אמיליה קלארק ("משחקי הכס") בריאיון על עירום והמתות חסד

מאחורי הפאה הבלונדינית מסתתרת אמיליה קלארק: קופצנית, שמחה, חולה על קריוקי ומשתנקת מהתרגשות מול טיילור סוויפט. למזלה, בתפקיד החדש שלה בדרמה הרומנטית "ללכת בדרכך" יש לה סוף סוף הזדמנות להביא קצת יותר מעצמה למסך

מתוך "ללכת בדרכך"
מתוך "ללכת בדרכך"

קשה לזהות את אמיליה קלארק בלי הפאה. הבריטית בת ה־29 מוכרת בעיקר בתור דיינריס טרגריאן ב"משחקי הכס" – המלכה העוצמתית שלצדה שלושה דרקונים שמעלים באש כל מה שלא בא להם טוב בעין, ואחת המתמודדות החזקות ביותר על כס הברזל בתוכנית. השיער הבלונדיני הארוך שלה הפך איקוני, אבל בחיים היא נראית יותר כמו הבת של שכן מאשר כמו אם הדרקונים. היא שואגת מצחוק כאילו הורידה כבר שלוש כוסות יין במסיבה ויש לה פחות פילטרים מלג'ניפר לורנס. "כל כך קשה לזהות אותי ואנשים לא קולטים אותי בכלל", היא צוחקת. "זה אומר שנשארתי סופר נורמלית בכל השיגעון הזה של 'משחקי הכס', אבל לפעמים, כשאת מנסה לקשקש עם בחור חמוד במסיבה של איזה פרס כזה או אחר…".

לא נשאר לאמיליה עוד הרבה זמן שבו היא תצטרך להשתמש בדיינריס כנושא לשיחה עם בחורים. בקיץ הקרוב היא (בלי הפאה) תככב בקומדיה הרומנטית שמסומנת כשוברת הקופות של השנה: "ללכת בדרכך". הסרט סוחט הדמעות מבוסס על רומן של ג'וג'ו מויס שמכר יותר מ־5 מיליון עותקים ברחבי העולם. הוא עוסק במטפלת אקסצנטרית (קלארק) שהעולם שלה משתנה כשהיא מתחילה לטפל במיליונר זועף המרותק לכיסא גלגלים (סאם קלאפלין). בקיצור, זה ה"יום אחד" או "נ.ב אני אוהב אותך" של 2016.

אמיליה אומרת שהיא קיבלה את עותק של הספר בזמן שהיא שיחקה את שרה קונור ברימייק האחרון של "שליחות קטלנית" וקראה אותו על הסט. "ישבתי שם עם משגר הרימונים שלי ובכיתי, 'אני חייבת את התפקיד הזה!'", היא אומרת. "אף פעם לא שיחקתי מישהי שכל כך דומה לי, ויש לנו אותו שם משפחה!".

חוץ משם המשפחה, מה עוד משותף לך ולדמות שלך, לואיסה קלארק?

"אני מטופשת כמוהה, אני מספרת בדיחות לא הולמות בארוחות ערב ואני ממש אוהבת קריוקי. אני אוהבת ראפ, אז אני עושה את 'What a Man' של Salt 'n' Pepa. גם הליברטינס זה אחלה, כי אפשר פשוט לצעוק את זה. אני תמיד מנסה לשיר אדל, וכולם כזה 'אמיליה! לא!'".

הפאה מנעה ממך טייפקאסטינג לדמויות שמזכירות את דיינריס?

"כן, אני באה לפגישות ואומרים לי: 'אה, אז את יכולה לשחק משהו אחר'. זה היה כל כך נהדר שעשיתי את 'ללכת בדרכך', כי זה סרט שמח וקליל וכיפי ועוד לא עשיתי כאלה. אם שואלים אותי מה אני רוצה בקריירה שלי, אז אני רוצה גיוון. לא כי אני מפחדת מטייפקאסט אלא מפני שאני מפחדת להשתעמם".

גם לואיסה וגם דיינריס עושות מסע מנאיביות לעוצמה. את אוהבת דמויות שזה הסיפור שלהן?
"זה לא שאני מחפשת אותם באופן פעיל, פשוט התפקידים שאני מקבלת מאז 'משחקי הכס' הם של נשים עם עמוד שדרה. דיינריס ושרה קונור מ'שליחות קטלנית' הן נשים חזקות מאוד, עם נשק, שהורגות אנשים, אבל המשמעות של כוח היא דבר מאוד פנימי. כשאני מתעוררת בבוקר ועושה משהו שגורם לי להרגיש חזקה זה לא אותו דבר כמו מישהי בכפר שהגעתי ממנו שקמה בבוקר ועושה משהו שגורם לה להרגיש חזקה".

את אוהבת אדרנלין?

"זה קטע חדש. פעם פחדתי מגבהים, אבל אז ניסיתי לעשות סקי וגיליתי שזה ממש כיף. אני רוצה לנסוע לקוטב הצפוני, אני רוצה הרפתקאות, דברים משוגעים".

