חלון לים התיכון: כתב העת הספרותי שרוצה להחזיר את הסיפור הקצר

"'גרנטה' נחוש להשקיף אל העולם כשפניו צמודות בחוזקה אל החלון", כך נכתב בכתב העת הבריטי וצוטט בפתיח הגיליון הראשון של המהדורה הישראלית שהושקה לפני כחודש. "גרנטה" נוסד על ידי קבוצת סטודנטים בקיימברידג' בשנת 1889 ומאז ועד היום הוא שומר על מעמדו המכובד כאחד מכתבי העת הספרותיים המשפיעים והחשובים בעולם. כמי ששמו לעצמם כמטרה עליונה להביא את הקולות החדשים והמעניינים ביותר בספרות, אמונים אנשי "גרנטה" לדורותיהם על גילויים של כותבים כמו א"א מילן, טד יוז, סילביה פלאת וזיידי סמית.

בשנות ה־70 ריחף מעל כתב העת איום סגירה בשל אפתיה אופיינית מצד הסטודנטים בקיימברידג', אולם אז הגיעה קבוצת בוגרים והחליטה לקחת לידיה את "גרנטה" ולהשיב אותו לגדולתו. אחד היעדים החדשים היה להסתכל החוצה ולהצליח לזהות את מי שיהיו הקולות הספרותיים הגדולים של העולם. כך הפך "גרנטה" למגזין שמורכב בחציו האחד מספרות מקור ובחציו האחר מספרות מתורגמת וסייע בחשיפה בינלאומית של סופרים כמו סלמן רושדי, אליס מונרו והרוקי מורקמי. לפני שנים אחדות התקבלה ההחלטה להשיק מהדורות מקומיות של המגזין במדינות נוספות. מה שמחזיר אותנו אל אותה השקה חגיגית שהתקיימה בחנות הספרים סיפור פשוט בנווה צדק. את המהדורה העברית יזמו והוציאו לאור, בשיתוף פעולה עם הוצאת רסלינג, בעלות סיפור פשוט מירה רשתי, שמשמשת גם כעורכת הראשית של כתב העת, ורוני קרמר.

"לא עדיף שניקח על עצמנו את 'גרנטה' בישראל?". מירה רשתי. צילום: יולי גורודינסקי

רשתי מספרת כי הכל התחיל לפני כשנתיים, כשאחת מעורכות "גרנטה" הבריטי נקלעה לחנות שלהן והתרשמה במיוחד כשגילתה שבחלק האנגלי ישנו מדף שלם של "גרנטות". היא פתחה בשיחה עם בעלות החנות והעלתה את האפשרות להשיק אצלן את הגיליון הבריטי החדש שעמד לראות אור. "מיותר לציין שקפצנו על ההצעה", מספרת רשתי כשהיא מפרטת את התגלגלות האירועים שהביאה למגזין "גרנטה" ישראל – שניצב בחגיגיות על השולחן בכניסה – ספר בן 200 עמ' שמכיל סיפורים קצרים, שירים, מסה אחת, סדרת עבודות של האמנית דרורה ימיני ותצלומים נוספים של אמנים שמלווים את הסיפורים. "אחרי ההשקה שהם עשו אצלנו פנינו ל'גרנטה' ושאלנו אם נוכל להעביר אליהם טקסטים לפרסום אצלם. מכיוון שהחנות מקיימת סדנאות אנחנו נחשפות לכותבים רבים ולטקסטים מעניינים מאוד. הופתענו כשהם השיבו לנו שזה יופי של רעיון, אבל אם כבר, האם לא עדיף שניקח על עצמנו לפתוח מהדורה מודפסת של 'גרנטה' בישראל?" כשהבינו רשתי וקרמר שאם לא הן, מישהו אחר בישראל ינצל את ההזדמנות, הן אזרו אומץ ובשיתוף פעולה עם רסלינג לקחו על עצמן את האתגר."הבנו שהכי טוב יהיה אם נשאיר את זה אצלנו במערכת סיפור פשוט וניקח כשותפים את רסלינג", מסבירה רשתי. "עבדנו איתם בעבר והרגשנו שיהיה נכון יותר אם הוצאה לאור ממוסדת תתמוך בכל מה שקשור להפקה של 'גרנטה' ותתרום לנו מניסיונה".

