איב אנד ליר אימפריה: בין המינגווי ומונטי פייתון לוודקה ונרגילה

לשיר החדש של איב אנד ליר קוראים "אימפריה", אבל האימפריה הזאת נבנתה בעשרים אצבעות: הם עדיין שני בני 20 ומשהו שלא מוכנים לזוז מאשקלון, עושים הכל (אבל הכל) בעצמם, אינדי לחלוטין. ומי שיעקם את האף כשהוא יגלה שהם אוהבים את מונטי פייתון, טרייב קולד קווסט והמינגויי, אז שהאף שלו ישאר עקום

איב אנד ליר (צילום: גוני ריסקין)
איב אנד ליר (צילום: גוני ריסקין)
27 באפריל 2017

איב אנד ליר מוכנים להתראיין רק בשכונה שלהם, שכונת ברנע. את ברנע מכנים התושבים המקומיים "רמת אביב של אשקלון", בשל תהליך ג'נטריפיקציה אינטנסיבי. גם המוזיקה של איב אנד ליר היא כזאת: לכאורה פופ־מזרחית טיפוסי, אבל בפועל עמוסה במוטיבים האלקטרוניים הכי עדכניים, עם הרבה דרופים של באס חסר רחמים. החודש הם הוציאו את הסינגל "אימפריה" (1.8 מיליון צפיות ביוטיוב). תקראו לזה הצהרת כוונות.

איב (צחי בוזגלו, 28, האח הבכור וכותב השירים) אנד ליר (אלירון בוזגלו, 24) פועלים תחת השם רק שנה, אבל הם כבר זכו לכתבה מעוררת הדים ב"אולפן שישי", מיליוני צפיות לכל שיר שהעלו וגם כמה חיקויים (הוויראלי ביותר שבהם היה "שון אנד ג'ון" של חן מזרחי ודניאל חן, שהופק בשיתוף ליין הגייז־מזרחית עריסה, שכזכור היו אחראים גם ל"תל אביב" של עומר אדם). על הדרך הגיעו גם תיאוריות הקונספירציות: שהלהיט "בשכונה של איב אנד ליר" הוא שיר נקמה לאקסית של איב (אם מנגנים אותו אחורה אפשר לשמוע את המילים "עדי סימון הזונה"), טענות על גזענות כלפי אשכנזים בשיר "מכתוב" ("גברת פרידמן, וולקאם דרלינג, הנה הוא נכנס / את ציפית לעורך דין והיא הביאה ערס") ואותה כתבה ב"אולפן שישי" שממנה יצאו כמה ציטוטי קאלט כגון "אני כתבתי ספר במילים גבוהים שאף אחד לא יבין. מה יצא לי מזה?" (איב) ו"הוא מנגן, שר, מפיק, מלחין ואני אחראי על הלוגיסטיקה" (ליר).

אז מה זה בעצם, הלוגיסטיקה?

ליאור, המנהל שלהם, מתערב. "בוא נגיד את האמת: זה אני אחראי על הלוגיסטיקה, אפילו לזה לקחתי מליר את המושכות".

איב: "אין, אין, אין. זו עוד נפילה שהייתה לנו. אבל אנחנו עדיין מודים לערוץ 2 על כל שנייה. את אותה כתבה הם סיימו במילים 'בואו נראה איפה הם יהיו בקיץ הבא, כשיקום עוד צמד איב אנד ליר'. והנה, עוד מעט אותו הקיץ מגיע ואנחנו עדיין פה".

ליר: "זו הייתה הכתבה הראשונה שלנו והיא הייתה הרדקור. מכיר את זה שמנסים להוציא ממך משהו בכוח? אז הם ממש ניסו".

את החיקויים שעושים עליהם הם אוהבים. אחרי הכל, הם מעידים על עצמם, הם גדלו על המערכונים של מונטי פייתון. את הגילוי הזה ועוד אזכורים לאייקוני תרבות שהם אוהבים (הרכב הראפ טרייב קולד קווסט, וודי אלן ודיוויד לינץ'), הם מלווים במבט חשדני כאומרים: למה חשבת שאנחנו לא מושפעים מהם אמנותית? למה חשבת שאנחנו לא מכירים אותם?

"ההיפסטרים אוהבים אותנו", אומר איב, "כי זה מאוד היפסטרי לאהוב את איב אנד ליר. אנחנו כל כך קונצנזוס שהכל כבר התהפך. כשאנחנו מסתובבים בתל אביב מזהים אותנו. הזמינו אותנו עכשיו להופיע בחתונה של זוג לסביות. אנחנו בעד כל מי שאוהב שמח ורוצה כמה רגעים של וייבים טובים".

