הסרט "פתלתל" הופך את נחל הירקון לדמות הראשית

העובדה שהירקון הוא שלולית מסריחה ומאיימת נתפסת בעיני רוב התל אביבים – בטח הצעירים שביניהם – כגזרה משמים. למה הנחל העירוני רעיל ומגעיל את השועלים? ככה, זה הקטע שלו. הוא נולד מצחין, ואפילו בימים שהעיר תל אביב הייתה בית בודד על החוף וכיכר דיזנגוף הייתה שטוחה ובמוגרבי היה קולנוע – אף אחד לא רצה לטבול בירקון. גם אבי בלקין, 37, יליד הצפון הישן שגדל מטר מהירקון, חשב כך במשך כל חייו. הוא שיחק על גדותיו והקפיץ אבנים על מימיו העכורים אבל חלילה לא נגע בהם. כמו כולם בשכונה, הוא התייחס למי הירקון כמו שהם מוצגים בסרט "חתולים על סירת פדלים" – כביצה מכושפת.

ואז, יום אחד רכב בלקין על אופניים בפארק ולפתע באה לו הארה. זו לא הייתה טיפת טל שזלגה מעץ הפטל הסמוך על מצחו והורידה לו את האסימון, כי בסופו של דבר פה זה לא הדנוּבה. אם כבר, אולי עטלף חרבן לו על הראש. כך או כך, בלקין קלט שבישראל אין סרטי טבע ושהגיע הזמן לעשות סרט על הביוב השכונתי המתקרא "נחל". הוא הרים טלפון לאבי לוי, 38 – חברו מלימודי הקולנוע במדרשה בבית ברל ולימים מפיק הסרט – ויחד החליטו לצאת לצילומי טבע בירקון. אחרי יום עלוב שהסתכם בקלוז אפ של חילזון מפהק ושתי ציפורי דרור מגרבצות על צינור חלוד, הבינו אבי ואבי שנשיונל ג'אוגרפיק כבר לא ייצא להם ועברו לתוכנית ב': להיות ה"סתיו שפירים" של סצנת הנחלים וללכת למקום שבו הכל מתחיל, לחפש את המקור.

"נסענו לפארק מקורות הירקון", משחזר בלקין, "שם הירקון כביכול נובע מההר. יש שם קומפלקס של חברת מקורות עם גדרות וכו', והתחלנו לרחרח עד שגילינו את הדבר המדהים הבא: הירקון הוא בעצם צינור שמקורות מזרימים בו מים כדי לעשות לנחל טובה. בשביל שזה ייראה יעני טבעי הם ציפו את הצינור באבנים גסות, כאילו המים נובעים מסלע, ומהבירורים שעשינו התברר שהמים שיוצאים משם הם בכלל הביוב של כפר סבא שעבר טיהור וסינון".

אבי לוי ואבי בלקין. צילום: איליה מלניקוב

בזכות החומרים שערכו בלקין ולוי מיום הצילומים במקורות הירקון, הם קיבלו כסף מקרן הקולנוע החדשה, שאליה הצטרפה Yes וכך נולד "פתלתל" – סרט דוקו בן שעה שהגיבור שלו הוא הנחל המושמץ ביותר במזרח התיכון. הסרט מצליח לרתק בעזרת צילומים של הירקון בגרסתו הנוכחית וצילומי ארכיון בלבד. מעט מאוד אנשים מופיעים בו. לאורך כל הסרט נשמעים קולותיהן של דמויות תל אביביות שונות (אריק איינשטיין, רוני סומק, יאיר גרבוז, ישראל גודוביץ' ועוד) או של היסטוריונים וגיאוגרפים שבלקין ולוי ראיינו והחליטו לא להראות את פרצופם. זו הייתה בחירה מודעת שהשניים התעקשו עליה, אף שרבים הזהירו אותם שזה יהרוג את הסרט, ולראיה הגאווה הגדולה של בלקין שמכריז: "ב־14 הדקות ראשונות של הסרט רואים רק מים! אתה קולט?".

הדבר הכי חזק ב"פתלתל" הוא שהסרט אינו נגרר לרומנטיקה הקיטשית והנפעמת של הז'אנר. אחד הניסיונות היחידים לביים סרט טבע ישראלי היה "ארץ בראשית" של משה אלפרט מ־2010, שניסה לתאר את הטבע הישראלי כמסעיר ואקזוטי, אף שכולנו יודעים שמלבד כמה חרדונים והיעלים העצלים שאוכלים מפחי הזבל של מצפה רמון – אין לישראל יותר מדי מה להציע בגזרת חיי הפרא. הפתיחה של סרטם של בלקין ולוי מבהירה שכוונתם אחרת לגמרי, שכעל רקע צילומי מימיו העכורים של הירקון נשמע קולו של רוני סומק שמספר כיצד לקח פעם אקסית הולנדית שלו לירקון וסיפר לה שיש לו המון זיכרונות מופלאים מהנהר הזה, והיא בתגובה לעגה לו ואמרה שמדובר בשלולית פתטית.

