גלקסיה שהשמש כבתה בה: אתגר קרת על ספרו החדש

שמונה שנים אחרי ספרו האחרון בעברית למבוגרים, מוציא אתגר קרת קובץ סיפורים קודר ומלא אבסורד של אדם שחש דיסאוריינטציה מתמשכת בעולם שמשתנה מהר מדי

אתגר קרת (צילום: Getty Images)
אתגר קרת (צילום: Getty Images)
12 ביוני 2018

אתגר קרת כותב סיפורים כל הזמן; קצרים או ארוכים, טובים יותר או פחות, כאלה שיתגבשו לכדי פרויקט משמעותי או ייוותרו מיותמים במגירה. השטף הבלתי פוסק של הכתיבה סותר את משך ההמתנה שגזר על קהל הקוראים שלו בישראל, שמונה שנים בקירוב, מאז שהוציא את ספרו האחרון למבוגרים. לא היה בכך שום דבר מחושב, אם יש בזה מספיק כדי לנחמם. תהליך היצירה של קרת לא מתכנס במהירות כה רבה תחת יעדים מו"ליים או תכליות דוחקות. הוא כותב וכותב וכותב, מבלי לצפות שיקרה שום דבר, עד שהוא מרגיש שנולד לו ספר.

עוד כתבות מעניינות:
אירועי מועדון קריאה: כל הפרטים
למה לעזאזל יוצאים כל כך הרבה ספרים בישראל?
קשוח: ראיון עם עורכי הספר "יאללה מכות"

"בכל הספרים שהוצאתי עד היום אני יכול להתחקות אחר נקודת זמן שבה כתבתי סיפור והבנתי שבעצם יש לי ספר", הוא מסביר. "התחושה האמורפית הזו הופכת להיות קונקרטית יותר ככל שאתה מקבץ תחתיה עוד ועוד סיפורים. לפעמים התהליכים האלה ארוכים, וזו לא הפעם הראשונה שלקח להם שמונה שנים. במקרה הזה הכל נולד מדימוי מסוים שהיה לי בראש: גלקסיה שהשמש כבתה בה, ועל הלוויינים, הכוכבים או האסטרואידים להתרגל למצב חדש. האווירה היא של דיסאוריינטציה כללית".

"תקלה בקצה הגלקסיה" מאת אתגר קרת
"תקלה בקצה הגלקסיה" מאת אתגר קרת

מפתה לראות בזה משל פוליטי מקומי.

"לגמרי אפשר לראות את זה ככה. אם כי אני חושב שמדובר בתופעה עולמית, אם מסתכלים על טראמפ, או על הברקזיט. תופעות עולמיות מגיעות לישראל מעט קודם ובעוצמה גדולה. זה לבטח משהו שנכתב מתוך החוויה הזו".
לקרת – מרואיין נחמד באופן חריג – דימוי של ליגיונר ספרותי. הוא לא נטוע בזירת הספרות המקומית כמו בני דורו (אשכול נבו לדוגמה), ולדבריו גם לא מצליח להרבות בקריאה של ספרות עברית צעירה. הצלחתו מרגיזה כל כך מתוקף היותה בינלאומית. ועם זאת, ב"תקלה בקצה הגלקסיה", אותו ספר שנולד מתוך תחושה כללית של דיסאוריינטציה ויצא באחרונה לחנויות, יש משהו ישראלי מאוד. הסיפור "אל תעשה את זה!" שוזר אסונות משפחתיים בתוך רצף ההתרחשויות הבנאלי של היומיום, וכדרכו של קרת, גם הסיפורים האחרים מכילים מנה גדושה של התאבדויות, תאונות וטרגדיות המוזכרות כבדרך אגב, בקלילות ילדית וחסרת מודעות, או שמא כזו הסובלת ממודעות יתרה.

קרת מציין שהסיפור "אל תעשה את זה!" פורסם לראשונה ב"ניו יורקר", מה שמצביע גם על התקבלותו האמריקאית. במובן זה אפשר להקבילו לאייל שני, המאביס את הפריזאים בפיתות עם טחינה וחריף. קרת מלהטט בצבר של טעמים מקומיים וגלובליים, מייצא את קוויו של הקיום הישראלי השברירי החוצה, ובמעשה קסמים גורם לקוראיו בניכר להרגיש כאילו הוא תמיד היה שייך רק להם.

