הבמאי מת לצחוק: דיוויד צוקר מבכה את מותן של הקומדיות הקולנועיות

דיוויד צוקר מעולם לא ראה סרט ישראלי, אבל ההשפעה שלו על הקולנוע בישראל גדולה מכפי שהיה יכול לנחש. הקומדיות שיצר עם אחיו ג'רי ועם ג'ים אברהמס, כמו "סודי ביותר" ו"טיסה נעימה", הפכו גם כאן לקלאסיקות, אבל גולת הכותרת הייתה סדרת "האקדח מת מצחוק", שהפכה כה איקונית שכל קומדיה שנייה תורגמה כאן ל"הX מת מצחוק". צוקר כבר שמע על זה בעבר, והוא לוקח אחריות ומתנצל. צוקר כבר ביקר בישראל בעבר, אפילו התנדב בקיבוץ, אבל קצת הפתיע אותו לחזור לתל אביב לראשונה מאז שנות השמונים ולגלות ש"בנו כאן עיר בינתיים".

>> BBC קבע: אלה הקומדיות הגדולות ביותר בכל הזמנים

הפעם צוקר פה לסיבוב הופעות קצרצר, שכולל הקרנות של "טיסה נעימה" וסדנאות אמן לצד המרצה ויוצר הקולנוע אלון גור-אריה. הקהלים במפגשים האלה מגוון, לדברי צוקר – מצד אחד המבוגרים שרוצים לשמוע על לסלי נילסן, מצד שני הצעירים יותר שזוכרים חסד נעורים לסדרת "מת לצעוק", שצוקר ביים כמה מהסרטים המאוחרים בה. בימים אלה הוא עובד על התסריט ל"האקדח מת מצחוק 444 ורבע", שילווה הפעם את בנו של פרנק דרבין.

"זה לא יהיה כמו ב'מת לצעוק' שכל סצנה מרפררת בבירור לסרט מסוים, יותר בכיוון של פארודיה על סרטי ריגול ומותחנים בכלל", הוא מספר. "ג'ייסון בורן, משימה בלתי אפשרית וג'יימס בונד הם המטרות העיקריות שלנו". או.ג'יי סימפסון, למקרה שתהיתם, לא יחזור לגלם את דמותו מהסדרה המקורית: "טוב, הוא אמור להשתחרר בקרוב, אבל נראה לי שנוותר. אולי נלהק את הדמות מחדש, או שנשתמש בקטעים מהעבר".

דיוויד צוקר ולסלי נילסן (צילום: Getty Images)

פרויקטים אחרים של צוקר בימים אלה כוללים תסריט חדש לפארודית פילם נואר בשחור-לבן וגם עבודה על מערכונים וסדרות רשת. "אני עובד שם עם הרבה צעירים ומדריך אותם, אבל זה לא מספיק מבחינתי", הוא מוסיף. "סיפוק אמיתי אני מקבל רק מקולנוע. בטלוויזיה או ביוטיוב אתה צופה לבד בחדר וצוחק עם עצמך, אין שום דבר שמשתווה לאולם קולנוע עם מאות אנשים שצוחקים יחד, זה מה שאני אוהב לעשות".

מצב הקומדיות בקולנוע לא מזהיר בימינו, בטח פארודיות.

"הקומדיה הקולנועית מתה. פשוט ככה. הכל זה המשכונים, עיבודים מחדש, מחזורים של רעיונות ישנים. הייתי לא מזמן בקולנוע והטריילרים לפני הסרט היו פשוט אסון, זה לא ייאמן. שום דבר לא מצחיק יותר. רימייק ל'משמר המפרץ'? 'זולנדר 2'? למה?! גם אני עובד עכשיו על המשך לסרט ישן, אבל לפחות זה מגיע מהיוצרים המקוריים ולא נהגה ע"י חבורה של סמנכ"לים בחליפות בקומת הגג של איזה בניין משרדים. יש גם את הטרנד הזה של רימייקים עם קאסט נשי, זה פשוט אף פעם לא מצליח, וזה חבל. את הקומדיות הנשיות שהיו החלוצות של הגל הזה, כמו "מסיבת רווקות', אני דווקא אוהב".

ובטלוויזיה?

"יותר טוב. גם בטלוויזיה וגם ביוטיוב יש יוצרים שעושים דברים מעניינים. לפני כמה שנים פגשתי בכנס את היוצרים של תוכנית המתיחות 'Impractical Jokers', הם אמרו שהם מעריצים של הסרטים שלנו ונתנו לי די.וי.די של העונה הראשונה. נחנקתי מרוב צחוק, אני יכול לראות רק 20 דקות של הסדרה בכל פעם כי פשוט נגמר לי האוויר. אני מאוד ממליץ עליה, ובעיקר אני שמח שיש משהו חדש שאני באמת אוהב. אני שמח שאני עדיין לא הזקן הזה ששונא הכל".

