אגדת השתיין הקדוש

רודולף פרידריך דיצן, הידוע יותר בשם העט הנס פאלאדה, היה אדם בעל אישיות פרדוקסלית: בגלל ההתנגדות החריפה שהביע כלפי המשטר הנאצי בספריו הוא נתפס כהומניסט בעל חמלה וכאדם אמיץ שאינו מתפשר על המוסר הפנימי שלו. לא ממש ברור איך זה מסתדר עם העובדה שהוא היה גם אלכוהוליסט, צרכן של משככי כאבים למיניהם, אלים לפרקים ולכך שאושפז במוסד נאצי לפושעים חולי נפש לאחר שירה כדור (בשוגג, לטענתו) לעבר אשתו וכמעט הרג אותה. הקריאה בספרו "השתיין", שנכתב ב־1944 ותורגם לאחרונה לעברית, שופכת מעט אור על העולם שבו חי פאלאדה ועל המכניזם התרבותי המשתק שכל סטייה ממנו היא פתח לתהום פעורה. אותה מערכת נוקשה של נסיבות ותוצאות המתוארת בספר יכולה אולי להסביר את הניגוד החריף באורחותיו ובהלך רוחו של פאלאדה. בנו הקטן של הסופר הנודע, אכים דיצן, היה צעיר מאוד כשנפטר אביו, אולם מסיפוריו אפשר להסיק כי האירוע שבו אבא כמעט הרג את אימא נדחק לפינה כלשהי בשכחה וכי הדמות שנחקקה בסיפור המשפחתי היא של אדם טוב בעל חולשות נרקוטיות.

"אחי אולי (Uli) תמיד אמר שהוא היה אב נהדר", מספר דיצן. "המשפחה (אולי שנולד ב־1930, אחותו לור שנולדה ב־1933 ונפטרה בגיל צעיר מאוד, אכים הבן הצעיר שנולד ב־1940, ל"פ) הייתה חשובה לו במיוחד. הוא התחיל לעבוד מוקדם מאוד בבוקר, בסביבות ארבע או חמש, ולכן סיים בדרך כלל לעבוד בשעות הצהריים ואת שארית זמנו בילה איתנו, הילדים. הוא לקח אותנו להליכות, לקטוף פטריות ביער הסמוך או לשחות באגם. אני באופן אישי לא זוכר יותר מדי מזה – אבי מת כשהייתי בן 6 והוריי התגרשו עוד כשהייתי בן 3. עם זאת אחי מספר שבמהלך שנותיו האחרונות של אבי הוא חווה איש חלש שהיה בשלב שבו כל מה שציפה לו הייתה המנה הבאה של המורפיום. איך, בהתחשב בנסיבות הללו, הוא הצליח לכתוב את 'לבד בברלין' תוך 24 ימים? זה משהו שתמיד יהיה מסתורי מאוד בעיניי".

גם את "השתיין" הוא לא בדיוק כתב במהלך נופש באגם.

"'השתיין' נכתב בתנאי גן עדן לעומת 'לבד בברלין'. הוא היה במעצר בתקופה הזאת ולכן הייתה לו שגרה יומית ונחסמה בפניו הגישה לכל סוגי הסמים. הייתה רק בעיה אחת – אם אחד השומרים היה מנסה לקרוא את כתב היד סביר להניח שאבי וכל חבריו ומשפחתו לא היו נשארים בחיים. השנה הייתה 1944, קצת לפני נפילתו של היטלר, ועל אותם הדפים שעליהם נכתב 'השתיין' הוא שפך גם את זיכרונותיו מהמשטר הנאצי, והוא היה גלוי מאוד בדעותיו".

הרבה אנשים נוהגים להתייחס אל "השתיין" כאל ביוגרפיה. איך הדמות של האלכוהוליסט הזועם מתיישבת עם האב המסור שאתה מתאר?

"השתיין הוא לא ביוגרפיה, אף שכמה אירועים והתנסויות אישיות נכנסו אליו, כמו שהיה ברוב ספריו של אבי. בתקופות קשות של חייו הוא אכן חיפש נחמה ואנשים שהכירו אותו היטב ראו בו אדם שאחרי עבודה מתישה על ספריו נהג לפנות לאלכוהול ולסמים. בעבור משפחתו הוא נתפס כאב דואג ובן זוג קשוב. התכתובת הענפה שלו עם אמו, אשתו, אחיו וילדיו היא מרשימה מאוד ומצביעה על כך. אני חושב שאם לא היה לו מוניטין טוב, זה היה רק בקרב החקלאים והפועלים בכפר משום שהם התקשו להאמין שמישהו יכול להתפרנס מכתיבה".

