מרימה גבה: קארה דלווין עוברת למסך הגדול. ראיון

היא אחת הדוגמניות הלוהטות של העשור ובגיל 22 החלה מהפך. אם לשפוט על פי הסרט החדש בכיכובה, נראה שבעתיד יהיו לה יותר הליכות על שטיחים אדומים מאשר צעידות על מסלולים בשבועות האופנה. לקארה דלווין לא מפריע שכולם מסתכלים עליה, רק שלא יעזו לשבץ אותה על תקן הבלונדינית המטומטמת

קארה דלווין. צילום: Getty Images
קארה דלווין. צילום: Getty Images
6 במאי 2015

קארה דלווין, שעדיין מוכרת בציבור הרחב כדוגמנית בלבד, יכולה לגרום לכם לאבד את הנשימה. לא רק מפני שהיא יפהפייה (אבל גם), אלא מפני שאם תנסו לספור את הקמפיינים שהשתתפה בהם בשנה האחרונה ובכלל, תצטרכו בלון חמצן. עם מותגי היוקרה שדלווין בת ה־22 דגמנה עבורם נמנים שאנל, איב סן לורן, דולצ'ה וגבאנה, פנדי ועוד. בז'אנר הרשתות אפשר היה לראות אותה על פוסטרים של H&M, זארה וטופ שופ. לצד כל התיזוזים האלה, כיאה לכל צעירה עדכנית, חשבונות הטוויטר והאינסטגרם של דלווין מתעדכנים באופן אינטנסיבי, והם כבר הספיקו להפוך את הגבות שלה למפורסמות בעולם.

אם כל זה לא מספיק, לדלווין יש גם אספירציות של שחקנית, ולאחרונה כיכבה בסרט "פני מלאך" שעלה לאחרונה לאקרנים בבריטניה ויגיע לבתי הקולנוע בארצות הברית בקיץ הקרוב. הביקורות על הסרט עצמו היו פושרות, אך דלווין עצמה דווקא הוכיחה, כצפוי, שבכל הקשור לעבודה מול מצלמה יש לה את זה. מייקל ווינטרבוטום, הבמאי של "פני מלאך", מעיד שהיא "נולדה להופיע על מסך" והוסיף: "אחרי שפגשתי את קארה לחמש דקות, ידעתי שהיא מושלמת".

כפי שדווח בהרחבה, זה לא "הסרט על אמנדה נוקס" (סטודנטית אמריקאית שהורשעה ברצח שותפתה הבריטית לדירה בעת חופשה באיטליה ב־2009), אלא סרט החוקר כיצד משפטים בפרופיל גבוה, כמו זה של נוקס, מידרדרים במהירות לתחרות של פופולריות בקרב הקהל הרחב. דניאל ברוהל מגלם במאי סרטים שרוצה לביים סרט על מקרה דומה, ודלווין לוהקה לתפקיד הסטודנטית השמחה והקלילה מלאני שנמצאת באיטליה למשך שנה ומתפקדת כמדריכה שלו.

נלחצתי לפני הראיון עם קארה דלווין כמו תלמידה לפני מבחן, אבל היא הייתה פתוחה וידידותית במפגש פנים אל פנים, בדיוק כמו בטוויטר: תערובת נחמדה של בחורה קצת מצחיקה, קצת מהורהרת וקצת פטפטנית, שבנושאים החשובים לה מגלה יכולת ניסוח מרשימה למדי. פעם הגדירה את עצמה "בת 15, עוד רגע בת 32", וזה לגמרי נכון. יש לה גם דבר אחד שכסף לא יכול לקנות ושום איש יחסי ציבור לא יכול לזייף: אישיות. קארה דלווין היא אישה עם דעות, והיא לא חוששת לצעוק אותן בקולי קולות. היא עושה את זה מדהים, אבל האם הוליווד מוכנה לכך?

הדמות שלך ב"פני מלאך" היא כולה אנרגיה חיובית. האם יש משהו ממך במלאני?

"בהחלט. היא חיובית יותר ממני, אבל זה רק מפני שלי יש יותר דאגות, ולא במובן הרע. היא בהרפתקה הראשונה שלה אחרי התיכון, והיא נוסעת לאיטליה לבד כדי להיות סטודנטית, למצוא חברים חדשים ולמצוא עבודה. זו כנראה התקופה עם הכי מעט דאגות שתהיה לה בחייה. אבל גם אני כזאת, תמיד מנסה ליהנות".

מוזר לך שהצלחת כל כך בגיל צעיר כל כך, כשכל חברייך רק מתחילים את הקריירות שלהם?

"כן, ממש מוזר. תמיד רציתי ללמוד משחק, אבל חשבתי שאהיה תקועה ב'שנת הטיול' שלי למשך שנתיים, אבודה בהודו. אף פעם לא חשבתי על העתיד. התחלתי לחשוב על זה רק בששת החודשים האחרונים, וגם זה רק מפני שאני מצטלמת לסרט עד ספטמבר ואז יש לי עוד סרט בשנה הבאה. כל מה שידעתי תמיד הוא שאני רוצה לשחק וליצור מוזיקה".

מפריע לך כשאנשים מתלוננים על המעבר שלך מדוגמנות למשחק?