מה הדברים שמוציאים אותך מהקומפורט זון?
"פעם פחדתי לנסוע ללוס אנג'לס, להיכנס לאפטר פארטי של איזה טקס פרסים ולחשוב 'אף אחד לא יודע מי אני, בייחוד בלי הפאה, ואני מתה מפחד… הו, שלום לך, לאונרדו דיקפריו!'".

דיברת עם ליאו?

"אני לא יכולה! אני כל הזמן קרובה אליו באירועים ואני פשוט לא מסוגלת להגיד שלום. זה יותר מדי. אני כל כך אוהבת אותו מאז שראיתי אותו ב'טיטניק' כשהייתי בת 11. באמת, זו בעיה בשבילי. אני פשוט צריכה שננשום את אותו אוויר. זה כל מה שאני יכולה להכיל".

נראה שאת נהנית להיות מפורסמת.

"זה מדהים. יוצא לי לעשות דברים מדהימים ולשתף בהם חברים לא מפורסמים שלי. הבאתי איתי ללוס אנג'לס את החבר הכי טוב שלי, מייק, והוא היה כל כך מתוק. הוא נכנס למסיבה ואומר 'זאת ג'יי־לו שם על הרחבה, היא רוקדת'. אני אומרת לו, 'אני יכולה להביך את עצמי, אבל אתה לא יכול להביך אותי. אז אסור לך להימרח על ג'יי־לו. היא לא תאהב את זה'".

מתוך "ללכת בדרכך"
מתוך "ללכת בדרכך"

יש לך פמליה שמלווה אותך בעונת הפרסים?

"לא ממש. הלוואי שהייתי כמו טיילור סוויפט. פגשתי אותה והיא אמרה 'אני ממש מתרגשת לפגוש אותך!'. אמרתי לה, 'מה? את טיילור פאקינג סוויפט, על מה את מדברת?'. קשקשנו קצת וכל הזמן רק רציתי להגיד לה, 'זה אומר שאנחנו חברות עכשיו?'".

עוד משהו מעניין בלואיסה ב"ללכת בדרכך" הוא שהיא לא "סקסית" במונח המקובל של המילה. זה קסם לך?

"זה מוזר. כשאנשים אומרים לך שאת האישה הכי סקסית בעולם, ווטאבר, את אומרת, 'אוקיי, בואו לא נדבר על זה'. זה נחמד אבל הלוואי שהייתי יותר כמו ביונסה. אם רק הייתי יכולה להגיב, 'ועוד איך! תראו את הבוטי שלי'. אבל אני לא יכולה. זה לא מי שאני".

סירבת לתפקיד של אנסטסיה ב"50 גוונים של אפור". את שמחה על ההחלטה?

"כן. לטוב ולרע, אנשים אוהבים לדבר איתי על תפקידים עם עירום. זה משהו שמתסיס אותי. זה קרה אולי פעמיים ב'משחקי הכס', אבל שם זה היה חלק מהעלילה. אני לא הולכת עירומה כל הזמן. אני לא אגיד שאני לא אעשה יותר סצנות עירום, כי יש הרבה תפקידים בחיים. יש הרבה תפקידים גדולים, מגניבים, חשובים שבהם יש סצנות סקס, או סצנה במקלחת. עירום זה לא משהו שמגדיר אותי, אבל היה שלב שבו זה היה הדבר היחיד ששאלו אותי עליו".

נמאס לך מהשאלה על ההשלכות המוסריות של עירום בסרט או בסדרת טלוויזיה?

"כן, ועוד איך! אני ממש בשלב של מיאוס טוטאלי בדיון הזה".

אבל בטוח יש משהו מעצים בלהיות אישה עירומה של המסך.

"זה אדיר, ואני לא משתמשת בכפילת גוף. לטוב או לרע, זה הגודל של התחת שלי וכולם ראו אותו. אני אומרת, 'כולם על הזין. זה התחת שלי'".

העבודה על "ללכת בדרכך" גרמה לך לחשוב על המתות חסד?

"אני ליברלית, אז אף פעם לא הייתי ממש נגד המתת חסד. אבל כשעבדתי על הסיפור הצלחתי להבין את הפרטים הקטנים בדמות. הבחירות של וויל השתנו מאוד, זה גרם לי לראות את כל העניין מזווית שונה מאוד, זה בטוח, ואני מקווה שזה ישפיע על הקהל שיבוא לראות את הסרט".

"ללכת בדרכך" הוא סרט סוחט דמעות. מה הסרט האחרון שבכית בו?

"אני מושפעת מאוד מסרטים, אז אני בוכה המון. אבל האחרון בטח היה '6 גיבורים'. נשבעת. זה סרט שיוציא אותך מכל מצב רוח רע. אני נשבעת שאני רואה גם את כל הסרטים האמנותיים הטובים והחשובים, אבל לפעמים אתה פשוט רוצה לראות משהו עם רובוט מתנפח שבא לך להתחבק איתו".

למועדי ההקרנה של "ללכת בדרכך"