בסיפור "אבולוציה של פרידה" אתה מאמץ את נקודת המבט של בני הדור שלך. במה אתם שונים, נגיד, מן הכותבים והכותבות של הדור הנוכחי?

"הדור שלי החל ליצור בנקודת זמן שהייתה שופעת תקווה. 'געגועיי לקיסינג'ר' יצא ב־94', ממש ערב הסכמי אוסלו. חשנו שאנחנו בסוף עידן של אג'נדה מסוימת, והעולם השתנה בקצב אטי מספיק כדי שנגבש תחושה של דור. היום השינוי מואץ ומתקבל באופן אינהרנטי. במקביל הדור הנוכחי מפוכח הרבה יותר. אני מספר לבן שלי שכשהייתי ילד לא היו כספומטים. אפילו לא פלאפונים או אינטרנט. קשה לו להאמין לזה, משום שבאופן בסיסי הוא מתקיים בסביבה שמכינה אותו לשינוי. הוא ברכב שנמצא כל הזמן כבר בנסיעה".

ממשק בין הילד לעולם

התחושה הזו, לדבריו, הובילה לריבוי דיסטופי בלתי שגרתי בספרו החדש. "יש בספר שישה סיפורי מדע בדיוני. באחד מהם ארצות הברית העתידית נאלצת לגייס חיילים בני 14 וכצ'ופר מקרינים להם דמויות נדירות של פוקימון גו באזורי קרבות. הצורך לכתוב על מציאות בדיונית נובע מכך שאולי לא התרגלתי לטכנולוגיה המואצת כמובנת מאליה, ואני עדיין בוחן אותה בעיניים חשדניות".

אם כבר התמקמנו על צירי זמן, כיום פורחות הוצאות שמפרסמות כתבי יד קצרים, והוצאות מסנפות לעצמן סדרות קטנות של נובלות. נראה שכולם כותבים קצר. במובן הזה, אולי הסיפורים הקצרצרים שלך דווקא ניבאו את המגמה הדורית.

"לא הייתי אומר שניבאתי משהו, כי אני כותב באופן היחיד שבו אני יודע לכתוב. המשיכה שלי לסיפור הקצר נובעת מזה שהוא נתפס בעיניי כהכי אינטואיטיבי. הוא לוכד רגש מסוים ונותן לו שם. כשאתה פוגש בן אדם ברחוב הוא לא מחבר לך שיר ולא מנסח רומן, אלא מספר לך סיפור. וגם אם בעידן פייסבוק לאנשים קל יותר להכיל טקסטים צרים, זה לא אומר שהם ימלאו את התפקיד שיש לרומן. בשבילי ההבדל בין רומן לסיפור קצר משול להבדל בין פיצ'ר לצילום סטילס".

עוד אחד מהדברים הבולטים ב"תקלה בקצה הגלקסיה" היא הפיכתו של קול המספר של קרת לבוגר יותר, גם אם הוא נותר בתחום הבטוח של קואורדינטות האנטי גיבור. מערכות יחסים בין הורים וילדים העסיקו אותו תמיד, אולם הפעם הן מסופרות לא אחת מנקודת המבט של האב האימפוטנטי ולאו דווקא מזו של הילד התוהה. "הורים וילדים זה נושא שעניין אותי מאוד כי הייתי קרוב להוריי. כשהפכתי בעצמי לאב, נקודת התצפית באמת השתנתה. גיליתי שבתור הורה אתה משמש כמעין ממשק בין הילד לבין העולם, שבו אתה צריך לבאר את העולם לילד. יש לא מעט סיפורים שבהם ההורה צריך לבאר את העולם לילד בעוד שהאב בעצמו לא מבין אותו. כמו כשאתה מגיע למצב שבו מישהו שואל אותך שאלה, למה עוולה מסוימת מתרחשת, ואתה מוצא את עצמך בלי תשובה טובה".

איור – סיפור של אתגר קרת שעדיין לא פורסם
איור – סיפור של אתגר קרת שעדיין לא פורסם


אירוע ההשקה של "תקלה בקצה הגלקסיה" יתקיים בחמישי, 14.6, ב־20:00 בחנות המגדלור, לבונטין 1 תל אביב. הכניסה חופשית