המשורר והסופר חיים גורי מת בגיל 94

יצירותיו של גורי, חתן פרס ישראל, הפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית. בעבר אמר לטיים אאוט: "נולדתי ציוני וגם אמות ציוני, אבל אני כבר לא מכיר את הארץ שבה נולדתי"

חיים גורי. צילום: Getty Images
חיים גורי. צילום: Getty Images

המשורר והסופר חיים גורי מת היום (רביעי) בגיל 94. גורי, חתן פרס ישראל לשירה, היה מסופרי דור תש"ח ויצירותיו הפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית. גורי היה גם פזמונאי ועיתונאי, ואף זכה בפרס סוקולוב.

גורי התגייס לפלמ"ח ב-1941 ולחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. ב-1967 היה בין מקימי התנועה למען ארץ ישראל השלמה, שבה היו חברים אישי ציבור ואנשי רוח שקראו להשתלט ולהתיישב בגדה, בחבל עזה, בחצי האי סיני וברמת הגולן. אך בשנים שחלפו מאז הוא התקרב לצד השמאלי של המפה הפוליטית.

בריאיון לטיים אאוט מ-2016 הסביר גורי מדוע סרב לקבל את פרס היצירה הציונית. "הפרס הזה לא מקובל עליי. מה זה בכלל פרס ציונות ואיך אפשר לתת על כזה דבר פרס?", תהה. "זה כמו להעניק פרס שנקרא 'פרס העולם'. אם פרס ישראל הוא פרס ממלכתי שגם ערבי יכול לקבל, כמו הסופר הערבי אמיל חביבי שזכה בו, אז את הפרס הציוני ערבי לא יכול לקבל וזו אפליה"'. גורי הדגיש: "נולדתי ציוני, כל חיי חייתי כציוני וגם אמות כציוני", אך סיכם בטון עגום: "אני יליד הארץ, כל חיי חייתי פה, והייתי מעורב בכל שמחותיה ואבלהּ. אבל כשאני מסתכל עליה עכשיו – אני לא מכיר את הארץ שבה נולדתי".

בין יצירותיו הבולטות של גורי נמנים הספר "מול תא הזכוכית" (שעסק במשפט אייכמן, אותו סיקר כשנפתח ב-1961), שיר "הרעות", "הנה מוטלות גופותינו" (שנכתב בתקופת מלחמת השחרור לזכר חבריו שנפלו בדרך לגוש עציון), "באב אל וואד" (גם הוא שיר זיכרון ללוחמים) וספר השירים "מחברות אלול".