מזימות בינלאומיות: דרור משעני כותב את תפקידו הבא של ז'ראר דפרדייה

חוקר המשטרה אברהם אברהם, גיבור שלושת הרומנים של דרור משעני – "תיק נעדר", "אפשרות של אלימות" ו"האיש שרצה לדעת הכל" זכה השבוע לשדרוג מפתיע במעמדו כאשר הוכרז שהבמאי הצרפתי המוערך אריק זונקה עומד לפתוח בצילומי עיבוד קולנועי לספר הראשון בסדרה, שעלילתו תתרחש בפריז בכיכובו של ז'ראר דפרדייה. החיבור אינו בהכרח מתבקש. דפרדייה – המוגזם, הדרמטי, גדול הממדים – לא רק מבוגר מדמותו של אברהם בכ־30 שנה, הוא גם אינטנסיבי בהרבה מהבלש הצנוע, המופנם, החולוני של משעני, זה שקציני משטרה קולניים ויהירים ממנו אוהבים להתעמר בו ולנסות לחטוף לו את הקרדיט.

אברהם אברהם הוא זכר בטא בסביבה התחרותית של תחנת המשטרה שלו, ששורד ומתקדם בה לא בזכות המרפקים שלו אלא בזכות כישוריו. הדמות הרגישה הזאת היא נקודת אור בחקירה מסועפת ואפלה על נער בן 16 שנעלם יום אחד בדרך לבית הספר. "עלילת הרומן נשמרת פחות או יותר, אבל הדמות של אברהם משתנה. הוא מבוגר יותר, בשנות ה־60 לחייו ויש לו בן פחות או יותר בגיל של הנער שנעלם", מספר משעני, שלא היה שותף לכתיבת התסריט אבל קרא את הגרסה הגמורה שלו.

"כמובן שהמקומיות של הרומן נעלמת או משתנה, ההתרחשות עוברת מחולון לפריז, אבל השינוי המשמעותי ביותר הוא בדמות שלו. הוא לא רק מבוגר יותר, אלא נהיה בו משהו שמאוד מתאים לז'ראר דפרדייה. הוא פיזי מאוד, מיני מאוד, מין דמות מתפרצת כזאת. אברהם הוא הרבה פחות כזה. מה שנשמר הוא האופן הבעייתי שבו הוא מנהל את התיק, ההסתבכות שלו בתוכו, העובדה שהוא לא בלש ששולט בתיק כמו שקורה בדרך כלל בחקירות ברומנים או סרטים בלשיים אחרים, אבל הוא טועה בדרכים אחרות. הרבה יותר פיזיות".

אבל גם אברהם של דפרדייה הולך להיות קורא אובססיבי של רומנים בלשיים?

"כן".

ומה אתה יכול לספר על רומנים בלשיים בצרפת כיום?

"יש דברים נורא מעניינים בעיניי. אולי מחברת הרומנים הבלשיים הכי מעניינת כיום מבחינתי היא צרפתייה, פרד ורגאס (שם העט של הסופרת וההיסטוריונית פרדריק אודויין־רוזו. בעברית יצאו הרומנים שלה "האיש ההפוך" ו"עזוב מהר וחזור מאוחר" – ע"ק). בצרפת יש גם הרבה רומנים בסגנון נואר, מין הארד־בוילד צרפתי (הארד־בוילד הוא כינוי לז'אנר רומנים בלשיים אפלים, למשל אלו של ריימונד צ'נדלר או דשיאל האמט – ע"ק), קשוחים מאוד וסופר מעניינים. משהו מתוך זה חלחל גם לתסריט של הסרט. אם אני משווה אותו לספרים, אז הסרט הולך להיות יותר מחוספס, קצת יותר אלים. זה לגמרי בתוך המסורת, גם של סרטי הפשע וגם של הרומן הבלשי הצרפתי".

אז הולכים להיות אקדחים ואגרופים?

"אברהם לא משתמש באקדח, אבל אגרופים יש".

