מניו יורק לאמזונס: המסע של ג'יימס גריי בחיפוש אחר המיתוס הקולנועי

אין דבר כזה לנהל שיחה קצרה או שטחית עם ג'יימס גריי. הבן אדם הזה אוהב לצלול. במשך שיחה בת שעתיים בחדר המלון שלו, הבמאי בן ה־48 נוגע בנושאים כמו ההיסטוריה הטכנולוגית של המיקרו קסטה, ג'ימי הנדריקס והעלייה במספר הסטודנטים בארצות הברית שנמצאים בחובות. אל תחפשו את גריי בטוויטר, זהו פורמט מגביל מדי עבורו.

אבל נושא השיחה האהוב עליו הוא קולנוע. הסרטים של גריי עצמו הם אישיים אבל הם גם חלונות לתוך תולדות הקולנוע: הסרטים העצמאיים המוקדמים שלו, "אודסה הקטנה" (1994) ו"שני מאהבים" (2008), היו סיפורים ברוקלינאיים, אלגנטיים וקלאסיים. כשהוא לקח את השחקן הקבוע שלו חואקין פיניקס ועשה את "המהגר" (2013), זינק גריי לממד שאפתני יותר – הסרט התקופתי. זה היה סרט מעולה, אבל הוא לא הצליח להגיע לקהל רחב מספיק. הסרט האחרון של גריי, "העיר האבודה Z", הוא דיוקן של קולנוען בלתי מובס. הוא הרים סיפור הרפתקאות, ביוגרפיה של פרסי פוסט הבריטי שחצב את דרכו בג'ונגל בחיפוש אחר מיתוס. הדמיון למקצוע של גריי לא חמק ממנו.

תמיד ידעת שיש לך ורנר הרצוג פנימי שרק מחכה לצאת החוצה?

הוא צוחק. "המפיקים של הסרט שלחו לי את הספר שעליו ביססנו את הסרט עוד לפני שהוא יצא לאור. אין לי מושג למה הם עשו את זה, כי שום דבר בקריירה שלי לא אותת שזה משהו שאני אתעניין בו, או בכלל אצליח לעשות ברמה סבירה. גנטית אני מיועד להיות רואה חשבון במינסק, לא לבלות באמזונס".

מתוך "העיר האבודה Z"

אבל עשית את זה ועוד איך. מה חיבר אותך לפרויקט?

"באמת שבהתחלה לא חשבתי על הקשיים הלוגיסטיים. הזדהיתי מאוד עם הגרעין של הסיפור. יש קטע קצר בספר על אביו של פוסט, שהיה שתיין שבזבז את ההון המשפחתי. פוסט היה מובך מהמעמד החברתי שלו, דבר שהזדהיתי איתו. גם עכשיו אני כל הזמן מרגיש צורך להוכיח את עצמי. יש לי רגשי נחיתות. כל הדברים האלו מולידים אובססיביות. קח את 'השור הזועם' – אין הרבה סרטים טובים יותר ממנו – אתה יודע מיד מה ג'ייק למוטה רוצה. הוא רוצה להיות האלוף. מה שאני רציתי הוא לחקור את האופן שבו נוצרת אובססיה כזאת".

זה הסרט הראשון שצילמת מחוץ לניו יורק?

"כן. את כל השאר צילמתי פה. הכי רחוק שהגעתי מניו יורק זה ניו ג'רזי, ו'אודסה הקטנה' מתחיל בלוס אנג'לס, אבל זהו. אני באתי מקווינס".

לסרטים שלך יש חותמת מיוחדת, אולי באמת קצת ניו יורקית. הם ורבאליים, כועסים, אפילו טיפה שחצניים. הדמויות שלך עושות דברים – דברים גדולים – בייחוד ב"עיר האבודה Z". אתה מודע לזה?

"זה בדיוק בשבילי. לכולם יש פילוסופיה בקשר לאמנות, אבל אני לא מאמין בגאונות אינדיבידואלית, אני מאמין מאוד בגאונות קולקטיבית. אם הסרט יוצא בדיוק כמו שרציתי שהוא יצא, משהו השתבש. יש לי צלמים, שחקנים, עורכים. כל האנשים האלה אמורים להיות טובים יותר ממני במה שהם עושים. המנצח לא אמור להתרוצץ בתזמורת ולנגן על כל כלי, הוא אמור לזרז את הקסם החוצה. זו המשמעות של בימוי".

ג'יימס גריי ובראד פיט (צילום: Rich Fury)

בראד פיט, אחד המפיקים שלך, היה אמור לשחק בתפקיד הראשי. מה קרה?

"למרבה האירוניה הוא היה עסוק ב'מלחמת העולם Z'. חוץ מזה, הוא אמנם לא אמר לי את זה, אבל קיבלתי את הרושם שהוא הרגיש לא נוח לשחק בסרט בעל אופי בריטי כל כך. אני זוכר שהוא אמר לי", והוא נכנס לחיקוי מושלם של בראד פיט, "'אני לא יודע אם אני אמור לשחק פה… אבל אני רוצה לגבות אותך!'. אני מת עליו. הוא בן אדם כזה שגם כשהוא לא רוצה להשתתף בסרט שלך, עדיין בא לך לנשק אותו".

אז נסעת עם השחקן צ'רלי האנאם ("ילדי האנרכיה") – שאגב, עושה עבודה מעולה – לקולומביה ולג'ונגל. זה היה מפחיד?

"מפחיד לחיות בסוריה, בוא נשמור על פרופורציות".