הבמאי וויט סטילמן חוזר למסך עם סרט חמישי ב-25 שנה. ריאיון

ב־1990 יצר וויט סטילמן, בן לשושלת אריסטוקרטיה אמריקאית, את סרטו הראשון, "מטרופוליטן ניו יורק", שזיכה אותו במועמדות לאוסקר על התסריט. ב־25 השנים שחלפו מאז הוא כתב וביים רק עוד ארבעה סרטים וביסס לעצמו מעמד כיוצר בעל קו מובחן (לדבריו, כשניסה לחרוג לעולמות אחרים, הוא לא הצליח לשכנע חברות הפקה להשקיע בו, והרבה פרויקטים נפלו בדרך). כל סרטיו (כמו גם הפיילוט שלו מ־2014 לסדרה "קוסמופוליטן", שהופק עבור אמזון פריים. שישה פרקים נכתבו בינתיים, אך טרם צולמו) הם קומדיות גינונים שנונות, מעודנות ומקסימות המתמקדות בקהילות מצומצמות שנדמות מעט אנכרוניסטיות. אחרי ארבעה תסריטים מקוריים, "אהבה וידידות" על פי "ליידי סוזן" מאת ג'יין אוסטן הוא העיבוד הראשון שלו לספר, והוא קיבל כמה מהביקורות הטובות ביותר שלהן זכה מימיו. כששבתי והתענגתי על סרטיו בשבוע שלפני המפגש איתו בפסטיבל הקולנוע של ירושלים, הבחנתי שאחד מנושאי השיחה המרכזיים ב"מטרופוליטן" הוא ספריה של ג'יין אוסטן. מכאן, השאלה היא לא מדוע בחר לעבד ספר שלה למסך, אלא למה זה לקח לו כל כך הרבה זמן.

"הייתה לי האשליה שיש לי הרבה סיפורים מקוריים לספר, אבל אחרי 'ימי הדיסקו האחרונים' (סרטו השלישי מ־1998 – י"ש) הבנתי שנגמר לי החומר", מודה סטילמן במהלך ביקור בישראל, שבמסגרתו זכה "אהבה וידידות" לבכורה ישראלית בפסטיבל ירושלים. "חייתי ועבדתי בבריטניה וניסיתי להפיק פרויקטים שלא התרוממו. 'אהבה וידידות' הוא העיבוד השלישי שלי אבל הראשון שהפך לסרט. כתבתי שני תסריטים על פי ספרים שלא היו לי זכויות עליהם, והפרויקטים האלה אבודים. החלטתי שזה לא יקרה יותר".

מתוך "אהבה וידידות"

מה משך אותך דווקא ל"ליידי סוזן", רומן מוקדם במכתבים שיצא לאור שנים רבות אחרי מותה של אוסטן?

"היו שלוש סיבות. ראשית, זאת אינה חוויית קריאה מצוינת כי הספר אינו שלם. גם ספרים אחרים שלה היא כתבה קודם כל כרומני מכתבים ואחרי כן המשיכה ושינתה את הפורמט שלהם. בעיבוד לסרט יכולתי לעגל אותו, בתקווה שזה לא יקפיץ את 'האוסטנים האוטיסטים' (סטילמן מתכוון למעריצים השרופים והאובססיביים של המחברת – י"ש). שנית, הוא מעולם לא עובד למסך. ושלישית, הוא אפשר לי לשים דגש על אוסטן הקומית, המצחיקה. הרבה עיבודים מפספסים את אוסטן. אני חושב שעבור מי שכותב תסריטים מקוריים, זהו אתגר להתמודד עם יצירת מופת. אתה מעדיף משהו עם שטחים ריקים, שנותן לך מקום להרחיב".

בחרת להחליף את הכותרת "ליידי סוזן" ב"אהבה וידידות", שהוא שם אירוני בקונטקסט של סרט על גיבורה מניפולטיבית שיחסה לאהבה ולידידות ציני לגמרי.