אלו ששוללים את היסודות האוטוביוגרפיים של הרומן טוענים שאפשר לקרוא אותו כמטפורה למשטר הנאצי ושמדובר במניפסט מקודד נגד הנאציזם.

"אני לא חושב שזה נכון. לדעתי 'השתיין' מציג תמונה של חברה אזרחית – מה שהמשטר הנאצי לא היה. אין התייחסות לתקופה או שנה ספציפית ברומן והכישלון של החברה האזרחית ושל האינדיבידואל בתוכה הוא הנושא של הספר. אבל בהחלט סביר מאוד להניח שאם הנאצים היו רואים את הספר הוא לא היה מתקבל וכנראה גם היה מושמד. הספר לא התאים לקונספט שהם ניסו להעביר על 'הגרמני הבריא והחזק'".

סתירה מפורסמת נוספת שעולה מהסיפורים על פאלאדה היא שהאיש למעשה היה מיודד בעל כורחו עם המשטר הנאצי. יש הטוענים כי גבלס ביקש ממנו בתחילת המלחמה רומן שיפאר את הנאציזם ושבפגישה בין השניים הוא גם הסביר לו איך בדיוק על הרומן הזה להיראות, וכאשר פאלאדה ירה באשתו אותו גבלס הוא זה שהציל אותו מגזר דין מוות ודאג שישלח לבית משוגעים במקום. לא ידוע אם גבלס קיבל לבסוף את הרומן הנאצי שלו (הוא בהחלט קיבל בדיעבד כמה ספרים שכוונו אליו, אך לא באופן שציפה לו), אולם קשה להבין כיצד אדם שסולד מהמשטר בצורה כה ברורה הצליח לחמוק מציפורניו גם כאשר היה תחת הכוונת שלו. לכן יש המאשימים את פאלאדה בצביעות ובידידות עם הנאצים. בנו של פאלאדה לעומת זאת מבהיר כי אין שום אפשרות שדבר כזה ייתכן.

"מעולם לא נתקלתי בשמועות האלו", מכריז דיצן, "שני הגברים מעולם לא נפגשו פנים אל פנים או היו בהתכתבות. מה שאני כן יודע הוא שגבלס כתב ביומנו שהוא חושב שאבי הוא סופר טוב. הוא חשב למשל ש'זאב בין זאבים' כתוב מצוין. אולם זה נודע זמן רב לאחר המלחמה ואחרי מותו של אבי, כך שהוא לא יכול היה להיות מודע לזה בחייו. ב־38' אבי עיבד רומן לתסריט שבו היה אמור לשחק אמיל ג'נינגס, וגבלס דרש שהסיפור יתאר גם את מה שקורה לאחר עלייתו של המשטר הנאצי. הוא סירב לעשות זאת, ומספרים כי גבלס אמר: 'אם פאלאדה אינו יודע מהי עמדתה של המפלגה ומהם ענייניה, אז המפלגה יודעת מהי עמדתו של פאלאדה ומהם ענייניו'. זה לחלוטין לא במקום לטעון שלאבי היו רגשי ידידות עבור גבלס, הוא שנא את המשטר הנאצי".

איך המשפחה מתייחסת לכך שהוא העז לומר את האמת בזמנים מסוכנים ובעקבות כך גם העמיד אותה בסכנה במובן מסוים?

"אני גאה מאוד באבי משום שהוא סיפר את האמת שלו בספריו בתקופה קשה ומפחידה כל כך. גם 'לבד בברלין', שנכתב לאחר המלחמה, הגיע לאחר התדיינות ארוכה של אבי עם עצמו בשאלה אם עליו לכתוב אותו או לא, משום שהוא הרגיש שעשה פשרות רבות מדי עם המערכת ולא התנגד לה מספיק באופן פעיל. בעינינו הכתיבה שלו הייתה התנגדות ראויה".

"השתיין", הנס פאלאדה, מגרמנית: יוסיפיה סימון, הוצאות פן וידיעות אחרונות, 327 עמ'