הסרטים שאסור לכם לפספס בפסטיבל חיפה 2015

טומי לי ג'ונס חוזר לביים, אולפן האנימה הטוב בעולם בסרט אחרון בהחלט וריצ'רד גיר כהומלס: המלצות טיים אאוט לפסטיבל חיפה 2015

ההר הקסום
ההר הקסום
21 בספטמבר 2015

המסע

גם בסרטו השני כבמאי – אחרי "שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה" הנפלא – בחר טומי לי ג'ונס במרחבים הקולנועיים של המערבון. ביישוב מבודד בנברסקה הקרה של אמצע המאה ה־19 שלוש נשים מאבדות את שפיותן, והרווקה דלת המראה הילארי סוואנק מתנדבת לקחתן מזרחה אל אשת כומר שתטפל בהן (מריל סטריפ בהופעת אורח נהדרת). היא מצרפת אליה את הנווד טומי לי ג'ונס למסע מוזר ולא רומנטי בעליל. היו שקראו לסרט מערבון פמיניסטי, אבל זה לא סיפור של שחרור והמראה של הנשים השבורות והשותקות הקשורות בתוך הקרון שנגרר מאחור אף מעורר חוסר נעימות. ועדיין זה סרט יוצא דופן ומעניין, ולאורך הדרך יש כמה מפגשים מפתיעים ועזי מבע.

מחוץ לזמן

ריצ'רד גיר מתמסר לתפקיד גבר שאיבד את כל מה שהיה לו בחייו, ואחרי תקופה של התכחשות למצבו הוא נאלץ להסתגל להגדרתו כחסר בית. הומלס ותיק (בן ורין) מנחה אותו בנבכי הביורוקרטיה המתסכלת של בתי המחסה בניו יורק. אורן מוברמן יליד ישראל ("השליח", "רמפארט") מאתגר את הצופים עם סרט שמתבונן בגיבורו מרחוק, דרך חלונות וקירות זכוכית, ואינו מנסה לחבב אותו עלינו. הסיפור המינימליסטי מגלה לנו מעט מאוד על הגיבור, שבעיקר רוצה לישון. מדי פעם הוא מתייצב בבר של בתו המנוכרת (ג'נה מלון), ובהדרגה הדיוקן הזה של אדם אבוד בעיר גדולה צובר כוח בעצם עקשנותו לדבוק באמת אנושית בלי לתבנת או לייפות אותה.

בראבו!

זוכה פרס הבימוי בפסטיבל ברלין חורג מהסגנון המזוהה עם הקולנוע הרומני החדש. סרטו של ראדו ג'ודה מתרחש בחבל ולאכיה ב־1835 – חלק מהאימפריה העותמאנית. שוטר ובנו יוצאים לחפש אחר עבד צועני שברח מאדונו. השוטר החביב מנצל את הרכיבה המשותפת כדי לחנך את בנו, ובעזרתם של אנשים שהם פוגשים בדרך הוא מבהיר לו כיצד מתנהל העולם, מי למעלה ומי למטה (הגרועים מכולם הם היהודים שהם אפילו לא בני אנוש, מסביר כומר חכם). הסרט הפיקרסקי מתחיל בקטן, כמו רישום זריז של שתי דמויות בנוף המזכיר את דון קיחוטה וסנצ'ו פאנסה, והוא הולך וצובר ממדים אפיים מרתקים באיירו את השורשים התרבותיים והלא תרבותיים של החברה המזרח אירופית המודרנית. דווקא בשל גישתו האגבית לכאורה, הסרט מציע דימוי מצמרר של העולם – לא תשכחו את הילד הצועני שמציע את עצמו למכירה בשוק.

עניין של חיים ומוות

פנטזיית הטכניקולור העילאית מ־1946 – פרי שיתוף הפעולה של הצמד המופלא מייקל פאוול ואמריק פרסבורגר ("נעליים אדומות") – נחשבת בצדק לאחד מגדולי הסרטים הבריטיים. מטוסו של טייס קרב אנגלי (דיוויד ניבן) נפגע במהלך משימה, ואת דקותיו האחרונות הוא מעביר בשיחה עם קשרית אמריקאית (קים הנטר). הם מתאהבים דרך גלי הרדיו, וכשפיטר שורד בדרך נס הם מתאחדים. אלא שבשמים פוסקים שהוא נועד למות, ושהארכה שקיבל הייתה טעות של המלאך שנשלח לאסוף את נשמתו (מריוס גרינג בהופעה מבדרת). פיטר מתייצב מול חבר שופטים שמימי המורכב מאישים היסטוריים שמתו מזמן בניסיון לשכנע אותם שהאהבה מעניקה לו זכות להמשיך לחיות. תרכובת קולנועית ייחודית בשחור לבן וצבע, שנונה, מרהיבת עין ומרחיבת לב.