"זה הסיפור של המדינה שלנו בעיניי", אומר בלקין, "הכל מצ'וקמק וקטן ועלוב ועדיין אנחנו מתים על זה. גם הטבע שלנו עלוב אבל אנחנו משוכנעים שהוא יפהפה".

איפה העוג'ה

"פתלתל", זוכה פרס סרט הדוקו הישראלי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה האחרון, משרטט את הביוגרפיה של הירקון באופן כרונולוגי ובמקביל להתעצמותו של המפעל הציוני. הסיפור מתחיל בתחילת המאה ה־20, אז הגיעו חלוצים מאירופה לפלסטינה ובחרו להתיישב על גדות הנחל ששמו היה אז "אל עוג'ה" ("הפתלתל" בערבית), למרות אזהרות הערבים מהכפרים הסמוכים. הם הקימו את היישוב ירקונים, אלא שבאחד החורפים עלה הנחל על גדותיו והציף את בתי היישוב. רבים מהתושבים החלוצים הפיקו את הלקח והתקפלו משם. בשנות ה־30 ובשנות ה־40 היה הירקון פינת חמד פסטורלית ליהודים ולערבים שחיו באזור, והם אף חלקו בית קפה בוהמייני עם מוזיקה חיה על אחת מגדותיו. האידיליה הזאת נגמרה ב־1948, כשבעקבות הניצחון הישראלי במלחמה הפך הירקון לנחל עברי. כמה שנים תחת שלטון ישראלי הספיקו כדי שהירקון יעבור את הנכּבה הפרטית שלו – החלטתו של בן גוריון להשתמש במי המעיינות בראש העין שמהם זורם הירקון כדי להפריח את הנגב. זה היה אחד הפרויקטים השאפתניים ביותר של הממשלה הישראלית הצעירה, שהקימה קומפלקס משאבות וצינורות מרשים שינק את מי המעיינות והוביל אותם עד לנגב. המשמעות עבור הירקון הייתה הרסנית.

"המון דברים לגבי הירקון הוסתרו מהציבור במהלך השנים", מספר בלקין, "בראש ובראשונה סיפור שאיבת המים לנגב. 90 אחוז מהאנשים שראיינו לסרט לא ידעו על זה, כולל מדענים והיסטוריונים. תחשוב שמרבית האוכלוסייה בישראל עלתה לארץ אחרי שזה קרה בתחילת שנות ה־50, כך שלמעשה מרבית ישראל פגשה את הירקון לראשונה כשהוא כבר היה זרזיף קטן ומסכן".

מתוך הסרט "פתלתל"

יש לך עמדה שיפוטית ביחס להחלטת הממשלה לייבש את הירקון לטובת השקיית הנגב?

"קשה מאוד לשפוט אותם כי הם חיו בתקופה שונה. אני לא יודע אם אני חושב שבן גוריון לא היה צריך לעשות את זה, אבל כן חושב שאנחנו, הישראלים, צריכים להכיר בטעות ולהגיד 'כן, אנחנו עשינו את זה לירקון'. מפריע לי שהשיח סביב הירקון מתייחס למצב החמור שלו כאילו מדובר במשהו בלתי נמנע. למשל פרויקט גאולת הירקון שהושק לפני כעשור ונועד להחיות את הנחל. מה זאת אומרת גאולה? גאולה ממה? זה סלוגן שמתעלם מזה שישראל היא זו שהרגה את הירקון".

צריך לדעתך לתקן את העוול הזה? זה אפשרי בכלל?

"כן, אפשר פשוט להפסיק לשאוב את מי התהום ואת מי המעיינות באזור ראש העין ולתת לירקון לחזור להיות שוצף. הטבע יודע לשקם את עצמו, אפילו אם זה לוקח לו כמה עשרות שנים. אנחנו צריכים להתייחס לטבע אחרת, להבין שהטבע הוא 'האחר', וככל שנשדוד אותו לטובת צרכינו, ככה נתרחק ממנו יותר".

הבחירה לשאוב את מי המעיינות בהרים לפני שהם נובעים, וככה לייבש את הנחלים שזורמים מההרים לים, היא החלטה אסטרטגית של ישראל שפגעה לא רק בירקון. מאותה סיבה כל הנחלים שיורדים ממדבר יהודה לים המלח הם יבשים, בעוד הנחלים שנשפכים לים המלח בצדו הירדני הם מלאי מים ומוריקים.