"'אהבה וידידות' זה שם של יצירה מוקדמת אחרת של אוסטן, ולכן הוא שם לגיטימי. הוא גם דומה לשמות אחרים של ספרים שלה. בהתחלה חשבתי שאין לו בכלל שום קשר לסיפור, ורק אהבתי את השם. בהמשך הבחנתי שיש קצת אהבה בהקשר של הבת פרדריקה, והוא אכן עוסק בידידות, גם אם מרושעת. לפעמים אנחנו נהנים מידידויות שבמסגרתן אנחנו יכולים להגיד דברים רעים על אנשים אחרים. בתו של טדי רוזוולט אמרה 'אם אין לך משהו טוב להגיד על מישהו, בוא שב לידי'".

"כשכתבתי את 'מטרופוליטן' נתתי לשני חברים, קולנוען ומדען, לקרוא את התסריט שהיה בו מונולוג מאוד ארוך", הוא נזכר, בהתייחס לפורמט הדברני של הסרטים שלו. גם ב"אהבה וידידות" לא פעם הוא מעדיף לדווח על מתרחש ולא להראות אותו. "הקולנוען שנא את הסצנה, והמדען מאוד אהב אותה. צילמתי את המונולוג בשלמותו והוספתי שוטים של תגובות של אנשים, ואלה הרגעים הכי מצחיקים. למדתי שאנשים לא מספיק מעריכים את החשיבות של תגובות אילמות".

קייט בקינסייל, שהופעתה בתפקיד הראשי זכתה לשבחים, הייתה כמעט האחרונה שהצטרפה לצוות השחקנים. לפניה לוהקה סיינה מילר, אך היא פרשה. סטילמן מאשר, אך נמנע מלהרחיב. כשאני מעלה את האפשרות שהיא פרשה לטובת "צלף אמריקאי" – הפקה הוליוודית גדולה עם תקציב נאה (התקציב המדווח של "אהבה וידידות" הוא 3 מיליון דולר), הוא מתקן ואומר שהיא פרשה לטובת "משחק באש" ומוסיף: "כל כך הרבה דברים מסבכים את הליהוק. זה תלוי בסוכנים ומה הם אומרים לשחקנים. למזלנו הסוכנת של קייט הייתה אחת היחידות שקוראת תסריטים והיא נלחמה על הסרט. יש סוכנויות שמתרחקות מהפקות עצמאיות, והן מנסות למנוע משחקניהן להופיע בהן. לדעתי זה קצר רואי ללכת רק על פי השכר. לפעמים קריירה של שחקן זקוקה לתפקיד שמאפשר לו להרביץ הופעה".

טום בנט בתפקיד ג'יימס מרטין הטיפש לא סתם גונב את ההצגה – הוא כמעט בורח עם הסרט.

"לפני הצילומים התאספנו לקריאה של התסריט. היא הייתה לא מוצלחת ומצב הרוח היה ירוד. טום בנט לא היה איתנו פיזית, אלא השתתף דרך סקייפ, והסצנה הראשונה שלו היה כל כך מצחיקה, שזה היה כמו קרן אור. חשבתי שצריך לתת לו עוד חומר. כשהוא בא למדידות ראיתי שיש לנו זמן והחלטתי לצלם איתו משהו. אבל לקייט לא היה זמן להתלבש, לכן בסצנה שבה הוא מציע לה הלוואה ומרכבה היא מדברת איתו מעבר לדלת. הרבה מהטקסטים שלו כתבתי תוך כדי הצילומים. קולנוענים אמריקאים נוטים להתלונן על שעות הצילום באירופה, אבל אני אוהב את זה שהמצלמות מתחילות בשמונה ואתה חייב לעצור בשבע. זה היה אידיאלי מבחינתי, כי יכולתי ללכת לישון, לקום בארבע בבוקר ולכתוב סצנות חדשות לטום בנט".

גם בסרטיך הקודמים יש דמיון לספריה של אוסטן.

"אכן. ב'אהבה וידידות' קייט ממשיכה את התפקיד של כריס אייגמן ב'ברצלונה'. ב'ימי הדיסקו האחרונים' יש להם סצנה משותפת לקראת סוף הסרט שבה הם מדברים על אנשים עם אישיויות גדולות. זה כאילו שהוא מעביר לה את האבוקה".