוגיה של הלהקה", הוא מתגונן לרגע וממשיך לדהור אל עבר הפאנץ' שלו: הוא רוצה מאוד לספר כיצד מועדון הקצב שלו התגלגל מהתחלות צנועות בבר הקטנצ'יק אנה לולו שביפו, עד להשקת האלבום השני שלהם, "ימים יפים", בהאנגר 11 ברביעי (26.7). מה שמפתיע באלבום הוא שמאחורי הכותרת האופטימית "ימים יפים" ומאחורי המוזיקה השמחה יש טקסטים מרירים למדי ומאוד יומיומיים: "את שולחת אותי לחנות ירקות, את שולחת אותי להביא זהב מהמקרר".

עוד כתבות מעניינות:
השירים פורצי הדרך של ברי סחרוף
איך הגיבה קרולינה לקנדריק למאר?
פורטיס חושף את ההשפעות על אלבומו החדש

"זו לא מרירות כמו שזו עוקצנות", הוא אומר ואז – אלוהים יודע איך הוא עושה את זה – הוא שוב משנה נושא. הוא מספר על התקליטים שגדל עליהם (אריס סאן, ביטלס, טופאק, ביסטי בויז, חיים משה, גאן קלאב), על הנשירה מבית הספר בכיתה י', על האובססיה שלו למערבונים. וכאמור, כשאביהו פנחסוב מחליט שהוא הולך לדבר על משהו – אי אפשר לעצור אותו, והוא רוצה לדבר על הרגע שבו נולד מועדון הקצב: הוא ניסה לכתוב שיר רוקנ'רול, יצא לו פזמון יווני וקצת טורקי, ואז קרתה לו בראש איזו סופרנובה. "הבנתי שאני לא יכול להביא נגנים, אני צריך להביא טיפוסים. רציתי להביא את כל האולדסקול של פעם: חיים רומנו, שמוליק ארוך, וזו הייתה קטסטרופה. הבאתי. אתה יודע לאיזה דברים הגעתי? הגעתי לנגנים שאתה לא מאמין, אחי".

פנחסוב אוהב להעיד על עצמו שאם הוא חולם על משהו, הוא מתגשם (או מוגשם), אבל התוכנית המקורית שלו לא עבדה בדיוק כמו שתכנן. מבין הנגנים הוותיקים שחלם לאסוף סביבו הוא הצליח לבסוף ליצור קשר רק עם אחד – חיים רומנו, גיטריסט הצ'רצ'ילים, אשף חשמלית ובוזוקי שעבד גם עם שמות כגון אריק איינשטיין ויהודה פוליקר. פנחסוב מדבר עליו בהערצה, כאילו עד היום הוא לא ממש מאמין שהוא מנגן אצלו.

רומנו התייחס אליו בהתחלה בסקפטיות, אבל ההתלהבות של פנחסוב המסה את ההתנגדויות שלו. השניים כרתו דיל: אם תוך שלושה־ארבעה חודשים העסק לא ממריא, רומנו פורש. בכל זאת, בדרך להופעה הראשונה באנה לולו ("הסתובבתי בכל יפו וחיפשתי מקום שבו נוכל להיות להקת בית, כמו פעם. חיפשתי חמארה. בסוף אמרו לי, יש איזה בר קטן של שני היפסטרים. שם אמרו לי, אין לנו כסף לתת לך, אבל אם אתה רוצה בית, יש לך. נביא לך הגברה, נביא לך מה שצריך"), התעוררו מחלוקות עם רומנו. "אלה שירים של רוקנ'רול, אני אנגן בהם על חשמלית", הוא התעקש, בעוד פנחסוב לחץ שידבוק בבוזוקי. בסוף הגורל הכריע: ברגע האמת רומנו שכח לעבור לחשמלית ונאלץ לנגן סולו רוקנ'רול קלאסי על הבוזוקי. החלום של פנחסוב התגשם. "כמו שאני יודע לעשות", הוא אומר על זה.

למה אתה מתכוון?

"אני כשיש לי משהו שבוער בי, שאני מאמין בו, שהוא תשוקה שלי, אז יש לי עזרה לא יודע מאיפה. מהיקום. כשאני מתרגש ממשהו אני בכלל לא חושב מה יקרה אם לא. אני כמו ילד, אני עף על זה. פשוט ראיתי את הדבר הזה קורה בעיני רוחי ולא חשבתי בכלל. פשוט אמרתי – החלום הזה קורה, אין מצב שלא".

"כל מה שהבטחתי לחיים רומנו קרה". מועדון הקצב של אביהו פנחסוב (צילום: זוהר שטרית)
"כל מה שהבטחתי לחיים רומנו קרה". מועדון הקצב של אביהו פנחסוב (צילום: זוהר שטרית)

קוראים לזה כריזמה.

"אתה אומר, ואני מניח שכן. עובדה שהבאתי אנשים רציניים, הם הסתכלו לי בעיניים, שמעו את החומרים, לא ראו אותי מופיע, לא ראו כלום. רק שמעו את החזון שלי, אבל מה שהיה לי בעיניים סחף אותם, אני חושב. עד היום כל מה שהבטחתי לרומנו קרה. אמרתי לו שזה יקפוץ מדרגה ואם לא – לך הביתה, אני מנשק לך את הרגליים. אמרתי לו: תראה, בעוד שנה אנחנו נגיע ל־ 800 איש, 900 איש".

אחד הרגעים הכי מפתיעים והכי מדויקים באלבום של מועדון הקצב הוא קאבר ל"Sweet Child of Mine" של גאנז אנד רוזס. אף שהוא עשוי לכאורה מהחומרים שמהם עשויה דאחקה מוזיקלית – קאבר יווני דוהר ואנרגטי לקלאסיקת רוק ענקית – הוא לא מרגיש כזה. למעשה האופן מלא הכבוד והכיף שבו השיר מבוצע גורם למאזין להעריך יותר את הרצינות של שאר האלבום. "גאנז הם תעלומה בשבילי עד היום", אומר פנחסוב. "באלבום הראשון שלהם יש איזו תמימות כזאת. 'סוויט צ'יילד' הוא שיר שכולו נכתב במאז'ור, זה פשוט התחבר. יש משהו נורא מרגש בו, הוא סופר אופטימי ופשוט ונאיבי. לעשות שיר רק במאז'ור זו טמבליות לא קטנה. איך אפשר לא להתרגש מזה?!".

אביהו פנחסוב ומועדון הקצב ישיקו את "ימים יפים" בהאנגר 11, נמל תל אביב, רביעי (26.7) 22:00, 144 ש"ח