ואיך אתה עם זה?

"יכול להיות שיש לאברהם מה ללמוד".

"האיש רצה לדעת הכל" מאת דרור משעני

אחד הרגעים הכי דרמטיים ב"תיק נעדר" הוא הסוף הפתוח שלו. דמות משנה מטילה ספק בכך שאברהם צדק בפתרון התעלומה, והשאלה נותרת מהדהדת לתוך הפסקה האחרונה בעמוד האחרון. משעני, שאומר שפתרון התעלומה בסרט לא משתנה מהספר, מסרב – כמה אירוני – להשיב באופן חד משמעי על שאלת מידת האמביוולנטיות בסרט. יחסיו עם הסוף הפתוח למחצה של "תיק נעדר" הרבה יותר מעוגנים, לעומת זאת. "זה היה לי חשוב כעמדה עקרונית, כעמדת פתיחה של סדרה בלשית, ליצור סדרה שמראש מצהירה על עצמה ככזו שיש בה פחות ודאויות", משעני מכריז, "שהבלש שלה פחות יהיר, שתנסה לחקור אזורים של אי ידיעה, שאולי נשארים בה אזורים של אי ידיעה גם אחרי החקירה. כי פשוט יש אזורים שקשה לפזר בהם את הערפל. אבל אני חושב שבמקרה הספציפי הזה אלו גם היו נסיבות של כתיבת הספר. התוכנית המקורית הייתה לכתוב סוף הרבה פחות אמביוולנטי, הרבה יותר חד משמעי, וגם כתבתי אותו, פשוט לא הייתי מרוצה ממנו. הרגשתי שבמובנים מסוימים הוא סוף לא מוסרי. זה הסוף הראשון של הספר, ואם הוא אמביוולנטי, זה בגלל שיש בו שני סופים עוקבים, שני פתרונות אפשריים. הסוף הראשון, החד משמעי, המקורי – פשוט הרגשתי שאני לא יכול לחיות איתו".

ובכל זאת זה רגע שמעסיק אותך. לפני כמעט עשר שנים למדתי אצלך באוניברסיטת תל אביב קורס על ההיסטוריה של הז'אנר הבלשי, ובחרת לסיים אותו בהוראת ספר שנקרא "שרלוק הולמס טעה". לא הופתעתי שבחרת לכתוב בלש שאולי טועה בפתרון שהוא מציע.

"ברומן הבלשי, שאני מאוד אוהב, יש כמה דברים שמפריעים לי. אחד מהם הוא שלפעמים חלקים בתולדות הרומן הבלשי – בעיקר החלקים הפחות טובים – מעמידים פנים שזה רומן שכולו עסוק בידיעה ושהעמדה הסופית שלו היא שאפשר לדעת הכל. שאין אזורים של הנפש או של החברה האנושית או של ההיסטוריה שאי אפשר לדעת ולהבין אותם. וזאת עמדה שהיא מצד אחד אחת הסיבות להצלחה של הבלש או לסיבה שהוא נולד מתי שהוא נולד, באמצע־סוף המאה ה־19, כי זאת עמדה שמבטאת באמת את העמדה של ההשכלה המודרניסטית. מצד שני, לי קשה איתה. אני מרגיש שיש אזורים שנשארים חסומים בפני הבלש. הקריאה הזהירה שלי בהיסטוריה של הז'אנר הוכיחה את זה. הייתי אומר אפילו יותר מזה: יש אזורים שאולי מוטב שיישארו חתומים בפני הבלש. אולי זה בולט בעיקר כספר האחרון שלי, 'האיש שרצה לדעת הכל': יש משהו בניסיון של הבלש לחקור, להבין, לנתח שיש בו המון אלימות. יש אזורים של פגיעה וכאב שדווקא ההתרחקות מהם מועילה להם. לנו".

דרור משעני. צילום: סופי בסול

מבחינה מוסרית?

