המקרה המוזר של הרב מכר האוסטרלי

"אני מעריץ את היכולת של דון לבחון סיטואציות באופן לא קונבנציונלי ולהגיב בצורה שהיא הגיונית לחלוטין – כשחושבים על זה לעומק", אומר גרהם סימסיון כשהוא מנסה להסביר לי למה דון טילמן, הגיבור הנוירוטי והכפייתי של הרומן שלו, הוא דמות שאפשר ללמוד ממנה דבר או שניים על חשיבה רציונלית.

"פרויקט רוזי" הוא רומן הביכורים של הסופר האוסטרלי בן ה־57, והוא הדהים את עולם המו"לות כשגרף מקדמות חסרות תקדים בסך יותר ממיליון ליש"ט באמצעות מכירת זכויות התרגום ל־38 מדינות עוד בטרם יצא לאור, אם כי אפשר לומר שזו לא אמורה להיות הפתעה גדולה בהתחשב בעובדה שהוא הלך על הנוסחה המנצחת של גיבור עם לקות חברתית קשה שמשתדכת להומור עצמי ואינטליגנציה שעולה בהרבה על הממוצע (ר' "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" של מארק האדון).

"פרויקט רוזי" הוא סיפור על פרופסור לגנטיקה, דון טילמן הנ"ל, שבהתחשב בעשרות קריצות במהלך הספר אפשר לסווג אותו כלוקה בתסמונת אספרגר (ממש מהפרק הראשון שבו הוא מרצה לילדים שלוקים באספרגר ונראה ממש כאחד מהם). בגיל 39 דון מחליט שהגיע הזמן למצוא רעיה ומשתמש בקוגניציה הגבוהה שלו לבניית שאלונים מתוחכמים שיעזרו לו למצוא את המכסה שלו בלי לבזבז זמן על דייטים מביכים שנועדו מלכתחילה לכישלון – הבחור ממש אסון עם נשים. מובן שבשל אי יכולת לנתח באופן הכי בסיסי סיטואציות חברתיות, ובייחוד כאלה המשלבות נשים, הפרויקט הופך לקומדיה פרועה ומביכה שיכולה להשליך על מערך התקשורת בין נשים וגברים בכלל.

מאיפה צץ לך הרעיון לספר?

"עבדתי בתחום מערכות המידע ובאקדמיה במשך שנים רבות ופגשתי הרבה אנשים שהיו טובים יותר עם דברים ורעיונות מאשר עם אנשים. רוב הסופרים, מניסיוני, מעדיפים להתמקד באנשים ולכן הם מתרחקים מדמויות כמו הפרוטגוניסט שלי דון. אם כבר הם מזכירים אותם זה נעשה בדרך כלל במסגרת לא אוהדת במיוחד. אז חשבתי שסיפור הזדהות עם אדם שהוא מובך חברתית יהיה שונה ומרענן".

הבחירה בגיבור שלוקה בתסמונת אספרגר לרומן שלך היא די אמיצה, והדמות של דון היא באמת אותנטית. האם היא מבוססת על מחקר או על אותם אנשים שהקיפו אותך בלבד?

"זה לא מבוסס על שום מחקר על אספרגרים! דון לחלוטין מבוסס על כל אותם אנשים שהקיפו אותי במקומות שציינתי קודם ואפילו בעוד כמה מקומות. אני אף פעם לא אומר שדון לוקה בתסמונת אספרגר ובטח שאני לא מוסמך לעשות האבחנה הזו. אבל רבים מהאנשים שמשתייכים לקהילת האספרגר אומרים לי שממש פגעתי בול עם הדמות של דון. אני חושב שהאותנטיות נובעת מהתפיסה שלי את דון כאדם ולא כעוד אוסף של סימפטומים מספר לימוד, וגם מכך שהענקתי לו תכונות שהן לא בדיוק אספרגריות: הוא אוהב אוכל גורמה, שותה יותר מדי אלכוהול ומעולה באמנויות לחימה. רציתי שהוא יהיה מורכב ומעניין – לא סתם קריקטורה או סטריאוטיפ. רציתי שהוא יהיה מסוגל להפתיע ועדיין ישמור על היושרה הפנימית שלו באופן הגיוני, כמו כל בן אדם. היה לי חשוב במיוחד להראות שהרגשות שלו הם לא פחות עמוקים משל כל אחד אחר. היעדר חוש אמפתיה לא אומר שאתה לא יכול להרגיש פגוע, או בודד, או מדוכא".

