ראסל ברנד רוצה להנהיג מהפכה בבריטניה. ראיון

האם אפשר לקחת ברצינות אישיות פוליטית שכתבו על הפין שלה כמעט באותה תדירות כמו על הישגיה? כשמדובר בקומיקאי הבריטי ראסל ברנד הכל אפשרי. ברנד אמנם היה נשוי לאחת הזמרות הפופולריות בעולם כיום, קייטי פרי, אך מעולם לא נחשב ל"בעלה של", והשאלה מי חי בצלו של מי כלל אינה חד משמעית במקרה שלו. הסיבה לכך היא שברנד, סטנדאפיסט וסטיריקן מוכשר, הוא גם אחד מאנשי התרבות הידועים ביותר לשמצה בממלכה המאוחדת.

במשך כל הקריירה שלו הוא הסתבך עם מעסיקיו. כך התפטר (בלית ברירה, כנראה) מתוכנית הרדיו הפופולרית שלו ב־BBC לאחר ששידר כמה שיחות למשיבון של השחקן אנדרו סאקס (מנואל מ"המלון של פולטי"), שבהן דיבר על יחסי מין עם הנכדה שלו. כמה שנים לפני כן הוא פוטר מ־MTV לאחר שהגיע בתחפושת בן־לאדן יום לאחר הפיגוע במגדלי התאומים. הוא התפשט ברחובות, הסתכסך עם אמנים מפורסמים ומעולם לא ידע לסתום את הפה המאוד גדול שלו.

אך בו בזמן ברנד רואה במעמד שלו במה להעברת מסרים פוליטיים וחברתיים, ויש אנשים שרואים בו פרשן יותר מאשר קומיקאי. לפני כשנה, כשמנחה "ניוזנייט" ג'רמי פקסמן יצא נגד תיאוריית המהפכה שלו שקוראת להמונים לא ללכת לקלפי, התגובה הייתה 560 אלף נרשמים חדשים לערוץ היוטיוב של ברנד, "The Trews", שם הוא מנתח את האירועים החדשותיים מהעולם בימי שני־שישי, בטענה שהוא מביא את "האמת שמאחורי החדשות". האמת של ברנד נעה בין הבנאלי למעורר המחשבה, עם הרבה מאוד אנרכיזם ולעומתיות, ובכל זאת היא רהוטה ולא מתחסדת.

פגשנו אותו במלון אייס בשורדיץ' כדי לדבר על ספרו החדש "Revolution" (מהפכה), על אי צדק חברתי והסירוב לציית לחוק, וכמובן על איבר המין שלו.

איך אתה מציע שאנשים יצטרפו למהפכה?

"על ידי אי ציות לכל מה שאתה לא מסכים איתו. ולא משנה אם זה תשלום משכנתה, מסים או יציאה לעבודה. פשוט לא לעשות, אבל בדרך קלילה ואוהבת. אני לא תומך בסתם התנגדות ללא סיבה".

אבל אם אנשים יפסיקו לעבוד או לשלם חשבונות, זה לא יפגע בהם? הם הרי יכולים להיזרק לרחוב.

״אני שמח שאתה מעלה את זה. אי ציות מאורגן הוא הדרך. אם אתה מרגיש שמִסי העירייה שאתה נדרש לשלם מוגזמים, תחשוב: מעניין אם זה מטריד עוד מישהו ברחוב שלי? דפוק על דלתות השכנים ותגיד 'אני לא חושב שזה ראוי שנשלם מסים כאלה גבוהים כשמנסים לפגוע בדיור הציבורי, למה שלא כולנו נפסיק לשלם?'. כמו שאמר אמינם הדגול: 'אם אתה מרגיש כמוני, יש לי את האנטידוט בשבילך'. אחר כך הוא כבר קורא לנשים להניף את הגרבונים, וזאת הנקודה שבה הטקסט שלו מפסיק להיות הוראות למהפכה".