"ההיפסטרים אוהבים אותנו" (צילום: גוני ריסקין)
"ההיפסטרים אוהבים אותנו" (צילום: גוני ריסקין)

"היינו תקליטנים באירועים", אומר איב, "עשינו רמיקסים. מתישהו לקחנו את 'דרך השלום' של פאר טסי ונתנו על השיר את הוורסים שלנו, וזה התפתח לאט לאט. בסוף הוצאנו שיר שלנו, 'תמונת מצב', והוא הצליח בטירוף. אנשים היו מגיעים למסיבות שתקלטנו בהן והיו מזהים אותנו מהקליפ".

ליר: "פה עשינו את המהלך".

איב: "קלטנו שנפתחה דלת אחרת ושהיא הרבה יותר מגניבה. האינטרקציה עם הקהל גדולה יותר מאשר ממאחורי העמדה".

איב מסובב את הראש אל ליאור. "אני יכול להגיד שבכלל לא אהבתי מזרחית?"

ליאור: "ל־Time Out מותר לך להגיד את זה".

איב: "בגיל 16־17 מזרחית היה יותר מדי בשבילי. אהבתי ג'אז ואת בוב דילן, למדתי פסנתר ורציתי לכתוב ספר. אבל הייתי צריך כסף ונזכרתי כשכשהייתי בן 14 הייתי מתקלט בחתונות ועושה 1,200 ש"ח כל יום. בגלל זה הפסקתי ללכת לבית ספר. אז פשוט שלחתי לאחי רמיקסים לשירים שעשיתי והוא תקלט אותם ובינתיים למדתי מחדש את התקלוט כמקצוע. אחר כך התוכניות השתנו לגמרי. התאהבתי במה שאני עושה, בתקלוטים. כשהרמיקסים שלנו התחילו לצאת כבר ויתרתי על לונדון, הפסקתי לכתוב. זה סגר לי את הפינה".

איך כל זה מסתדר עם הטענות על מילים רדודות בשירים?

"רדודים", מגחך איב במרירות. "אגב, גם שם תיקנתי את עצמי מיד אחרי אבל את זה כבר לא הכניסו. שמע, אני לא מאיר אריאל. הייתי כותב שירה, אפילו אוונגרדית…"

ליר: "אבל זה לא מה שיתפוס!"

איב: "לא, אני באתי לשמח. ילדים חולי סרטן רואים אותנו ועולה להם חיוך, וזה בזכות המילים האלה. הרדודות, הרדודים. אין לי בעיה עם זה".

ומה עם הספר שלך? נגנז?

איב: "דווקא לא. כרגע יש לו שם זמני – 'שירה בינונית שנכתבה במלוא התשוקה'. אבל זו דווקא פרוזה. כרגע זה במגירה. אני אוהב את המינגווי, את דוסטויבסקי, גם את האוטוביוגרפיה של בוב דילן 'כרוניקות חלק א". הבעיה היא שכרגע, בגלל ההופעות, אין לי זמן לקרוא".

ליר: ברוך השם. טוב שאין לו זמן לקרוא. שישאר ככה".

איב: "אני מבין שקשה להאמין שמי שכתב 'וודקה ונרגילה וים של בחורות' כתב גם שירה וספר פרוזה. אבל מה אני יכול לעשות עם זה?"

מה באמת עם הוודקה והנרגילה? אתם תתעייפו מזה מתישהו?

איב: "תמיד אמרו לי שכשאני אהיה מפורסם אני אסתגר בשירותים של החתול והכלב ואעשה שם קוק בכל נחיר. עדיף שאני אשאר בבית עם הנרגילה".

ליר: "אני מבחינתי כמו פיטר פן – צעיר לנצח, לא רוצה להתבגר".

איב: "אנחנו יודעים טוב מאוד מה אנשים חושבים עלינו, אנחנו גם לא יוצאים נגד זה. בוא נהיה אמיתיים, זה סקסי". הוא שותק. "כיף לראות את זה – שני אשקלונים עם שתי מצלמות באים, מביימים, עושים פוטושופ, אינדי לחלוטין. אנחנו עצמאיים לחלוטין, אז התל אביבים אמורים להתחבר לזה. אין מאחורינו חברה. עד לפני שנה היינו מפרסמים את מספר הטלפון שלנו ביוטיוב ועונים לכל מי שמתקשר בשם בדוי. מתחזים לדמות של מנהל שהמצאנו בשביל לסגור אירועים".

ליר: "היום יש אנשים אחרים שעושים את זה בשבילנו. שכרנו לאחרונה חברה לבוקינג כי התחילו להזמין אותנו להופעות גדולות בסכומים שכבר לא יכולנו להתמודד עם החוזים לבד. כמעט קרסנו. בשורה התחתונה מה שחשוב זה שאנחנו עושים שמח, כי הקהל שלנו הוא זה שהציל אותנו".

איב אנד ליר (צילום: גוני ריסקין)
איב אנד ליר (צילום: גוני ריסקין)