מתוך "טיסה נעימה"

כמי שכבר עשרות שנים עושה צחוק מסרטים של אחרים, יצא שהעלבת עמוקות מישהו?

"אנשים בדרך כלל צוחקים, לא לוקחים את עצמם יותר ברצינות. ב'טיסה נעימה' יש את הסצנה שבה הדיילת שרה שיר לילדה חולה ומנתקת לה את האינפוזיה בטעות. קנינו את הזכויות לשיר מפיטר יארו מההרכב פיטר פול ומארי והוא לא ידע שזה מה שנעשה איתו, מין הסתם. הוא לקח את זה מאוד קשה וממש כעס בהתחלה, עד שהצ'קים הגיעו.

"לפני כמה שנים פגשתי את מ. נייט שאמאלן. הוא עושה סרטים נורא רציניים ככה שממש קל לצחוק עליהם, ובאמת התייחסו ל'סיינס' ו'הכפר' שלו ב'מת לצעוק'. כשנפגשנו לחצתי לו את היד ואמרתי תודה. הוא צחק והתייחס לכל העניין בצורה צנועה למדי, הוא אמר 'עכשיו כשאני עובד על סרטים תמיד מישהו תוהה מה דיוויד צוקר הולך להגיד עלינו'. בסך הכל אני אוהב אותו, אני תמיד צוחק על דברים שאני אוהב. אני לא צופה נאמן של סרטי אימה או משהו אבל בסך הכל אני אוהב אותם. 'הצלצול' הוא אולי סרט עם רעיון מטופש אבל הוא היה ממש מפחיד".

וגם לו בדיוק יצא סרט המשך מאוחר.

"אלא מה".

כשאני מבקשת מצוקר עצה טובה ליוצר או היוצרת הצעירים שחולמים ליצור קומדיות, הוא משיב בגיחוך עגום. "בדרך כלל אני ממליץ לברוח מיד, כל עוד אפשר. כשאני ואחי עזבנו את מילווקי ונסענו להוליווד היינו כל כך בטוחים שנצליח שאפילו לא הייתה לנו תוכנית ב'. אם אתה לא מגיע נחוש אין לך סיכוי. לוס אנג'לס מלאה באנשים שמוכנים ללכת מאוד מאוד רחוק, לעשות הכל, כדי להצליח. רובם לא יפרצו בענק, מן הסתם, אבל אולי דווקא אתה האחד שיצליח? ליוצרים הצעירים היום יש יתרון עצום – יש להם בכיס כל הזמן מצלמה שפעם הייתה ענקית, כבדה ומסובכת, עלתה אלפי דולרים וצילמה רק שחור לבן. מצד שני יש הרבה הרבה יותר תחרות".

מתוך "מת לצעוק 3"

תמיד ידעת שתרצה להצחיק?

"כן. כבר בכיתה א' הצחקתי את החברים לכיתה, אחי ואני ואבא שלי היינו מרימים Pun-fest בכל ארוחה משפחתית ומריצים משחקי מילים בלי הפסקה. אבא שלי היה איש נורא מצחיק שפשוט לא היה מסוגל לספר בדיחה. הוא היה אומר כל דבר בפנים רציניות, חתומות. אני חושב שזה ניכר בסגנון ההומור של ג'רי ושלי – אני בדרך כלל נותן לשחקנים הוראת בימוי אחת והיא לסמוך על השורות שלהן, להגיש אותן ברצינות גמורה. בגלל זה אני מעדיף לעבוד עם שחקנים ולא קומיקאים".

מדברים היום הרבה על גבולות ההומור, מה פוגעני ומה לגיטימי. יש קווים אדומים שבחיים לא תעבור? משהו שלא תצחק עליו?

"אלה לא בדיוק קווים אדומים כמו שיש דברים שפשוט לא מצחיקים אותי. סבל אנושי זה לא דבר מצחיק בעיניי ואני לא ארד לרמה כזו. פגשתי בביקור הזה הרבה ישראלים ששאלו או הזכירו בדיחות שואה וכאלה. אני מניח שאחרי תקופת זמן מסוימת אפשר לצחוק על כל דבר, אבל אני מעדיף לא להגיע לשם. אפשר להיות אדג'י גם בלי לגלוש לטעם רע".

דיוויד צוקר יתארח לשיחה בסינמטק תל אביב וסינמטק ירושלים, בתאריכים 12.9 ב-21:00 ו-14.9 ב-20:30 (בהתאמה)