האם אתה חושב שהוצאת ספר על מהפכה היא דבר מהפכני? לא עדיף להתעסק בעשייה עצמה במקום לייצר עוד מוצר מדף קפיטליסטי?

"זו נקודה טובה ואני מודע לכך שהתוצאה העיקרית של הספר לא צריכה להיות להפוך אדם עשיר לעשיר יותר. לכן התחייבתי שאת כל הרווחים מהספר אקדיש להקמת בית קפה ומקום מפגש שמגיש אוכל ומנוהל בידי מכורים בגמילה. אני לא מתכוון לעשות את זה ואחר כך לקנות לי בית בפרובנס. הייתי במטוסים פרטיים ואני נשבע לך שזה לא כיף גדול. היית פעם במלון ממש מפואר? בהתחלה אתה בשוק מהחדר ואחר כך אתה קולט שאין לך מה לעשות שם".

מהפכות הן לא עניין כל כך מצחיק. אתה לא מודאג מזה שהמעריצים שלך יפנו לך עורף?

"יש לי חששות בגלל העובדה שאני קומיקאי ואני לא רוצה שכל זה יהפוך למלחמת אגרופים יבשה וביורוקרטית. אני כן רוצה לגרום לזה שאנשים ירגישו מחוברים יותר זה לזה. אני מקווה שיש מספיק אנשים שמרגישים כמוני, ואם זה כך אז הדברים יסתדרו מאליהם. אם לא, אז ממילא אין שום חשיבות למה שאני אומר".

מה גרם לך לחשוב שאנחנו צריכים מהפכה?

"הכל מבוסס על ניסיון אישי, זה לא משהו אקדמי. כשהתראיינתי אצל ג'רמי פקסמן הדברים שאמרתי מצאו אוזן קשבת אצל אנשים, כי מה שתיארתי היה משהו שגם הם מרגישים. עכשיו כשאנשים רואים אותי ברחוב, הם קוראים לי ושואלים לשלומי. אני מרגיש מחובר לאנשים יותר מתמיד ולכן אני מוכן להסתכן בכך שאולי ארחיק חלק מאוהדי 'Big Brother's Big Mouth' ו'Get Him to the Greek'. כשאהיה על ערש דוויי אני לא רוצה להסתכל אחורה ולהגיד: ‘ואז עשיתי את פונדרלנד 7'. הגעתי לנקודת תפנית עכשיו ואני מתחיל לחשוב מה יקרה אם אצטרך ללכת לכלא בגלל הדעות שלי, והתשובה שלי לעצמי היא שאמנם אשנא את זה אבל אני מוכן לכך".

אתה מוכן למות למען המהפכה?

"מה הטעם בה אם לא? זה לא שאתה צריך למות בשביל המהפכה, כולנו נמות, איתה או בלעדיה. כולנו עומדים בתור וממתינים".

מה אתה חושב על הג׳נטריפיקציה של מקומות כמו הוקסטון, שורדיץ׳ או סטרטפורד?

"זה נחמד שאזורים הופכים להיות נעימים או פאנקיים יותר, אבל זה עצוב שאנשים נאלצים לעזוב את בתיהם בגלל עליית מחירי הדיור בעקבות כניסה של משקיעים, כולל חברה פרטית שמנוהלת על ידי אח של חבר הפרלמנט ריצ'רד בניון (המוערך כחבר הפרלמנט העשיר ביותר). לונדון תעבור טיהור חברתי וזאת אחת הבעיות הגדולות של הדור הזה".

אתה באמת חושב שלונדון תטוהר חברתית?

"אין לי ספק בכך, ואני אומר את זה ממה שלמדתי מתושבי השיכונים שלה. פגשתי נשים עובדות, הן לא מהגרות או נתמכות על ידי הממשלה. לינדסי למשל היא אם לילד בן 8 שעובדת עם פגועי נפש. בעוד כמה חודשים המצב ייאלץ אותה לפנות את דירתה ולצאת מלונדון. המצב הזה דוחה".

התבאסת כשסקוטלנד הצביעה "לא"?

