האם טים ברטון הולך לחרבן את "דמבו"? חמש שאלות חשובות

כש"דמבו" נוצר ב־1941 אולפני דיסני היו בצרות. שני הסרטים הקודמים והמאוד מושקעים, "פינוקיו" ו"פנטזיה", כשלו בקופות בשל המלחמה באירופה (ארצות הברית הצטרפה רק בסוף אותה שנה) ולכן הוחלט לייצר בזריזות סרט דל תקציב שיביא לאולפן תזרים מזומנים. הסרט הצנוע על הפילון עם האוזניים הגדולות חסך בפרטי רקע אך היה נדיב ברגש וזכה להצלחה גדולה. נדמה שאין ילד שלא בכה בכי תמרורים בסצנה שבה דמבו מבקר את אמו הכלואה. הרימייק שיוצא מחר (חמישי) הוא הרבה יותר שאפתני, לפחות מבחינת התקציב והכוכבים. האם יצליח לשחזר את הקסם של המקור עבור הצופים של היום? הנה חמש שאלות חשובות.

האם טים ברטון הוא הבמאי המתאים?

מתישהו בשנות האלפיים הקולנוען שהיה נערץ בשל סגנונו הייחודי ("ביטלג'וס", "המספריים של אדוארד", "חתונת הרפאים", "סוויני טוד") הפך לפרודיה של עצמו. הנוסחה כללה עיבודים אפלוליים ואקסצנטריים לאגדות על גיבורים מנודים בעולם סהרורי, מלוהקים באותם שחקנים קבועים (בעיקר ג'וני דפ והלנה בונהם קרטר) שפניהם תמיד צבועים לבן, שערם פרוע ובגדיהם מעוטרים בפסים. גם הפסקולים המפתים/מאיימים של דני אלפמן (שהלחין גם את "דמבו") כבר זכו לאינספור חיקויים ואיבדו את המוג'ו שלהם. אמנם ב־2010 "אליס בארץ הפלאות" שלו הזניק את הגל הנוכחי של רימייקים של דיסני לסרטים מצוירים שלהם, וזכה להצלחה קופתית כבירה בראשית ימי התלת ממד, אבל המבקרים והמעריצים האמיתיים היו מאוכזבים וחשו שברטון בגד בספר ובעצמו.

לפי הטריילר של "דמבו", ברטון צבע אפילו את פניו של הפילון בלבן גרוטסקי, אבל למען האמת זה תואם את הסיפור המקורי. האם שיתוף הפעולה הראשון של ברטון עם מייקל קיטון מאז "באטמן חוזר" ב־1992 יחזיר גם את הרגש שאבד בסרטיו האחרונים?

הפנים תמיד בלבן. מימין בכיוון השעון: "המספריים של אדוארד", "סוויני טוד", "דמבו" ו"ביטלג'וס"

האם ארוך יותר זה טוב יותר?

"דמבו" של 1941 מבוסס על ספר בצורת מגילה מ־1939 שהיו בו רק שמונה ציורים וכמה משפטים. בהתאם גם הסרט קצר: 64 דקות כולל כותרות. הסרט החדש כפול באורכו, והעלילה שונתה. בטריילר אפשר לראות שהרגעים הזכורים ביותר מהסרט המקורי נמצאים גם כאן, אבל יש שם לא מעט דמויות חדשות, בעיקר זו של קולין פארל שחזר קטוע יד מהמלחמה ושני ילדיו המטפלים בדמבו. לפי התקציר שנחשף לציבור, מתקבל הרושם שאחרי שהפילון לומד לעוף והופך לאטרקציה העיקרית של הקרקס (כמו במקור), הקרקס יוצא למיזם חדש, ואז מתחילות הצרות האמיתיות. כלומר, הסרט החדש הוא גם רימייק וגם סרט המשך. השאלה היא אם הפילון יכול לשאת על גבו את המטען הנוסף.

האם נתגעגע לעורבים השחורים?