"נכון, זו בחירה שמאפיינת את היחס של הציונות לנוף בארץ ישראל. זה מעניין, כי בתחילת דרכה היו בציונות שני זרמים מבחינת היחס לטבע: האסכולה הגרמנית שראתה בו מקור השראה וחיפשה ליצור יהודי חדש, שלהבדיל מהיהודי הגלותי יהיה מחובר לאדמת ישראל; והאסכולה הרוסית שראתה בטבע משאב, כלי שאפשר להשתמש בו בדרך לבניית הארץ. האסכולה הרוסית ניצחה. בן גוריון וכל שאר בוני הארץ היו רוסים. עם זאת, הם לא תמיד התייחסו לטבע ככה. אפילו בן גוריון, בכתבים שלו משנות ה־30 מדבר על הטבע בצורה רומנטית, ככלי לבניית קהילה. רק אחרי 1948 הוא שינה פאזה".

מדהים איך הציונות בשנות ה־50 התאפיינה ביוזמות מעוררת השראה – למשל להזיז מים מההרים למדבר – והיום היא מנסה בעיקר לשמור על הקיים ולמנוע שינויים.

"ההבדל הוא שאז היה לציונות חזון ובשמו עשו דברים, גם אם הם קשים, והיום אין לציונות חזון ועדיין נעשים בשמה דברים קשים. פעם הרסנו את הטבע והרגנו אויבים עבור חזון, מטרה; והיום זה סתם קורה".

מתוך הסרט "פתלתל"

עמוק בחרא

בלקין ולוי, שצילמו את הסרט באופן עצמאי, קנו לצורך הצילומים קיאק, הצמידו לו מנוע וחיברו לחלקו הקדמי מצלמה. הם תפרו לעצמם חליפות אטומות למים מתוך פחד מהנזק שבמגע עם מי הירקון – פחד שמוצג בסרט כמין אגדה אורבנית שפשטה בציבור בעקבות זיהום מי הנחל וכמו קיבלה אישור רשמי באסון המכבייה ב־1997. הם שטו לאורך הירקון במשך 12 יום ותיעדו אותו מכל זווית, ובחלקים מסוימים נאלצו לסחוב את הקיאק על הגב מאחר שגובה המים היה חמישה ס"מ בלבד. בחלקים אחרים מצאו עצמם קבורים בערמות של חרא ואיבדו במהלך הדרך שני אייפונים לטובת המים העכורים. לפרקים קפצו לתוך הקיאק דגים שמנוניים שהזכירו לבלקין את המוטציות שהתפתחו בנהר של ספרינגפילד ב"משפחת סימפסון" בעקבות זיהום המים על ידי תחנת הכוח המקומית. באזור פתח תקווה הם נתקלו בדייג שיכור שדג אותם להנאתו ואף גער בהם שהרסו לו את אחת הרשתות.

לצד החומרים שצילמו השניים לאורך הנחל, נשען הסרט על הרבה חומרי ארכיון שלוי הפליא לאתר במהלך השנים האחרונות. "הקטעים הכי מוקדמים של הירקון שמופיעים בסרט הם מ־1913", הוא מספר, "סרט בשם 'חיי היהודים בארץ ישראל 1913' שצילמו כמה ציונים מאירופה. השתמשנו גם בסרט בשם 'עבודה' שצילם אדם בשם הלמר לרסקי ב־1935 ובו מוצגים חיי החלוצים בארץ. מקור נוסף ששימש אותנו ובדיעבד התגלה כאוצר הוא סרט שצילם חוקר טבע בשם שמואל אביצור, שהירקון היה פרויקט חייו. הוא תיעד אותו תקופה קצרה לפני שמפעל שאיבת המים והעברתם לנגב הושק. זה התיעוד האחרון של הירקון כנהר מכובד".

איך הצלחת לרתום את Yes לפרויקט? אני מתאר לעצמי ש"יש לי סרט על הירקון, בהשתתפות הירקון ובלי דמויות אחרות" זה לא בדיוק פיץ' מנצח.

"נכון, מה גם שהמוטו של Yes הוא 'אנשים זה כל הסיפור', אך בכל זאת הם הבינו שיש פה פוטנציאל למשהו מיוחד. הראינו להם חומרים שערכנו מהירקון, משולבים עם חומרי ארכיון ועם קריינות, והם אהבו את הקונספט שהנוף הוא הגיבור ולא האדם. הם ידעו שלסרט יש פוטנציאל לפסטיבלים יותר מאשר לפריים טיים ועדיין האמינו בנו. היו כמה רגעים בשנים האחרונות שממש חיכינו ש־Yes יגבילו אותנו וידרשו שנשנה את הסרט למשהו יותר קומוניקטיבי או משהו כזה, ולהפתעתנו זה אף פעם לא קרה".

פתלתל רביעי ב־Yes דוקו, ובמהלך החודשיים הקרובים בסינמטקים ברחבי הארץ