קח מקל, קח תרמיל

מאה שנה בדיוק חלפו מאז החל צ'רלי צ'פלין את דרכו בעולם הקולנוע. סיפורו של הגאון הקומי שידע לשלב ביקורת נוקבת עם צחוק גדול

15 בדצמבר 2013

השבוע ימלאו מאה שנים ליריית הפתיחה של הקריירה הקולנועית של צ'ארלי צ'פלין, עם החתמתו בחברת ההפקות "קיסטון פילם קומפני" עבור תשלום של 150 דולר לשבוע. התאריך הזה הוא תירוץ טוב עבורנו לשבת ולצחקק מול סרטונים ישנים שלו. החלטנו לשתף אתכם בתענוג בצירוף ביוגרפיה זריזה של גאון הקומדיה, שטען שיום ללא צחוק הוא יום מבוזבז.

צ'ארלס ספנסר צ'פלין נולד בלונדון ב-16.4.1889 לשני הורים שחקנים. כשהיה ילד הוריו נפרדו וצ'ארלי נשאר תחת חסותה של אימו ונסע עימה ברחבי אנגליה בעקבות ההפקות בהן השתתפה. מהר מאוד הוא הבין שמקומו על הבמה והחל להשתתף במופעי וודוויל עם להקת הקומדיה הנודעת של פרד קארנו, איתה הגיע לאמריקה בגיל 21. שם הוא הצליח למשוך את תשומת ליבו של מאק סנט, מפיק קומדיות הסלפסטיק האגדי, שהחתים אותו בקיסטון ופתח את השער בפני הסופרסטאר הקולנועי הראשון. צ'פלין הפך בן לילה לאחד הטאלנטים המבוקשים ביותר בהוליווד והחל לקפץ מחברת הפקות אחת לאחרת. דמות הנווד שלו כבשה את המסך והוא שימש כבמאי, תסריטאי, שחקן ועורך של סרטיו.

ב-1917 צ'פלין כבר עשה היסטוריה בהיותו הראשון שקיבל תשלום של מיליון דולר על חוזה שחתם בחברת הפקה ושנתיים לאחר מכן הוא חבר לכמה מיוצרי הראינוע המובילים בענף והקים איתם אולפן עצמאי בשם "יונייטד ארטיסטס". באותן שנים הוציא צ'פלין כמה מההברקות הגדולות בקריירה שלו כמו "הנער", "אישה בפאריס" ו"הבהלה לזהב".

ב-1927 התחיל עידן הקולנוע המדבר והסרטים האילמים הפכו בן רגע לנחלת העבר. רבים נכשלו במעבר מן הראינוע אל הקולנוע וגם צ'פלין התמהמה לא מעט. האיש שאמר ש"המילים הן קמצניות – המילה הגדולה ביותר שאתה יכול להגיד היא 'פיל'", התעקש שמחוות והבעות חזקות יותר מדיבורים. ביצירת המופת "זמנים מודרניים", שהייתה בין הסרטים האילמים האחרונים שנוצרו בהוליווד וסרטו האילם האחרון של צ'פלין, הנווד שותק לאורך כל הסרט אך בסופו הוא פוצח בשירה. ועדיין, זו שירה בג'יבריש. משפט המפתח בסצנה הזו הוא "רק תשיר, לא משנה מה, המילים אינן חשובות".

ואם מתחשק לכם לראות סתם עוד סצנה מצחיקה מהסרט, אז בבקשה:

סרטו המדבר האמיתי הראשון של צ'פלין, "הדיקטטור הגדול", יצא ב-1940. בסרט זה התריס צ'פלין נגד העריצות הנאצית והתריע מפני הסכנות שבה. לאחר סיום המלחמה עם גילוי הזוועות אמר צ'פלין שאם היה יודע אז מה באמת הלך שם הוא לא היה מעז ליצור קומדיה על הנושא. האמת, זה שאנחנו צוחקים לא אומר שאנחנו לא משקשקים מפחד.

עמדותיו הפוליטיות של צ'פלין נטו לכיוון השמאל הסוציאליסטי והוא האמין בעזרה לחלשים והעניים שבחברה, עמדה שנחשבה למגונה בעיני הקפיטליזם הליברלי אז כמו היום. ב"זמנים מודרניים" הוא תקף את השיטה הפורדיאנית ואת פס הייצור ההוליוודי וב"מסייה ורדו" הוא הציג דמות של רוצח נשים סידרתי שמתחתן עם נשים עשירות ואז רוצח אותן על מנת לזכות בירושתן. המסר שצ'פלין ביקש להעביר הוא שמעשי הרצח הם המשך ישיר לשיטה הפוליטית הנהוגה. כמובן שאין כמו דעות סוציאליסטיות כדי להשניא אדם על הממסד האמריקני, שמיד הכריז על צ'פלין כקומוניסט שאינו רצוי בארצם. ב-1952, כאשר צ'פלין יצא לטיול באנגליה, ניצלו השלטונות את ההזדמנות ולא אישרו לו לשוב. צ'פלין עבר להתגורר בשוויץ לשארית חייו, וגם לאחר שנים של התנצלויות חוזרות ונשנות הוא אמר שלא יחזור לארצות הברית "אפילו אם ישו בכבודו ובעצמו יהיה הנשיא". אף על פי כן, באפריל 1972, שב צ'פלין למספר ימים לארצות הברית על מנת לקבל את פרס האוסקר על מפעל חיים.

ולסיום, עוד כמה עובדות מעניינות שלא ידעתם על צ'ארלי צ'פלין: