זה לא בדיוק געגוע: תחנות חייו התל אביבים של אריק איינשטיין

אריק איינשטיין, 1986 (צילום: משה שי)
אריק איינשטיין, 1986 (צילום: משה שי)

במלאת עשור לפטירתו של האייקון הישראלי, ולא פחות מזה תל אביבי, נזכרנו בפינות העירוניות שאהב, בילה בהן ואיזכר בשיריו. אלו התחנות שליוו את חייו ויצירתו של אריק איינשטיין, תל אביבי בלתי נשכח מלידתו ועד מותו

26 בנובמבר 2023

פורסם לראשונה ביום שלאחר מותו של איינשטיין, 26.11.2013

תיאטרון האהל, סמוך לכיכר דיזנגוף

אביו של אריק, יעקב איינשטיין, היה שחקן בתיאטרון האהל. התיאטרון שכן במבנה שנקרא "בית ארלוזורוב" ועומד היום נטוש ומוזנח, למרות שהעירייה הגדירה אותו כמבנה לשימור מחמיר.

ובמילותיו:
"הצריף של 'האוהל', ניחוח של ים
מפרש בודד מלבין באופק…
…זה לא בדיוק געגוע
זה סתם נעים להיזכר
לא כל כך רוצה להתעמק מדוע
זה בא ונמוג מהר"
מתוך השיר "זה לא בדיוק געגוע"

בית הספר ע"ש א.ד גורדון

איינשטיין למד בבית הספר ברחוב לסל שנקרא אז "בית החינוך בצפון". בית הספר כלל פעילות ענפה של תנועות הנוער, עבודה חקלאית, ספורט ועוד.

ובמילותיו:
"תראה למשל איך הורידו את בית הספר שלי, 'א.ד גורדון' ברחוב לסל. אני זוכר את התמונה לפני 15 שנה. ראיתי איך שהורסים אותו וזה הרס לי את החיים. עמדתי והסתכלתי. נגמרתי במקום".
מתוך ראיון שהעניק ל"ידיעות אחרונות" בינואר 2009

 נחל הירקון

איינשטיין חי כל ילדותו בסמוך לנחל הירקון. הנחל מופיע בכמה משיריו, וכמובן נתן את השם לשלישיית גשר הירקון, שבה היו חברים בנוסף לאיינשטיין גם בני אמדורסקי ויהורם גאון ולאחר מכן ישראל גוריון.

ובמילותיו:
"קון, ירקון, ירקון – איי איי איי
שמש צהובה בשמיים
שום דבר לא זז
שקט חם, כבד
שני ילדים יושבים בתוך שורשי אקליפטוס ענק
אקליפטוס ענק
ששותה לרוויה את המים הכחולים"
מתוך השיר "תל אביב, גדות הירקון, 1950"

אולם אוסישקין

איינשטיין גדל אל תוך אהדת הפועל תל אביב, בכדורגל ובכדורסל. אולם אוסישקין היה חלק משמעותי מחייו, והריסתו הייתה בשבילו קשה וכואבת.

ובמילותיו:
"כאב לי מאוד שהרסו את אוסישקין, בכיתי מבפנים. גדלתי באיזור, בצפון תל אביב, במגרש המכבייה. היום צפוני זה ביטוי נרדף לילדי שמנת אבל הנוער המקורי מצפון תל אביב בכלל לא היה כזה. כשאמרת אז 'צפונים' ידעו שהתכוונת לילדי ים, קשוחים, בריאים. בכלל לא בקטע של ילדי שמנת. פתאום זה נהיה צפונים במובן אחר. בקיצור הייתי אתלט, אלוף ישראל בקפיצה לגובה. כל ימי הנערות שלי עברו שם. עכשיו כמעט הכל נמחק. אין. מחוק קומפלט. כששיחקתי כדורסל לא היה אז את היכל אוסישקין אלא מגרש פתוח… את אוסישקין היה צריך לשמר".
מתוך ראיון שהעניק ל"ידיעות אחרונות" בינואר 2009

 אצטדיון בלומפילד

הפועל תל אביב בכדורגל הייתה אחת האהבות הגדולות של איינשטיין, שהיה חובב ספורט שרוף, ושלט בעל פה בפרטים הזניחים ביותר בנושא. שירים רבים של איינשטיין מזכירים את אהבתו למועדון ומבכים את הקושי שבלהיות אוהד הפועל.

