איזה בושות: ביקורת על הספר על השיימינג האינטרנטי So You've Been Publicly Shamed

שיימינג, לינצ'טרנט או בִּיוש – איך שלא תקראו לזה, הספר המפחיד והחשוב של רונסון מתאר התגלמות של כאוס. ביקורת

So You've Been Publicly Shamed
So You've Been Publicly Shamed
27 באפריל 2015

בספרו החדש So You've Been Publicly Shamed, נובר הפובליציסט הבריטי ג׳ון רונסון בארכיונים של מדינת מסצ׳וסטס כדי למצוא תיעוד של ענישה פומבית. הוא מוצא את המקרים האלה – מהלקאה ועד עמוד קלון. ואז, לאורך כמה מאות עמודים, הוא מתאר ענישה פומבית מזעזעת לא פחות, אולי אפילו יותר, שנעשית כולה באמצעות מקלדת.

הספר של רונסון עוסק בשיימינג אינטרנטי, הידוע בארץ גם בשם (המעפן למדי) לינצ'טרנט. אם תשאלו את מנוע התרגום של גוגל, הוא יגיד לכם שהתרגום הנכון של ״שיימינג״ הוא דווקא ״בִּיוש״, אבל נראה כי בישראל לא ממהרים לאמץ את המילה לצורך זה, אולי כי כשהיא לא מנוקדת היא נראית כמו בת הזוג של ״היוש״.

קראו את הראיון שלנו עם כותב הספר, ג'ון רונסון

לאורך מאות עמודים מביא רונסון באופן מהנה, כהרגלו – האיש הוא אחד ממספרי הסיפורים החדים והמעניינים ביותר באנגליה כיום – כמה סיפורים של אנשים שחוו התנפלות של אומת האינטרנט עליהם. ג׳סטין סאקו, אשת יחסי ציבור, כתבה בדיחה גרועה שהתפרשה כגזענית בטוויטר; מתכנת אלמוני סיפר בדיחה שהתפרשה כסקסיסטית בכנס פיתוח; לינדסי סטון, מטפלת של אנשים עם צרכים מיוחדים, הצטלמה בתמונה שהתפרשה כפוגענית כלפי חללי צבא אמריקאים – כולם חוו התנפלות אינטרנטית שעלתה להם בעבודתם, הטרדות אינסופיות ודיכאונות קשים.

להבדיל אלפי הבדלות, כתב המדע ג׳ונה לרר הרוויח את מפלתו בשתי ידיו – הוא זייף ציטוטים ועשה עבודת תחקיר גרועה בכתביו. אבל גם במקרה שלו, טוען רונסון, העונש לא תאם את הפשע. הוא היה נורא הרבה יותר, אכזרי הרבה יותר וללא תאריך תפוגה. דרך ראיונות עם לרר, הנענשים האחרים, מומחים שגרתיים ופחות, אנשים שהצליחו לצאת מסקנדלים פומביים ללא פגע וגם עם כמה מהמענישים, מנסה רונסון להבין למה זה קורה, איך זה קורה.

הוא לא בדיוק מצליח, תובנותיו מעט חלולות. גם בסוף הספר נראה כאילו רונסון לא באמת מצליח לעכל עד הסוף את מה שראה ומחליט להסתפק בתיאור המקרים. לא נראה שזה באשמתו, מערכת השיימינג האינטרנטי מצטיירת בספרו כהתגלמות של כאוס. אין זה מפני שהתיאורים לא מספיקים – הם לבדם הופכים את הספר לשווה קריאה. אלו תיאורים ציוריים אך לא מוגזמים במיוחד של קורבנות השיימינג ושל התרשמותו של רונסון מהם, ואם במקרה של לרר עוד אפשר להגיד שהגיע לו, אחרי הקריאה קשה לטעון שהעונש שלו היה מידתי. סיפורה של סאקו מפחיד אף יותר, ומאפשר לקורא הסביר להזדהות איתה בקלות.

בספריו הקודמים נזקפה ההצלחה של רונסון לזכות הנושאים שבהם בחר לעסוק. כאן הוא מצליח חרף הנושא, בזכות האישיות שלו, הסקרנות שלו ויכולתו לספר סיפורים עם מספיק עומק בלי להמאיס את עצמו על הקורא. קולו הייחודי הופך את So You've Been Publicly Shamed לספר מרתק, והסיפורים המובאים בו הופכים אותו לספר מפחיד וחשוב.