יהלום דם: ריהאנה היא אייקון הפופ הפמיניסטי המעניין של התקופה
עשור לאחר צאת האלבום הראשון שלה, ריהאנה - זו שחזרה לבן הזוג המכה שלה, ששחתה בים של בלינג ושטרות ושהיכתה באכזריות בת ערובה בקליפ האחרון שלה - היא־היא האייקון הפמיניסטי המעניין ביותר בעולם הפופ
בקליפ הבכורה שלה ריהאנה עומדת בצד. היא לובשת שמלה שבזמן אמת ודאי נתפסה כחושפנית והיום תיחשב לשיא הצניעות. כשהיא צמודה לקיר, עם מבט פתייני־יעני־בטעות בעיניה, היא נראית מבוישת. המילים של אותו סינגל, "Pon the Replay", היו כמעט אינפנטיליות. היא ביקשה: "היי מר די.ג'יי, תתחיל להרים". ריהאנה של 2005 לא הייתה זקוקה למסרים מטלטלים כדי לבלוט בנוף, היא עשתה את זה רק מעצם היותה כוכבת פופ, ילידת ברבדוס, שהפציעה בארצות הברית פוסט הבלונד המזויף של בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה ומריה קארי. קשה היה אז לנחש שבתוך עשר שנים פרח הקיר המתוק הזה עתיד להפוך לאימפריה כלכלית ולתופעה תרבותית מרתקת.
הרבה ג'וינטים חלפו מאז בנהר. עשור ושבעה אלבומים אחרי הפריצה שלה, נדמה שלא נותרה שום חלקה תמימה במוחה ובגופה של ריהאנה, וטוב שכך. עם זאת, בניגוד לקולגות שלה בעולם הפופ ריהאנה מעולם לא באמת עברה "מהפך". לא צפינו בה עוברת מסכת ייסורים ושערוריות בדרכה מילדה לאישה. היא לא גילחה את הראש בקריז, לא עלתה 20 ק"ג ולא נכנסה לגמילה. היא פשוט הקפידה להוסיף עוד ועוד שכבות לפרסונה שלה ולאמנות שלה. אולי זה בזכות הקוליות האינהרנטית שלה, או כי בחוכמתה היא תמיד העדיפה וויד על פני קוק.
מה שכן היה לריהאנה ובשפע, אלה יחסים בעייתיים עם המין הגברי, ומעצם כך גם עם המין הנשי. הקשר הידוע לשמצה שלה עם כריס בראון, ובייחוד הבחירה שלה לחזור אליו לאחר שתקף והכה אותה ב־2009, זיכו אותה בביקורת נוקבת מצד נשים בכל הגילים שראו בה מודל לחיקוי. גם שם הפגינה ריהאנה מודעות למעמדה. בריאיון כואב שהעניקה לתוכנית "20/20", כמה חודשים אחרי התקיפה של בראון, סיפרה בדמעות שהחליטה לסיים את הקשר כי לא הצליחה להתמודד עם המחשבה שההחלטה שלה תוביל לכך שנערה תירצח על ידי בן זוגה, או שהיא זו שתגרום למעריצותיה לחזור לבן זוגן המתעלל. בהמשך לכך היא גם חשפה שאביה התעלל פיזית באמה, מה שגרם לה להבטיח לעצמה שלעולם לא תצא עם גבר דומה. ב־2013 ריהאנה הודיעה כי היא ובראון שוב יחד, והדבר גרר גל נוסף של ביקורת: נטען שבשובה לזרועותיו של גבר אלים היא עושה נזק לעצמה, לנשים בכלל ולתנועה הפמיניסטית בפרט.
ייתכן ואף סביר שיש בכך מן האמת. קל לשפוט את החלטתה ולקטלג אותה כדמות אנטי פמיניסטית. אבל דווקא בתוך ההחלטה השנויה במחלוקת הזאת טמון גרעין של כוח. "גם אם זו טעות, זו הטעות שלי", אמרה ריהאנה לרולינג סטון באותם ימים. בכך היא הבהירה שהיא נמצאת בשליטה ושהיא אחראית למעשיה – הפופולריים וגם המושמצים והמפוקפקים. זו זכות טבעית שמגיעה לכל אישה באשר היא. למען הסר ספק – אין מדובר בהצדקת התקרית הנוראית או במעשיו המחפירים של בראון – אלא בזכותה המלאה של ריהאנה לסלוח לו, גם אם לדעתנו לא מגיעה לו הסליחה.
מלבד זאת, תרומתה של ריהאנה למאבק הפמיניסטי גדולה בהרבה מסך הקשר שלה עם בראון. לאורך הקריירה שלה היא הציבה את עצמה בטבעיות ובעקשנות במצבים שונים שלרוב שמורים לגברים בלבד, ונדמה שהיא תמשיך לעשות זאת – לפחות עד שהנוכחות שלה תפסיק להרים גבות. כך היה בקליפ לשיר "Pour It Up", מעין תגובה לקליפים ולשירי היפ הופ גנריים שבהם מככבות חשפניות, ים של בלינג וגשם של שטרות בודדים. אלא שבקליפ המדובר לא מופיע ולו גבר אחד. מעצם הבחירה להכחיד את המבט הגברי מהקליפ נוצר עולם נשי חזק ומהפנט. הטקסט של השיר, שבו ריהאנה עוסקת באובססיה שלה לכסף ומתפארת בקשרים שלה, בבשמים שהיא מוציאה ובכמויות הדולרים שנוזלים מחשבון הבנק שלה – ממשיך ומפרק את המונופול הגברי בנושא.
גם הקליפ ל"Bitch Better Have my Money", שבעקבותיו הואשמה ריהאנה במיזוגניה ובטרלול כללי, חושף את הצביעות ואת הסקסיזם של המצקצקים נגדה. הרי קווי עלילה דומים לאלה שבקליפ (שבמרכזו גבר במקום אישה) אפשר למצוא בכל פרק של "דקסטר" למשל. גם הבחירה ללהק לקליפ דווקא את מאדס מיקלסן – חניבעל לקטר מהסדרה "חניבעל" – כרואה החשבון הבא על עונשו, היא קריצה המכוונת לעניין זה בדיוק.
יותר מכל, ריהאנה היא קריאת תיגר מתמשכת על התפיסות האוטומטיות שלנו. כשהיא שוברת שיאי מכירות, מככבת בקמפיינים של בתי אופנה נחשקים, מרוקנת מתוכן את תעשיית הפפרצי עם חשבון האינסטגרם החושפני שלה – היא זו שמכתיבה את סדר היום. ריהאנה גורמת לכולנו לרצות להיות הביץ' שלה. וזה היה רק העשור הראשון.