"גם מוסרית. השאלה היא גם האם כשהבלש מנסה להבין ולדעת הוא כופה משמעות על מי שהוא מנסה להבין ולהכיר אותו. משמעות יכולה להיות אלימה. הוא מכריח אותו להיות ממושמע".

אז אתה חושש שהסרט יהיה יותר חד משמעי מהספר?

"בכלל לא. קודם כל בכלל לא אכפת לי אם הסרט יהיה אמביוולנטי או לא. זו יצירה אחרת. מה שמעניין אותי זה בעיקר לראות סרט של אריק זונקה, שעשה שני סרטים בסוף שנות ה־90 שהשפיעו עליי בצורה דרמטית: 'חלומות של מלאכים' ובעיקר 'גנב קטן', סרט פשע שמתרחש במרסיי. בעיניי זו יצירת מופת ואחריה הוא לא עשה קולנוע במשך לא מעט שנים. קודם כל, לראות יצירה של אריק זונקה זה כבר תענוג. דבר שני, לראות פרשנות שלו לסיפור הזה, את הגרסה שלו – זה לא משנה לי אם זה יהיה פחות או יותר אמביוולנטי, גם לא אכפת לי אם הוא יחליף את הרוצח, מה שהוא לא עשה. מעניין אותי לראות איך הוא מספר את הסיפור הזה".

התסריט נשאר הפעם בידיים של זונקה. לך יש ניסיון או עניין בכתיבה למסך?

"מעט. כתבתי פעם, לפני המון שנים, כשהייתי סטודנט – סרט קצר, והייתי איתו אפילו בפסטיבל קאן וזו הייתה חוויה מעולה, אבל לא מעבר לזה. אני עוסק קצת בכתיבה לטלוויזיה. יש ניסיון לעבד את שני הספרים הראשונים לסדרה שכותב התסריטאי הנפלא ארז קו־אל. הוא כותב את הפרק ואני קצת לומד ממנו, קצת קורא אותו. אברהם שלו הרבה יותר קרוב לאברהם של הספרים, הסדרה שומרת על המקום, על השפה. מה שאני יכול להגיד הוא שבניסיון שלנו לפתח סדרה משני הספרים הראשונים בעצם חיברנו אותם ביחד ושתי החקירות מתרחשות כמעט בו זמנית, קצת מתערבבות זו בזו".

ומה עם חקירה רביעית?

"אני עובד על זה, אבל יכול להיות שזה ייקח זמן. הספר הרביעי יהיה שונה גם מהספרים הקודמים, ובאיזשהו אופן, הפשע שאברהם יחקור הוא פשע אחר מאלה שהוא פגש בשלושת הספרים הראשונים. הרגשתי צורך ללכת למקום אחר. אבל יכול להיות שלפניו יבוא רומן קצר, לא מהסדרה של אברהם. נובלת מתח קצרה שאני הולך לקרוא לה 'הסדנה לכתיבת סיפור בלשי' והגיבור שלה הוא סופר ספרי מתח".

הקדשת פרק זמן ממושך לחקר אקדמי של הסיפור הבלשי. מה למדת על הבלש מכתיבת שלושה רומנים בלשיים שלא יכולת ללמוד מהמחקר?

"אני חושב שהשאלה שכל הזמן הייתה לי, כל הזמן העסיקה אותי, היא האם הבלש צודק או טועה. הבלש חושב שהוא צודק ואני הולך להוכיח שהוא טועה. ופתאום הבנתי, במהלך העבודה על הספרים, עד כמה זה לא שחור ולבן. עד כמה הוא יכול להיות צודק בדברים מסוימים וטועה באחרים ועד כמה הגבולות של צודק־טועה מטושטשים מאוד. זה הרבה פחות חד משמעי משהיה נדמה לי כשלימדתי. אבל חוץ מזה אני יותר ויותר מעריך את המסורת הזאת. אני ממשיך ללמד, אבל משנה לשנה באמת שאני פשוט מרגיש יותר גאווה על כך שבאיזשהו אופן, אני פסיק קטן במסורת המופלאה הזאת".