רונית מטלון נפטרה בגיל 58

הסופרת רונית מטלון מתה הלילה בגיל 58, לאחר מאבק ממושך בסרטן. מטלון קיבלה אתמול את פרס ברנר לספרות על ספרה "והכלה סגרה את הדלת". את הפרס קיבלה בתה בשמה.

מטלון נולדה בגני תקווה להורים יוצאי מצרים. אביה היה אקטיביסט שפעל למען זכויות המזרחים. מטלון למדה ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, ובמשך השנים פרסמה סיפורים קצרים, עד שב-1992 פרסמה את ספרה הראשון – קובץ הסיפורים "זרים בבית".

לספר "והכלה סדרה את הדלת", עליה זכתה אתמול בפרס, קדמו יצירות נוספות של הסופרת הפמיניסטית שהרבתה לעסוק בזהות המזרחים בישראל – בהן המחזה "הנערות ההולכות בשנתן", הרומנים "זה עם הפנים אלינו", "שרה שרה", "קול צעדנו" ועוד.

לי ממן, משוררת, עורכת וחברתה של מטלון, סיפרה: "את רונית פגשתי לראשונה כחיילת, כשנרשמתי לסדנת כתיבה שלה לפני קרוב לעשרים שנה. מאוחר יותר גם הצטרפתי למסלול לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה שהיא עמדה בראשו. בניגוד למנחים ומרצים אחרים שבשלב כלשהו אפשר לספוג כל מה שאפשר ללמוד מהם ולהגיע לרוויה ולמיצוי, לא היה סוף למה שאפשר ללמוד מרונית מטלון כקוראת, כמנחה, כסופרת. המפגש איתה ועם הספרים שלה היה המשמעותי ביותר עבורי ככותבת, כקוראת וכעורכת. למרות הערכתי הרבה אותה – מעולם לא היה לה נוח להיות במקום הזה של המנטור, זה גם לא עניין אותה. יעידו על כך כל תלמידיה שאותם הזמינה בטבעיות נטולת גינונים לקפה בין השיעורים. אף פעם לא היתה לה הפוזה הזו של 'הסופרת הגדולה והמכובדת'.

"בשנים האחרונות היינו קרובות, וזכיתי לשהות במחיצתה לא מעט. זה תמיד היה מעניין לשמוע אותה – היא מעולם לא חששה להביע את דעתה וגם לא חששה לשנות את דעתה. הייתה איזו דינמיות וחיות גדולה ביחס שלה אל המציאות, אף פעם אי אפשר היה לצפות מה תחשוב, בלתי אפשרי היה לגדר אותה באיזו משבצת. גם בכתיבה לא עניין אותה אף פעם להישאר באותו המקום, היא היתה מוכרחה להמציא את עצמה מחדש בכל פעם. אחרת זה פשוט לא עניין אותה.

"האבל הכבד שנפל היום על חוג אוהביה ומכריה מעיד על האדם שהייתה, על החברה שהייתה, על המנחה והמורה שהייתה. בעיני היא הסופרת הגדולה בדורנו, ובנאום שכתבה לרגל קבלת פרס ברנר והוקרא על ידי בתה טליה בטקס היא ציינה את שתי המחויבויות הגדולות של אדם כותב: החומרה העצמית והחתירה לאמת, והציווי לקיים אותן גם אם הן באות על חשבון אהבת הקוראים. בניגוד להלך הרוח ששולט היום בחלק מהחוגים הספרותיים, ובעידן ספרות הפייסבוק והלייקים, רונית מטלון הייתה מחוייבת לשתי אלה בכל מה שכתבה ובכל מה שעשתה. אין לי ספק שקולה יחסר מאוד".