ובמילותיו:
"אחר כך קצת הלכנו לבלומפילד
הפועל תל אביב שוב מחמיץ (למה?)
היה לנו טוב, נהיה לנו רע
כמעט חשבנו כבר לחזור חזרה
אז תגידו לי למה
הכל קורה דווקא לי
ומה שהולך פה
אולי זה לא בשבילי"
מתוך השיר "היה לנו טוב, נהיה לנו רע"

חוף מציצים

בתחילת שנות ה־70 התחבר איינשטיין לקבוצה של יוצרים צעירים, שנקראה לימים חבורת לול. הקבוצה כללה אנשי מפתח בתרבות הישראלית כמו אורי זוהר, צבי שיסל, שלום חנוך, יהונתן גפן, שמוליק קראוס ועוד. אחד ממקומות המפגש של החבורה היה חוף מציצים, בו שכן "הצריף של אביגדור". ב־1972 כיכב אריק בסרט שיצרה החבורה, "מציצים", בבימויו של אורי זוהר.

ובמילותיו:
"ישנה ברוח של הבוקר הרגשה של חוסר משקל
כשאתה עוזב בשקט את הצריף המכוסה בטל
ובחצר ישנו צינור שהמים עוד נוזלים לו מן החור
ויש ים יותר למטה להם יהיה תמיד, תמיד לאן לחזור"
מתוך השיר "מציצים", שיר הנושא של הסרט

 מגרש מכבי הישן, סמוך לשוק בצלאל

איינשטיין הרבה לכתוב ולשיר על נוף ילדותו וזכרונותיו מתל אביב של אז. מגרש מכבי הישן שימש בית לקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, והיום משמש כחניון. שם צולמו חלקים מהסרט "עיניים גדולות" בו כיכב איינשטיין לצדו של אורי זוהר.

ובמילותיו:
"מכבי הישן
ליד קולנוע אוריון
שניאור הגדול
מעבר לגדר
ריח של פלאפל
בא משוק בצלאל
בגדד בכניסה
ופתקה שוב עובר
תל אביב חמה
תל אביב צוחקת
אנחנו עוד קטנים
ויש מעט מאוד
עיר של אהבה
עיר שלא חונקת
שמש בגני
היה היו לילות
עכשיו קצת מאוחר
שקט מאוד בבית
אני יושב לבד
חושב על החיים
זמן זוחל לאט
עוצם את העיניים
עולים הזכרונות
וזה כל כך נעים"
מתוך השיר "מכבי הישן"

כיכר רבין

איינשטיין, בדומה לרבים, הושפע מאוד מרצח רבין ב־1995. באלבומו "לאן פרחו הפרפרים" שיצא שנתיים לאחר מכן יש כמה שירים שמאזכרים את הרצח ואת השפעותיו.

ובמילותיו:
"וכיכר העיר מוארת
רבבות כל אוהביך
נהרו אל העצרת
נאספו לראות פניך
עת נבוך סמוק כילד
את קולך בשיר נתת
הגורל נקש בדלת
ואתה כלל לא שמעת
שוב ושוב עובר בי רעד
מי יכול היה לדעת
מה נאמר ואין מילים פשוטות יותר
שלום חבר"
מתוך השיר "שלום חבר"

הגימנסיה העברית "הרצליה"

הגימנסיה, סמל לתל אביב האיינשטנית של אז, הוזכרה בשיר השנוי במחלוקת שכתב לו יענקל'ה רוטבליט.

ובמילותיו:
"אני רואה אותה בדרך לגימנסיה,
עם הילקוט ובתלבושת אחידה,
בעוד שנה כבר לא תהיה יותר ילדה,
אני חושב שבשבילי היא אבודה"
מתוך השיר "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה"