סודות אל.איי: ריאן גוסלינג הוא ללא ספק הצ'ארמר האולטימטיבי. ריאיון

ריאן גוסלינג גידל שפם של כוכב פורנו ולבש חולצת הוואי בשביל להשתלב בלוס אנג'לס של שנות ה־70 כפי שהיא מופיעה בסרט החדש שלו, "בלשים בע"מ" - בדיוק אותה לוס אנג'לס שהוא פנטז עליה לפני כשהוא היה סתם ילד לבנבן בקנדה

יחי הסבנטיז. ריאן גוסלינג. צילום: יח"ץ
יחי הסבנטיז. ריאן גוסלינג. צילום: יח"ץ

ריאן גוסלינג נמצא בעשירון העליון של הקסם האישי. הטריק שלו הוא לגרום לבן השיחה לחשוב שהוא־הוא הצ'ארמר. הוא צוחק בקלות, צחקוק נמוך של שותף לפשע. הוא מקשיב היטב ומשיב בקפידה, כאילו לא נשאל אותן שאלות כבר אלף פעם, כאילו אתם שני חברים ותיקים שמקשקשים ולא שני זרים במלון בלוס אנג'לס.

זה הקסם של קסם – להיות חתיך הורס אבל רגיש, עם לחיצת יד חזקה וחיוך ערמומי. וכולם אוהבים אותו על זה: גברים, נשים, ילדים, כולם מקבלים פיק ברכיים בגלל ריאן גוסלינג. אחרי שהוא איים לפרוש ממשחק (ואחרי "נהר אבוד", סרט הביכורים שלו כבמאי, שנקטל על ידי המבקרים), הוא חוזר בגדול. הוא פסנתרן ג'אז בסרט־מחזמר "לה לה לנד", רוקר מדוכדך ב"Weightless", סרטו הבא של טרנס מאליק, ולפני כן הוא מופיע – עם שפם מוגזם לגמרי – במותחן הקומי "בלשים בע"מ".

רוב התפקידים שלך היו אפלים. "בלשים בע"מ" היא קומדיית סלפסטיק. רצית לעשות משהו קליל יותר?

"זה סוג הסרטים שגדלתי עליהם. גדלתי על מל ברוקס, עד שנהייתי קצת יותר מבוגר וגיליתי שיש עוד סוגים של סרטים, זה מבחינתי היה מה שקולנוע אמור להיות".

הסרט מתרחש בלוס אנג'לס של שנות ה־70. היה לך דימוי של העיר בראש כשגדלת רחוק משם, בקנדה?

"בהחלט כן, ואני חושב שעשיתי סרטים שניסו לשחזר את הדימוי הזה. 'דרייב' היה חלק מזה, ככה לוס אנג'לס נראתה בדמיון שלי. 'בלשים בע"מ' היא בהחלט הפנטזיה הסבנטיזית שלי על העיר".

רוב הילדות שלך הלכה על הופעות בתוכניות ילדים. מאיפה האמביציה?

"ההשפעה הכי גדולה שלי הייתה כנראה הדוד שלי. הוא עבר לגור איתנו כשהייתי ילד ונהיה חקיין אלביס. השואו שלו פשוט השתלט על הבית, כולם נהיו מעורבים בזה. זה נשמע משוגע, אבל אז זה היה הגיוני וממש כיף. הוא בכלל לא נראה כמו אלביס – הוא היה קירח, עם שפם וסימן לידה ענקי. אבל כשהוא היה על הבמה הוא היה אלביס. ראיתי אותו הופך להיות מישהו אחר, ראיתי את האנרגיה הזאת ואיך היא הוציאה מכולם את המיטב. כשהוא החליט שהוא מפסיק עם זה, זה היה קשה, כי כולם פשוט חזרו לחיים שלהם והכל שוב נהיה משעמם".

אז יכולת לגמור חקיין אלביס?

"ולקחת ממנו את המושכות או את פאות הלחיים? לסחוב ממנו את המורשת? לא. אבל רציתי למצוא דרך לשמר את התחושה הזאת, להיות בסביבה של האנרגיה הזאת. אז חיפשתי את הדרך שלי. הייתי בלהקת מחול, ניסיתי כל מיני דברים עד שסרטים התחילו להשפיע עליי".

מה היה הסרט שהכי השפיע עליך?

"זה יישמע מגוחך, אבל אני זוכר שצפיתי ב'החבר'ה מהשכונה' ("Boys ‘n the Hood") ויש סצנה ששוטר מצמיד בכוח את קובה גודינג ג'וניור למכונית והוא מתחיל לבכות כי זה כל כך משפיל. באותו רגע חשבתי: אני כל כך מזדהה איתו ואני ילד לבן קטן מקנדה. זה הכוח של קולנוע. אם זה טוב, זה יכול לגרום לך להרגיש מחובר גם לדבר שהכי רחוק מהחוויה האישית שלך. כשהסרט נגמר, חזרתי להיות ילד לבן קטן מקנדה, אבל לשעתיים הייתי מישהו אחר".

הסרט הבא שלך הוא "לה לה לנד". מחזמר נכלל ברשימת הדברים שאתה חייב לעשות לפני שאתה מת?

"לא! אף פעם לא ממש רציתי להיות זמר. כשהייתי ילד הייתי שר בחתונות. הייתי בן 8 וזו הייתה דרך קלה להרוויח 20 דולר".

ועבדת עכשיו אצל טרנס מאליק האגדי. איך היה?

"אני בטוח שלא תהיה לי עוד חוויה דומה. הוא מדהים ואחד האנשים הכי מצחיקים שפגשתי. הוא משהו אחר – הוא אף פעם לא חולה, הוא דובר עשר שפות, הוא יכול לזהות ציפורים לפי הציוץ שלהן. לא היה תסריט. הוא היה אומר לי: 'לך לג'וני רוטן, קפוץ לו על הגב'".

ג'וני רוטן מהסקס פיסטולז משחק בסרט? איך הוא הגיב כשקפצת לו על הגב?

"הוא היה סבבה עם זה".

"בלשים בע"מ", מחמישי בבתי הקולנוע