הכי טוב שיש

"חיים טובים יותר", סרטו של הבמאי הצרפתי סדריק קאהן, כנראה יביא אתכם לידי דמעות. ראיון על רגש, מציאות וביקורת נוקבת נגד הקולנוע הצרפתי העכשווי

9 בספטמבר 2013

סדריק קאהן (47) הוא מהבמאים הטובים והמעניינים ביותר בצרפת, אבל סרטיו, בהם המותחנים המעולים "רוברטו סוקו" ו"אורות אדומים", לא הוקרנו אצלנו מסחרית, כנראה משום שהם מקפידים על איפוק סגנוני ועל ריחוק רגשי מגיבוריהם האובססיביים והאלימים. ב"חיים טובים יותר", בכיכובו של נסיך הקולנוע הצרפתי גיום קאנה, קאהן פונה לראשונה לרגש וקולע בול בסרט אינטנסיבי משוחק ומבוים לעילא. זה סיפורו של יאן, שף שמתקשה למצוא עבודה שתתאים לכישוריו. יחד עם אהובתו נדיה, אם לעלי בן ה־9, הוא מנסה לרכוש מסעדה, אבל ההלוואה מהבנק לא מספיקה להם והם מסתבכים בצרות שסודקות את אהבתם. במצוקתה נדיה נוסעת לקנדה ומשאירה את בנה אצל יאן.

כשנפגשתי עם קאהן בעת ביקורו הראשון בארץ כאורח פסטיבל הקולנוע הצרפתי, הוא אישר שהסרט ששימש לו כרפרנס מרכזי היה "גונבי האופניים" של ויטוריו דה סיקה – "הסרט הכי טוב בעולם" לדבריו – וגם קצת "הנער" של צ'רלי צ'פלין. לפני בואו ביקש שיארגנו הקרנה של סרטו במכון הצרפתי ברמאללה, שם חש את האלימות באוויר אך התרשם ש"יש תשוקה לחיים נורמליים". וכן, הוא היה שמח לעשות סרט בארץ המסובכת שלנו שמציעה לקולנוען כמותו סיפורים מעניינים.

זה הסרט הראשון שלך שהביא אותי לידי לדמעות.

"זה אתגר שלקחתי על עצמי, להיות יותר קרוב לרגש, כך שאת הצופה האידיאלית. כשאני מתחיל סרט חדש מעניין אותי לעבוד על משהו שלא הצלחתי בו קודם. תמיד הרגשתי שיש לי קושי עם רגשות, והיה לי חשוב להתמודד עם זה. רציתי לעשות מלודרמה חברתית על דמויות שמתמודדות עם החיים במערב הליברלי היום – עולם שלא נותן כבוד לעניים. הרעיון של הקפיטליזם היה התקדמות לכולם, והסבירו לנו שכלכלה חזקה טובה גם לעניים. אבל החלום הקפיטליסטי התפוצץ וההבדלים רק גדלו".

הגיבורים שלך לרוב עושים בחירות שגויות ונמצאים בתנועה בלתי פוסקת.

"יאן יותר נורמלי מגיבוריי הקודמים (רוברטו סוקו רצח את הוריו והמשיך במסע של רצח, אונס ושוד – י.ש). הוא מונע על ידי אובססיה. מעניין אותי לקחת את הדמות ברגע של משבר, והתנועה מאפיינת את הצורך לשנות".

 אהבתי את הרגע שבו נדיה חותמת באותו עט על החוזה ועל זרועו של יאן ומסמנת את הקשר בין אהבה לביזנס

"התמונה הזאת מגדירה את נושא הסרט: המאבק בין החלום הקפיטליסטי לזה הסנטימנטלי. יאן מתעקש על חלום ההצלחה הכלכלית למרות שהסיפור האמיתי זה הסיפור עם האישה והילד. לוקח לו חצי סרט להבין שזה הסיפור שהוא צריך לחיות".

עד שלב מאוחר כמעט אין מוזיקה בסרט.

"אני אוהב לשמוע מוזיקה בסרטים, ואם יש מוזיקה כל הזמן לא שומעים אותה. זה כמו טפט על הקיר. כדי שרגעי המוזיקה יהיו חזקים הם צריכים להיות מעטים ואז יש להם משמעות. המוזיקה מופיעה ברגעים של עדינות שמחברים את שלוש הדמויות. היא תומכת ברגש שכתוב בתסריט ולכן כשמוסיפים מוזיקה לסצנה לפעמים מגלים שאפשר לקצר את הדיאלוג".

שקמח. מתוך "חיים טובים יותר"
שקמח. מתוך "חיים טובים יותר"

אמרת פעם שהסרט האידיאלי עבורך משלב את המציאות של הקולנוע הצרפתי עם האנרגיה והחיוניות של הקולנוע האמריקאי

 "אם אני לא יכול להאמין בסיפור זאת בעיה. המציאות לא מספיקה אבל היא המינימום הנדרש. אני לא ממש אוהב את הקולנוע הצרפתי היום. השאיפה שם מאוד נמוכה. דורשים מהיוצרים להקטין את הסיכון, ואני חושב שקולנוע מעניין לוקח סיכון. כשבחרתי את גיום קאנה בחרתי להרגיע את כולם. זה כמו שאתה הולך לבנק לבקש הלוואה וצריך ערבונות. הקולנוע הצרפתי עובד כמו בנק". העברת

סדנה לתלמידי המדרשה בבית ברל. איך היה?

"מעניין ודחוס. הרגשתי כאילו שאני בבחינה. השאלות היו מדויקות על איך בונים תסריט ואיך אני מצלם. עניתי לשאלות שאני לא שואל את עצמי. בבנייה של סרט יש חלק אינסטינקטיבי חשוב – אני לא רוצה להיות בשליטה מלאה. לסטודנטים יש אובססיה לשלוט בכל".