"לא. ברגע שקיבלתי את התפקיד הראשון, אמרתי פאק איט, לא אכפת לי מה אנשים אומרים, העבודה מדברת בעד עצמה. אנשים יכולים להגיד עליי מה שבא להם ולשבץ אותי באיזו קטגוריה שהם רוצים. אני רק מקווה שאשחק היטב ושאעשה סרטים טובים עם אנשים שנותנים לי השראה. אבל זה היה די מפחיד. לא היה רגוע".

האם חשבת אי פעם שעבדת יותר מדי בדוגמנות, כך שיהיה בלתי אפשרי להפוך לשחקנית?

"כן, בטח. בפעם הראשונה שהשתתפתי בשבוע האופנה, חשבתי: אוקיי, כדאי שאוותר על המשחק כי נדפקתי. ברגע שהפכתי לדוגמנית התחילו לשלוח לי רק תפקידים סטריאוטיפיים: הבלונדינית המטומטמת שנהרגת ממש בתחילת הסרט או החברה הסקסית, דברים כאלה. תפקידים שהייתי מעדיפה למות מאשר לגלם. הייתי ממש על סף ייאוש. לא לגמרי ייאוש, אבל רציתי לקחת פסק זמן. כשקיבלתי סוף סוף אודישן לתפקיד רציני, בכיתי בטלפון מרוב אושר, וזה אפילו לא היה הסרט עצמו, רק האודישן".

אז קשה לאישה בת 20 ומשהו לקבל תפקיד?

"כן, ובכל סרט שהשתתפתי בו, הייתי צריכה להיאבק על שורות טקסט ועל נקודת מבט. בדרך כלל הבמאי הוא גבר והמפיק הוא גבר. הכל נעשה מנקודת מבט גברית מאוד, אז אני פותחת את הפה ואומרת 'בנות לא עושות את זה' או 'זה לא משהו שבחורה הייתה אומרת במצב כזה'. הכל סובב סביב הדרך שבה גברים תופסים נשים וזה לא מדויק וזה מעצבן אותי! אני לא חושבת שאנשים אומרים את דעתם מספיק בעניין הזה. אפילו אם אני טועה, אפילו אם סותמים לי את הפה – אני יודעת שעשיתי את חלקי בכך שהשמעתי קול נשי. זה חשוב שיהיו לילדות דמויות חזקות לחיקוי בקולנוע".

יש לך יותר משני מיליון עוקבים בטוויטר ומעל עשרה מיליון באינסטגרם. בא לך לפעמים לכבות את הכל ולהתבודד?

"כן, אבל זה לעולם לא יקרה. אנשים מעירים הערות על איך אני נראית, או חושבים שאני עושה משהו שאני לא באמת עושה. אנשים גם שומעים שמועות ומעירים עליהן, ואין לי שליטה על זה. לפעמים זה מעציב אותי, ואני חושבת: 'אלוהים, לעולם לא אוכל לסגת מזה, אני לא יכולה לכבות את זה, אין דרך חזרה', וזה מטריף אותי. אבל בו בזמן לא הייתי רוצה לחיות חיים אחרים. ואם להיות לגמרי כנה – לא אכפת לי מה הם חושבים. אני מאושרת".

הצטלמת כשגופך מכוסה בפירות כדי לחגוג את הגעתך לעשרה מיליון עוקבים באינסטגרם. מה תעשי כשתגיעי ל־20 מיליון?

"זו שאלה טובה! אין לי מושג מה אעשה. שיט. אולי צניחה חופשית".

מתוך הסרט "פני מלאך"
מתוך הסרט "פני מלאך"

את נהנית לחיות על המזוודות?

"לא! כרגע אני יושבת בחדר מלון עם שלוש מזוודות. פעם הייתי אורזת כמו תיכוניסטית מבולגנת, דוחפת הכל פנימה, אבל עכשיו זה כמו טקס בשבילי. אני מדליקה מוזיקה ומקדישה לזה כמה שעות, מסדרת הכל בערמות. אף פעם לא אהבתי להיות מאורגנת, עד עכשיו".

הלימודים בפנימייה הכינו אותך לחיי נוודות?

"בהחלט. החיים שם לימדו אותי הרבה משמעת עצמית, כי הלכתי לפנימייה שבה לא אמרו לך מתי לסדר את החדר ומתי לעשות שיעורים. היית צריכה להבין לבד מתי לעשות כל דבר. אני חננה גדולה יותר ממה שאנשים חושבים. הייתי תמיד בחדר המוזיקה או שהשתתפתי בהצגות ואהבתי לצלם. היה לי לפטופ ישן של אפל שחיברתי למצלמה וצילמתי כל הזמן; והייתי די שובבה, אהבתי להסתובב ולעבוד על אנשים".

בשבוע האופנה בפריז השתתפת רק בתצוגה אחת, של שאנל. את פורשת מהדוגמנות?

"לא, אני לא אוהבת את המילה לפרוש. לעולם לא אפרוש. אני רוצה לעשות הכל, אבל כרגע אני בהפסקה. לא התכוונתי בכלל להשתתף בשבוע האופנה, אבל אני אוהבת את שאנל. אני מוכנה לעשות כל דבר למען קארל לגרפלד. הוא גאון".

ועכשיו, כשכולם יודעים שאת יודעת גם לשחק, איזה עוד כישרונות חבויים שלך צפויים להתגלות?

"אף אחד. זהו, כולם גלויים".