הגיליון הראשון של "גרנטה" מכיל סופרים ישראלים מוכרים כמו אתגר קרת ודרור בורשטיין לצד סופרים גדולים בעולם כמו ניקול קראוס ורוברטו בולניו, שלושה סופרים שיצירותיהן מתורגמות מערבית וכמה קולות שמוכרים יותר בקרב הסצנה הספרותית ופחות בקרב קהל הקוראים הרחב. מטרתו של התמהיל המזוהה עם "גרנטה" – זה של סופרים בעלי שם עם סופרים אנונימיים – הוא מעין פריסת חסות. מעצם הופעתם יחד על אותה הבמה, הסופרים המוכרים מעידים על כישרונם של הלא מוכרים. "הרעיון היה לצאת בגיליון הראשון עם דור הביניים" מסבירה רשתי. הרי מדובר בכתב עת שנחשף גם לעולם ובעוד שהעולם מכיר בעיקר את עמוס עוז, את דוד גרוסמן ובמקרה הטוב את אתגר קרת, היינו צריכים גם להנגיש אליו את הדור הבא. מצד אחד, אנחנו צריכים להסתכל אוניברסלית ומהצד האחר להסתכל פנימה ולייצר נקודת התחלה להתפתחות. במובן הזה אני רואה את הגיליון הראשון כמשהו ניסיוני מאוד".

"הגיליון הראשון הוא משהו ניסיוני מאוד". מירה רשתי. צילום: יולי גורודינסקי

אי אפשר שלא לשים לב שהקולות המיינסטרימיים נפקדים מהגיליון הראשון. לא היה לכם קל יותר להנגיש את "גרנטה" לקהל הרחב אם היו מופיעים בו שמות כמו גרוסמן ועוז?

"יכול להיות ששיווקית היה נכון לצאת גם עם קולות מיינסטרימיים. אבל 'גרנטה' הוא שובב וצעיר, הוא לא ערוך בכובד ראש. העורך הראשי של הגרסה הבריטית, ג'ון פרימן, אמר לי שבראש ובראשונה 'גרנטה' אמור להיות כיף, צריך ליהנות ממנו. כשאנחנו יוצאים לעולם ומספרים על היצירות הישראליות אנחנו מביאים משהו שקשה להגיע אליו. בעודף המידע והבלבול שקיים היום כמעט אי אפשר להגיע לסיפורים של מחמוד ערישי, לשירה של אלי אליהו או לגלות את ז'אנר המסה של אורנה קזין. כמובן שאם בהמשך תהיה אפשרות לפרסם לפי נושא מסוים קולות מינסטרימיים, לא נשלול זאת. אבל כמו כל 'גרנטה' בעולם, גם בישראל כל גיליון הוא סביב נושא מסוים ולא תמיד לכולם יש טקסטים מוכנים לכל נושא".

הנושא של הגיליון הראשון הוא "גבוליות". זה לא נחשב ל"כובד ראש"?

"כביכול כן, אבל כשקוראים את זה כמארג רואים שלא. זו הפעם הראשונה שיש מפגש בין טקסטים עבריים לטקסטים מתורגמים בצפיפות כזו. מי שקורא את זה ברצף מרגיש שנוצרת לו חוויה מתוך המארג. החוויה של מושג הגבוליות מכילה את המקום הישראלי, את האדמה הבוערת שאי אפשר להתעלם ממנה, אבל בלי להפוך לפוליטית מדי. הגבול הרי חדר לכל מקום, הוא כבר לא רק טריטוריאלי, אלא הוא המקום שבו מדברים על ערעור, על חוסר מודעות ועל הטרדה, אבל עושים את זה גם בהומור ובמקוריות יוצאת דופן".

"'גרנטה' הוא חופשי ולא מחייב". מירה רשתי. צילום: יולי גורודינסקי

אחרי תקופה ארוכה של תרדמה עושה רושם כי הסיפור הקצר עומד לתפוס מחדש את מקומו בלבם של הקוראים וייתכן שאף על פי שזוהי תקופה קשה לכתבי העת הספרותיים, ל'גרנטה' דווקא יש סיכוי לא רע להצליח, בזכות הפופיות והעדכניות שלו, שמשתלבים היטב עם הקצביות של הז'אנר הקצר. "יש התעוררות מסוימת לאחרונה, ובאמת מפרסמים יותר קבצי סיפורים קצרים. זה מעודד אותנו ועוזר לנו להאמין שיש קהל למה שאנחנו עושים. אני חושבת שהצורך המחודש בסיפור הקצר נובע משינוי בהרגלי הקריאה שקשור, מן הסתם, בהתפתחות הטכנולוגית. חוץ מזה צריך לומר זאת – 'גרנטה' הוא לא כתב עת מלומד. הוא מגזין כיפי לקריאה, משהו שאפשר לקחת לנסיעה משעממת באוטובוס, או לים, או לחופשה. המגוון שיש פה יכול לאפשר לאנשים לאהוב חלק, לאהוב את הכל, לקרוא מדי פעם או לקרוא את זה כמארג. 'גרנטה' הוא חופשי ולא מחייב. יש בזה משהו נורא נעים בעיניי".

 "גרנטה", כתב עת לספרות מקומית ובינלאומית, סיפור פשוט והוצאת רסלינג, 207 עמודים