"פרויקט רוזי" מאת גרהם סימסיון

סימסיון מתעקש שלא אמר שדון לוקה באספרגר בערך כמו שעוזי וייל מתעקש שלא אמר את המילים "הוצאה עצמית" כשביקש מימון לספרו. הוא באמת לא אמר, אולם כל הרמזים מצביעים על זה, ועל כן ההתעקשות על כך שלא הייתה אמירה מפורשת היא בגדר היתממות. "היה קצת מחקר מודע ומכוון שעשיתי סביב הנושא, אבל במהלך השנים ביליתי כמות עצומה מזמני החברתי והמקצועי עם אנשים כמו דון. חלקם הם חברים טובים שלי כבר יותר מ־30 שנה, אז למדתי מההיכרות איתם – על מה הם חושבים ואיך הם חושבים – הרבה יותר מאשר הייתי לומד מקריאת ספרים בנושא. אני גם מניח שאם אני מסוג הטיפוסים שנהנים להסתובב עם אנשים כמו דון, אז כנראה יש בי קצת ממנו. אני מוצא שברוב המקרים קל והגיוני יותר לחשוב כמו דון מכיוון שזה סוג החשיבה שאליו אני רגיל מהחיים המקצועיים והאקדמיים שלי. כל מה שעשיתי זה להעביר את הרציונל הזה לזירה החברתית".

איך הצלחת ליצור קומדיה על בחור כזה בלי ליפול למלכודת של ההומור השחור?

"לא בטוח שהצלחתי. אין לי בעיה עם הומור שחור במובן של הומור שהולך לכל מיני אזורים מסוכנים או ששובר טאבואים. זה סוג ההומור שגורם לנו לאי נוחות – והתגובה של אנשים אינטליגנטיים לאי נוחות גורמת להם לשאול את עצמם 'למה זה מצחיק?'. רציתי לגרום לאנשים לחשוב על איך אנחנו מגיבים לאנשים שהם שונים מאיתנו, על הדעות הקדומות שלנו, על טבעה של האהבה (שהיא בעיה מרכזית מאוד עבור דון). אני חושב שקומדיה טובה מושתתת על יסודות של דרמה אמיתית וקשיים אמיתיים – וזה מה שמסווג אותה לעתים כהומור שחור". המעבר של סימסיון באמצע החיים לעיסוק בכתיבה היה מאוד לא צפוי. אמנם הוא היה מוקף באווירת היצירה מהבית משום שנישא לסופרת, אך ההתמחות שלו בחייו המקצועיים הייתה כאמור בניהול מערכות מידע וייעוץ עסקי. הוא הקים חברת ייעוץ מצליחה, פרסם שני ספרים בתחומים הללו ובשלב מסוים הקים חברה לייבוא יינות. מכאן נובעת כנראה חיבתו העזה של הגיבור בספר ליין טוב. בשנת 2007, במעין נקודת מפנה של אמצע החיים, הוא החליט להירשם לסדנת תסריטאות והחל לכתוב תסריטים לסרטים קצרים. במהלך הלימודים הוא עבד על תסריט לסרט עלילתי באורך שהפך בסופו של דבר ל"פרויקט רוזי".

הספר נכתב בהתחלה כתסריט. מה גרם לך לעבור פתאום לכתוב אותו כרומן?

"החלטתי לכתוב אותו מחדש כרומן משתי סיבות: הראשונה היא שחשבתי שאם זה יתפרסם קודם כרומן קל יהיה יותר להשיג מימון לסרט. השנייה היא שתמיד חלמתי לכתוב רומן בבוא היום, ועכשיו הייתה לי כבר עלילה, היו לי דמויות ואפילו דיאלוגים. חלק משמעותי מהעבודה נעשה כבר, ולמעשה לכתוב את הרומן היה קל באופן יחסי אחרי העבודה המפרכת של בניית התסריט".

איך תתאר את התקופה שבה עבדת על הספר?

"העבודה על התסריט הייתה תהליך ארוך – תהליך של למידה. לא כתבתי כמקצוען, כתבתי כסטודנט, אבל ניסיתי להפיק תוצאה שתהיה באיכות של מקצוענים. זה היה מאתגר מאוד ועברתי כל הזמן מלעודד את עצמי, לתת לעצמי ביטחון ואחר כך לקטול באכזריות את התוצאה. הכתיבה מחדש של התסריט כרומן עברה בקלות ובמהירות אז זה היה מלהיב ממש. מצאתי את עצמי עושה דבר שלא חשבתי שהוא אפשרי, וזה ממש ליהנות מהסיפור עצמו תוך שאני מוציא אותו אל הדף. זה היה תגמול נפלא על כל הדרך הארוכה והקשה שקדמה לזה".

הופתעת מההצלחה המיידית של הספר?

"הייתי המום כש'פרויקט רוזי' הועמד למועמד לפרס הספרותי לכתבי יד שטרם פורסמו באוסטרליה (ועוד יותר נדהמתי כשהוא זכה). זה היה הרגע שבו הבנתי שייתכן שאנשים אחרים ייהנו לקרוא את הספר כשם שאני נהניתי לכתוב אותו. הרגשתי פתאום שהנה נפתחה הדלת לכל מיני סוגים של אפשרויות, ולזו של עשיית הסרט בפרט. מכירת זכויות התרגום הרבות הדהימה אותי, ואני פשוט נלהב מכך שאנשים בכל כך הרבה מדינות ותרבויות שונות יכולים להתחבר לדון ולסיפור שלו".

——————————————————————————————————————

"פרויקט רוזי", גרהם סימסיון, מאנגלית: סיון בסקין, אחוזת בית, 304 עמ'