בסרט המקורי הדמויות האנושיות הן בשולי העלילה, ומערכות היחסים המרכזיות הן בין דמבו לבין שאר בעלי החיים, שכולם מדברים פרט לדמבו הביישן. בסרט החדש הפוקוס הועבר לבני האדם המקיפים את דמבו, ולכן החיות (ככל הנראה) אינן מדברות. זה פטר את ברטון מהתמודדות עם חבורת העורבים הידידותיים שנתפסת היום כדימוי גזעני של שחורים, בגלל סגנון דיבורם ובגלל שהמנהיג מכונה ג'ים קרואו, כשם חוקי ההפרדה הגזעית בדרום ארצות הברית. אף שברטון מחבב עורבים, היעדרם מסתדר היטב עם המורשת הלבנה של סרטיו.

רק ב־2016 – כשליהק את סמואל ל' ג'קסון לתפקיד מרכזי ב"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" – החלו לשאול אותו מדוע בעצם נעדרו שחקנים שחורים מכל סרטיו הקודמים. ברטון סיפק תשובה צולעת שעוררה מהומה בטוויטר: "היום אנשים מדברים על זה יותר, אבל או שזה מתאים או שלא. אני זוכר שבילדותי צפיתי ב'משפחת בריידי' והם התחילו להיות תקינים פוליטית – 'טוב, בואו נלהק ילד אסיאתי ושחור' – וזה יותר העליב אותי. כשגדלתי צפיתי בסרטי בלקספלויטיישן ואמרתי 'זה נהדר'. לא אמרתי 'צריכים להיות יותר אנשים לבנים בסרטים האלה'". במילים אחרות – "אני אוהב להלבין פני אנשים וזה לא נראה טוב על שחורים". גם בקאסט של "דמבו" אין אף דמות שחורה, מה שעשוי לעורר געגועים לעורבים שוופי גולדברג דווקא אימצה ללבה ואף קראה לדיסני לייצר צעצועים בדמותם. ברוח העתים נראה ששאלת הצבע תעלה שוב.

האם נשתכר עם פילים ורודים?

בסרט המקורי, אחרי שהפילון מבקר אצל אמו הכלואה הוא משתכר בטעות משתיית מים מהולים בשמפניה, מה שמוביל להזיה פסיכדלית על פילים ורודים, שבסופה דמבו מגלה שהוא יודע לעוף.

המסר ששתייה לשוכרה משחררת את הנפש הכלואה הוא די פרובלמטי בקונטקסט של סרט לילדים, ובעיבודים של הסרט לספרים מצוירים הסצנה הומרה בחלום של דמבו שהוא מעופף. הטריילר מגלה שהפילים הוורודים שהבהילו לא מעט ילדים והפכו למיני אייקון תרבותי בפני עצמם נמצאים גם בסרט החדש. השאלה היא אם ההקשר של הופעתם שונה לצורך התאמתם למסר החינוכי של "האמן בעצמך", ואם ברטון קפץ על ההזדמנות לנצל את פוטנציאל האימה שלהם.

איזה עוד רימייקים צפויים לנו?

אחרי ההצלחה הכבירה של "היפה והחיה" ו"ספר הג'ונגל" (וההצלחה הפחות כבירה של "מרי פופינס חוזרת"), דיסני מתכוונים להמשיך ולנצל את הפוטנציאל המסחרי הטמון בסרטיהם שלהם ולנפק עוד גרסאות לייב אקשן לסרטיהם המצויירים.

בעוד חודשיים (24.5) יעוף למסכים "אלאדין" עם וויל סמית בתפקיד השד, שבגרסה הקודמת דובב על ידי רובין וויליאמס. גאי ריצ'י חתום כבמאי, מה שאומר שהסרט שואף להיות יותר מגניב ממגניב. הטריילר של "מלך האריות" (מועד יציאה: 18.7) כבר זכה ליותר מ־75 מיליון צפיות ביוטיוב. בשנה הבאה צפויים לנו "מולאן" בבימויה של ניקי קארו ("לרכוב על הלוויתן") ובכיכובם של כמה מגדולי הכוכבים בסין, בהם ג'ט לי וגונג לי, וגם"היפהפייה והיחפן" על אהבתם של שני כלבים לספגטי, ובימים אלה נכתב התסריט של "Prince Charming" שמציע מבט אחר על הנסיך שהציל את שלגייה, סינדרלה והיפהפייה הנמה. היות וזו דמות לא מאוד מעניינת, התסריט מתמקד דווקא באחיו הפחות מוצלח.