"העולם שאחרי: הכחדה": למה הוליווד לא מצליחה לעשות מד"ב?

על פי כמות החלליות, החייזרים והרובוטים שהגיחו לאחרונה למסך הגדול, אפשר לקבוע במידה רבה של ודאות שמבחינת המדע הבדיוני העתיד כבר כאן. הוליווד של היום מפיקה בתקציבים אדירים סרטים על קרבות חלל, גיבורי על משודרגים, מוטציות אנושיות ומפלצות ענק שמצליחים לסחוף את הצופים. אלא שאם תשאלו את הגרעין הקשה של חובבי הז'אנר, שוברי הקופות הללו אינם מדע בדיוני כלל וכלל. במקום להעלות תהיות כבדות משקל ומעוררות מחשבה, הם מספקים בידור קליל להמונים. ככל שזה תלוי במהדרין, מדובר בזיהום של חלקת האין־אלוהים הקטנה שנשארה להם. חלקה קטנה של מדע בדיוני מורכב ואינטליגנטי, שבכל הנוגע לקולנוע הולכת ומצטמצמת, כמו בסרט "לחיות בקטן" של הבמאי המוערך אלכסנדר פיין שיצא לאחרונה לאקרנים וכשל.

"לחיות בקטן" היה פלופ ענקי. פיין יצר ניסוי חשיבה חביב ב־68 מיליון דולר. מאט דיימון, קריסטן וויג וכריסטוף וולץ נרתמו לפרויקט, הקהל לא. יש מי שחיפש ישועה בעתיד תוך כדי התבוננות נוסטלגית לעבר, כמו במקרה של "בלייד ראנר 2049" של דני וילנב. ההתרגשות בקרב חובבי המד"ב הייתה אדירה לקראת יציאת סרט ההמשך של יצירת המופת מ־1982, אבל הפקה של 150 מיליון דולר שמכניסה 92 מיליון דולר באמריקה היא לא סימן טוב לבאות.

עוד כתבות מעניינות:
10 סרטי המד"ב הכי טובים בכל הזמנים
"הסופרנוס" חוזרת: כל מה שצריך לדעת על הפריקוול החדש
כוכבת "סקס והעיר הגדולה" שוקלת לרוץ לתפקיד מושלת ניו יורק

עכשיו הגיע אלינו "העולם שאחרי: הכחדה" ("Annihilation"). למרות שמו הקודר, הסרט המאתגר של אלכס גרלנד היה אמור להצית זיק של אופטימיות במחוזות הז'אנר, אלא שבקופות בארצות הברית הביצועים גרועים, ולקהל הישראלי הוא מוגש מלכתחילה דרך נטפליקס.

כשבודקים את הצ'ק ליסט של הפקת "העולם שאחרי: הכחדה", נראה שמדובר בהבטחה. לפחות כך חשבו המפיקים דיוויד אליסון וסקוט רודין כשיצאו לדרך עם הפרויקט. כוכבים כנטלי פורטמן ואוסקר אייזק – יש; מתח, מסתורין ואקשן – יש; זווית פמיניסטית – יש; גרפיקה ממוחשבת מרהיבה – יש; לכך יש להוסיף את העובדה שאלכס גרלנד הוא אחד השמות החמים בהוליווד, שבאמתחתו תסריטים מוצלחים ו"אקס מכינה" בבימויו. מאחורי "אקס מכינה" האינטימי עמד תקציב לא גדול של 15 מיליון דולר, והוא הניב הכנסות צנועות במונחים הוליוודיים אך כאלו שהפכו את ההפקה לרווחית. אליסון השתכנע כי השקעה כספית גדולה יותר בקולנוען המבריק תצדיק עצמה. באמצעות בית ההפקה שלו סקיידאנס ואולפני פרמאונט שחברו אליו, גובש תקציב מכובד של כ־50 מיליון דולר, וגרלנד יצא למסע עם פורטמן בתפקיד הראשי, אייזק, ג'ניפר ג'ייסון לי, ג'ינה רודריגז וטסה תומפסון. בעוד העלילה המורכבת מתרחשת בכדור הארץ, היא עוברת כמסע בין כוכבים נוצצים שאמורים להחניף לקהל הרחב. סוג של פשרה כשמדובר ביוזמות יומרניות, מאתגרות ולא שגרתיות בעליל.

במרכז "העולם שאחרי: הכחדה" עומדת לנה (פורטמן), חוקרת סרטן שבעלה החייל קיין (אייזק) יצא למשימה סודית וחזר ממנה פגוע נפשית ופיזית. היא נחושה לגלות מה אירע לו ונחשפת לקיומו של אזור הנגוע במעין קרינה קוסמית מסתורית שהולכת ומתפשטת. כל מי שנשלח על ידי הרשויות לבדוק את התופעה לא חזר, למעט קיין, או לפחות הצל שלו. בניסיון נואש להציל את בעלה, לנה מתגייסת לצוות המורכב כולו מנשים שחודר לאזור הדמדומים הקסום והמאיים המכונה "הנצנוץ". שם היא מגלה כיצד הקרינה משנה את פני כדור הארץ והביולוגיה כפי שהיא ואנחנו מכירים אותה, ובו זמנית משנה אותה ואת שותפותיה למשימה. כולן סובלות מאלמנט כלשהו של הרס עצמי, המזין את ההכחדה האטית אך הגורלית של האנושות בכללותה.

הסרט שואף לשלב בין נפש האדם לסביבתו באופן המהדהד את יצירות המופת הפילוסופיות של אנדריי טרקובסקי "סולאריס" ובעיקר "סטאלקר" – תהליך החקירה העצמית כשיקוף של השינוי הפיזי המתרחש סביב האדם. ככל שמעמיקים פנימה מגלים כמה הרס עצמי יש בקיום האנושי. לרוע המזל, במקביל מתגלה עוצמת הנזק של הסצנות האחרונות לסרט כמכלול. נראה שגרלנד נשאב למערבולת של הזיה פסיכדלית משהו שמחריבה את כל ההיגיון הנרטיבי המורכב שקדם לו. חלקו האחרון של הסרט היה גרעין הסכסוך שפרץ בין איש הממון אליסון, שביקש לערוך מחדש את הסוף בטענה שהוא "אינטלקטואלי מדי", לבין המפיק סקוט רודין, שהתעקש לשמור על עצמאותו היצירתית של הבמאי גרלנד, איש החסות שלו. השלכות הסכסוך הזה באו לידי ביטוי במדיניות ההפצה: סקיידנס ופרמאונט פרקו מעצמן את המטען הכבד של הפצת הסרט ברחבי העולם ומכרו את תפוח האדמה המהונדס הזה לנטפליקס – אלה יגישו אותו לצופים כשאריות מחוממות על המסך הקטן.

אז מי צודק? תלוי אם אתם רואים בסרט מוצר או עבודת אמנות. המסקנה המתבקשת עבור הוליווד היא שגם אם לא כדאי לוותר על יצירות מדע בדיוני מורכבות כמו "העולם שאחרי: הכחדה" או "בלייד ראנר 2049", אולי עדיף לממשן בהפקות קומפקטיות בתקציב צנוע יותר, בלי סיכונים גדולים מדי. קנאי הז'אנר יכולים להמשיך לקטר על הוליווד עם אופרות החלל וגיבורי העל שלה, אבל הם צריכים להבין שגם אם הציבור מטומטם, הציבור הוא מי שמשלם.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

[interaction id="5a9ba07fa7bac429f83f19ef"]