וזרח השמש

התרגום החדש של "מעבר לנהר ואל בין העצים" של ארנסט המינגוויי, הוא הזדמנות מצוינת לשוחח עם רחל פן, הממונה על מפעל התרגום המרשים של הסופר האהוב על יאיר לפיד

3 בספטמבר 2013

עד לפני כעשור היה ארנסט המינגוויי עבור הדורות הצעירים בישראל שם גדול וריק מתוכן. יצירתו של מי שנכנס לקנון הספרותי עוד בחייו ונחשב לאחד הסופרים החשובים והמשפיעים של המאה ה־20 הסתכמה עבורנו בעותק מתפורר של "הזקן והים" בספרייה של ההורים או כאחת השורות המצוטטות ביותר במוזיקה הישראלית. גם אם מישהו רצה באמת לקרוא את "איים בזרם" מאת ארנסט המינגוויי, שתרגם יפה אהרן אמיר, סביר להניח שהדבר לא עלה בידו משום שבמשך שנים כמעט שאי אפשר היה להשיג את ספריו בחנויות. ואז קרה משהו שהחזיר את המינגוויי מתהומות הניימדרופינג אל רשימות רבי המכר. הוצאת פן פרסמה תרגום מחודש של "למי צלצלו הפעמונים" ואחריו טפטפו להם "איים בזרם", "וזרח השמש" ושאר ספריו של המינגוויי, לא בהכרח בסדר הזה ולא בהכרח בטפטוף. בלי ששמנו לב, תוך עשר שנים שבמהלכן תורגמו כמעט כל כתביו, הפכה ישראל למעצמת מעריצי המינגוויי. רחל פן, בעלת הוצאת פן, היא במידה מרובה האחראית לתחיית הספרות הגדולה הזו בקרב קהל הקוראים הישראלי. היום, עם תרגום חדש שיוצא בימים אלה ל"מעבר לנהר ואל בין העצים", היא מספרת שאף על פי שכולם חשבו שהשתגעה כשרצתה לתרגם את המינגוויי, לה היה ברור שזו תהיה הצלחה מהרגע הראשון.

מה גרם לך לקחת את הפרויקט העצום הזה?

"לפני עשר שנים בערך רציתי לתרגם את 'למי צלצלו הפעמונים' והחלטתי לכתוב למנהל העיזבון של המינגוויי. הוא ענה לי שבימים אלה הוא עושה סדר בעיזבון ושהוא רוצה שבכל מדינה יהיה מו"ל אחד אז רק אם ארצה לקנות את הזכויות לכל הספרים הוא יהיה מוכן לדבר איתי. אז התחלתי לבדוק את זה יותר לעומק: רוב הספרים אמנם תורגמו בעבר לעברית אבל לא ידעתי מה ניתן להשיג, כמה פעמים תורגם כל אחד ומתי הוא תורגם, ולתדהמתי גיליתי שכמעט אין אפשרות להשיג שום ספר. זה הפתיע אותי. סופר כל כך חשוב, מרכזי ואקטואלי בכל הזמנים, שאי אפשר להשיג את ספריו. כתבתי לו בחזרה שאשמח לשמוע עוד פרטים ומשם זה התגלגל".

יומני היקר שלום. ארנסט המינגווי
יומני היקר שלום. ארנסט המינגווי

אין ספק ש"איים בזרם" ו"למי צלצלו הפעמונים" מצליחים, אבל מה עם הספרים הפחות מוכרים?

"הסדרה כולה מצליחה מאוד. להמינגוויי יש מעריצים מושבעים מפעם ששמחו לראות את התרגומים החדשים, אבל התפלאתי לראות שיש גם המון צעירים שקוראים אותו. כל שנה אני עומדת בדוכן בשבוע הספר ורואה מי בא לבקש המינגוויי. מגיעים המון חיילים וחלקם מספרים לי שהם קראו את הכל ובאו כדי לשאול אם יש המינגוויי חדש. זה מדהים שהוא הגיע גם לדור הצעיר. אני נוטה לייחס את ההצלחה הזו לעל־זמניות שלו. המינגוויי חווה דברים רבים שעדיין מדברים לאנשים צעירים. אני זוכרת שהבת שלי קראה את 'וזרח השמש' ואמרה לי 'אני לא מאמינה! זה ממש אנחנו, ממש הדור שלנו', ואני נדהמתי מכמה שזה נכון".

מה עם הגעגועים לתרגום הישן שנדחק הצדה על ידי התרגומים החדשים?

"תרגום מחודש לעברית זה משהו שמוכרחים לעשות כל עשרים שנה בערך. השפה משתנה ללא הפסקה, ואני לא מדברת על הסלנג. אפילו העברית התקנית שונה ממה שהייתה. כשהספרות אינה נגישה זורקים אותה הצדה, כי אנשים לא מבינים את השפה, ואין שום הצדקה שזה יקרה עם המינגוויי. הוא כתב בשפה מאוד מודרנית ודיבורית. מעבר לכך אני חושבת שישנה בעיה מרכזית יותר בתרגומים הישנים והיא שבעבר לא היו נורמות תרגום. פעם לא העבירו את כל מה שתרגום צריך להעביר והיום יש הרבה יותר מודעות לתרגום. הוא נעשה בהרבה מאוד מודעות לאמנות התרגום ובשמירה על סטנדרט כלשהו, וזה מה שהשתנה, הרבה יותר מהשפה. לאנשים יש איזה געגוע לעברית של פעם אבל זו סתם נוסטלגיה לעבר, זה לא שייך לתרגום עצמו. הרי אם אני אראה להם את התרגום הישן הם לא יבינו חצי מהמילים".