"לא. בגדול אני חושב שהעברת כוח זה דבר טוב, אבל אני לא עצוב כי אני מאמין שזה יוביל לדברים חיוביים. מובן שהייתי בעד הצבעה חיובית אבל לא מפני שעשיתי איזה מחקר מקיף בנושא. מספיק שאני רואה את דיווד קמרון בטלוויזיה אומר לי לעשות משהו כדי לחשוב לעצמי: 'שיזדיינו! ההפך!'".

למה אתה לא הופך להיות האלטרנטיבה אליו ומקים מפלגה משלך?

"הבעיה הגדולה היא הדרך שבה כל המערכת עובדת. היא למעשה ניזונה מאנרגיה שמיוצרת על ידי אגואיזם ותשוקה. אני לא יותר טוב מדיוויד קמרון או כל אדם אחר, ואם אהיה חלק מהמערכת סביר שגם אני אהפוך לכזה או לחלופין אהפוך לבלתי רלוונטי. אתה רואה אנשים כמו חברת הפרלמנט קרוליין לוקאס בטלוויזיה וחושב: 'אה, היא נראית נחמדה, למה היא לא מצליחה לעשות כלום?', ואז אתה רואה את דיוויד קמרון וחושב: 'הוא כזה זין, למה הוא מצליח כל כך?', וזה הכל מפני שהוא אימץ את המערכת. אני רוצה לשבור את המעגל הזה וליצור משהו שמעודד את הצדדים הטובים יותר של הטבע האנושי".

ובכל זאת, לו היית נבחר כראש ממשלה, מה הדבר הראשון שהיית עושה?

״אין מצב שאהיה ראש ממשלה. אף אחד לא צריך להיות. הייתי גורם לאנשים לקחת אחריות ישירה על הקהילות שלהם, והייתי פותח הכל למשאל עם כדי שנוכל להצביע על כל דבר. 400 חברי הפרלמנט יכולים ללכת להזדיין. אנחנו לא יכולים להתנהג כאילו לא התרחשה כאן מהפכה טכנולוגית ב־20 השנה האחרונות. אפשר להצביע בטוויטר במקום לנסות להציץ לג'ניפר לורנס".

אם האקר יחדור לאייקלאוד (iCloud) שלך, הוא ימצא שם תמונות עירום?

"אני מנסה לא לעשות דברים שלא הייתי רוצה שאחרים יראו. כל עניין ההאקינג הוא קצת מוזר. מציגים את זה כעולם של עור מתוח ושדיים זקורים כדי שאנשים ירצו להיכנס. אחד הדברים שעושים אותי פסאודו־גאה הוא שלא צפיתי באף אחד מסרטי הווידיאו שהראו עריפת ראשים ולא הסתכלתי בתמונות של ג'ניפר. זה לא מפני שאני טוב מאחרים אלא מכיוון שאני מודע לכך שאני מידרדר בקלות".

האם אתה יכול להתייחס לשמועות שהעיתונאי ג'והן הארי מפיק את "The Trews" וכותב הצללים של הספר החדש שלך?

"אני עובד עם ג'והן ואני גאה בכך. הוא איש מבריק ומוכשר וכמו כולנו, גם הוא עבר קשיים ואתגרים משלו. הוא עשה לי קצת מחקר עבור הספר ואני לא מסתיר את זה ואפילו מעיד 'חבר שלי ג'והן אמר לי את זה'. אבל חוץ מאוכל – ועוד כמה דברים טריוויאליים – אף אחד לא שם לי כלום בפה. במיוחד לא מילים. כמובן חוץ מהמילה 'שדיים'".

ולנושא אחר וחשוב לא פחות שבטוח מטריד רבים: האם לאיבר המין שלך יש שם חיבה?

"הבחורצ'יק הזה עבר כל כך הרבה, והוא משתנה מרגע לרגע. הוא כמו רובי טיוזדיי – מי יכול לתת לו שם? בימיו הטובים קראו לו 'הקיסר' אבל התקופה הזאת חלפה לה".