דבורית שרגל על סרט ההמשך ל"איפה אלה קארי ומה קרה לנוריקו סאן?"

במשך שנה וחודש מוקרן בקביעות בסינמטק תל אביב הסרט "איפה אלה קארי ומה קרה לנוריקו סאן?", שמתעד את מסע החיפוש של היוצרת דבורית שרגל אחר שתי הילדות מסדרת הספרים המיתולוגית "ילדי העולם", שנכתבה בשיתוף פעולה של הסופרת השבדית אסטריד לינדרגן ושל לאה גולדברג עם הצלמת חנה ריבקין־בריק. הסרט מגולל את סיפורם הלא מוכר של הספרים ומלווה את שרגל לאורך התחקיר, עד הפגישה עם בתה של אלה קארי ועם נוריקו סאן עצמה. השבוע, אחרי שנה של שיווק והפצה עצמאיים, השיקה שרגל הדסטארט למימון סרט ההמשך – "אפריקה!" – שבו שוב תצא לחיפוש אחר אחת הילדות של ריבקין־בריק – סיאה, הילדה מאפריקה.

איך זה ששוב משרד התרבות ושאר גופים לא תומכים בך?

"הפעם לא פניתי לאף אחד ואני לא רוצה לפנות. הבנתי איך המערכת עובדת, מי הם הלקטורים, מה הם מסוגלים להבין ומה לא. כל שנה יש מכרז שמוגשות אליו 150־200 הצעות, ורק כעשרה אנשים מקבלים כסף. אני לא מעוניינת לבזבז את הזמן על הגשות כדי לקבל בסוף 'לא'. עובדה ש'איפה אלה קארי' עדיין מוצג בסינמטק ועדיין לא נרכש לשידור על ידי שום גוף. זה פשוט מעיד מיהם מקבלי ההחלטות.

"אבל אני לא מצטערת שאף אחד לא לקח את ההפצה על עצמו, כי הגופים מוגבלים ביכולות שלהם ואני לא. אני הוכחתי שאני יכולה לעשות הכל בכוח רצון והתמדה, שאלה הכישורים המרכזיים שלי. זאת מלחמת אין ברירה. אחרי שראיתי מי עובד בכל התחומים האלה ואיך מתנהלים הדברים, אני יכולה להסתכל מלמעלה על כל המערכת, על ההתנהלות, על חוסר האנושיות והחשבונאות הלא תיאמן. התחשבנו איתי על דברים מטורפים, כולל על ביקורות שכתבתי כשהייתי מבקרת קולנוע. יש עיתון שלא אזכיר את שמו שהתעלם מהסרט מהיום הראשון בגלל ולווט אנדרגראונד, בלוג ביקורת התקשורת שכתבתי.

"מה שכן, הסרט התקבל לסל התרבות הארצי, שזה מין אוסף של מופעים ואירועים שמשרד החינוך מאשר לבתי הספר והם בוחרים ממנו מה שבא להם. אז השנה אני כבר מראה את הסרט לא רק לילדים מחוננים ולא רק בקיץ בספריות אלא גם בשנת הלימודים, וזה מאוד משמח, כי מתברר שהוא מיועד גם לילדים. אם היית מדברת איתי יום לפני הפרמיירה ושואלת אם זה סרט לילדים הייתי אומרת שממש לא, אבל התבדיתי, זה סרט לשלושה דורות וזה ממש כיף".

איך באמת העבודה עם הילדים מרגישה?

"הילדים שואלים שאלות יפות ומרגשות. אתמול היה ילד בן 4 וחצי ששאל אותי באיזה מטוס טסתי ליפן ואם נסעתי ברכבת המהירה וזה היה נורא מצחיק, אבל בדרך כלל השאלות הן איך היה לפגוש את נוריקו ואיך זה להגשים חלום. ילדה בת 8 ניגשה אליי ואמרה לי 'תודה רבה שהגשמת את החלום שלי לפגוש את גיבורות הילדות שלי', וזה גם מה שאמרה לי אישה בת 65".

כבר יש קצה חוט לחיפוש אחרי הילדה מאפריקה?

"כן. זה תחקיר ארוך ומפותל, אבל אני כבר בדרך".

זהו?

"כן, נסתפק במושג 'קצה חוט'".

עם מי את עובדת על "אפריקה!"?

"לבד, הכל לבד! אני עדיין מתלבטת לגבי צלם. בעיקרון רציתי לצלם לבד, אבל עכשיו אני חוששת שזה לא רעיון טוב. אני מנסה בימים אלה לגייס מחברה מסוימת כרטיס טיסה ושהות לצלם אופציונלי. אם יהיה איתי עוד מישהו זה יהיה רק צלם, ואני לא יודעת מי זה יהיה. המאה אלף ש"ח שאני מקווה להשיג בהדסטארט הם לא סכום להפקת סרט עם כל התפקידים שרואים ברולר, אבל אני כבר לוחמת גרילה ואקבל את זה. ההוצאות יהיו מינימליות ככל האפשר".

אבל בפעם הקודמת עבדו איתך אנשים.

"בפעם הקודמת היו לי חסכונות והשקעתי את כולם. והייתה חברת הפקה שהשקיעה ועוד אישה פרטית שהשקיעה. אני עדיין מחזירה את ההשקעה, אז הפעם אין את זה".

את לא חוששת שזה יהיה ניכר בסרט עצמו?

"זה לא יהפוך את הסרט לפחות איכותי. בשנות ההפקה של הסרט הקודם וגם בשנה האחרונה למדתי הרבה על קולנוע. אני לא אומרת שזה אופטימלי לעשות סרט לבד, אבל זה מה שיש אם אני רוצה להיות עצמאית לחלוטין. אף אחד מגופי התרבות לא ייתן לי כלום, ואני גם לא ביחסים טובים איתם. קרן רבינוביץ', שהחליטה לתמוך בסרט באוגוסט האחרון (11 חודשים אחרי צאתו לאקרנים), היא הגוף היחיד שנתן לסרט משהו, וזה היה 50 אלף ש"ח – עשירית ממה שהוצאתי עליו".