איילים

בשנה שעברה הוזמן לפסטיבל חיפה סרט על איסלנדים והסוסים שלהם, אבל הבמאי משך את סרטו מהפסטיבל בגלל צוק איתן. אז השנה מגיע לפסטיבל סרט על איסלנדים והכבשים שלהם. גרימור האקורנסון כתב וביים מה שנראה במבט ראשון כקומדיה כפרית על שני אחים ניצים המתפרנסים מגידול כבשים. הם דרים בשכנות אך לא דיברו זה עם זה 40 שנה. כשבעמק פורצת מחלה ניוונית וכולם נדרשים לחסל את העדרים שלהם, האחים נאלצים לשתף פעולה כנגד האיום על דרך חייהם. דרך סדרה של ניואנסים הומוריסטיים הסרט מתפתח לדרמה אנושית עזה המסתיימת בטון מהדהד.

כשמארני הייתה שם

זה הסרט האחרון בהחלט בהפקת סטודיו ג'יבלי – אולפן האנימה היפני המהולל שהקפיא את פעילותו (יש לקוות שבאופן זמני) עקב פרישתו של הייאו מיאזאקי, וכמו תמיד האנימציה מפליאה גם בעיצוב המרחבים הגדולים וגם בניואנסים האנושיים. העיבוד לספר ילדים מ־1967 מאת הסופרת הבריטית ג'ואן ג'. רובינסון מספר על יתומה אסתמטית ובודדה שנשלחת לכפר, שם היא מתיידדת עם ילדה מסתורית המופיעה ונעלמת ללא התרעה. האם היא חברה דמיונית, רוח או משהו אחר? התשובה לשאלה מרגשת מאוד. סרטו הנוגה והיפהפה של הירומסה יונביאשי ("הלקחנים") כבר הוקרן בפסטיבל ירושלים, וכמה טוב שיש הזדמנות נוספת לראותו.

בתולה מושבעת

אישה בעלת חזות גברית (אלבה רורוואכר מ"הפלאות") מגיעה לאיטליה ומתדפקת על דלתה של מכרה משכבר הימים המופתעת לראותה. לילה מציגה את האורחת לבתה בת העשרה כדוד מארק, אך זו מטילה ספק בזהותה של הפולשת. פלשבקים להרי אלבניה המושלגים חושפים את עברה כנערה מרדנית שעל מנת להימנע מגורל נשי מדכא בחרה להיות מוגדרת מחדש כגבר, הגדרה שבהתאם למסורת אלבנית עתיקה מביאה אתה התחייבות לפרישות מינית. עכשיו בחייה החדשים היא מנסה לחזור בצעדים קטנים ומדודים להיות אישה. סרטה השקט וחמור הסבר של לאורה ביספורי סומך על נוכחותה יוצאת הדופן של רורוואכר ועל העניין התרבותי שבמסורת הייחודית, ואינו תוקע בחצוצרות מגדריות.

בראש מורם

סרט הפתיחה של פסטיבל קאן 2015 הוא דרמה אינטנסיבית, ריאליסטית בסגנונה, על נער הנתון להתפרצויות אלימות שאמו הנרקומנית (שרה פורסטייה) התקשתה להתמודד עימו, ובגיל שש הפקידה אותו בידי מערכת הרווחה. שוב ושוב הוא מתייצב בפני שופטת קשוחה אך רחומה (קתרין דנב יורדת לעם) הממנה לו עובד סוציאלי (בנואה מז'ימל, היפיוף שהפך לשחקן אופי) שעושה כמיטב יכולתו להנחות אותו להפוך לאזרח מהשורה. כל השחקנים טובים, ורוד פרדו מחשמל בתפקיד הנער, אבל סרטה של עמנואל ברקו אינו מצליח להתעלות מעל החומר הקשה והמוכר ולספק חוויה אנושית ורגשית ספציפית בדומה לזו שמייצרים סרטיהם של קן לואץ' והאחים דארדן.

בראש מורם
בראש מורם

ההר הקסום

לפני שנתיים הוקרן בפסטיבל סרטי נשים ברחובות "קרוליק", סרט אנימציה תיעודי סוחף שגולל את סיפורו הטראגי של בחור רומני שהסתבך עם מערכת המשפט. זה היה הראשון בסדרת "סיפורי גבורה" של הבמאית הרומניה אנקה דמיאן. בסרט השני בסדרה דמיאן מביאה למסך את הביוגרפיה של אדם יאצק וינקלר (1937-2002), אמן פולני ואקטיביסט אנטי קומוניסטי מסור שהיה לפליט בפריז. בשנות השמונים יצא וינקלר לאפגניסטן להילחם לצד המורדים האפגנים בצבא הסובייטי, וכאן נכנס לסיפור ההר שבכותרת. הסרט ארוג מערב רב של טכניקות אנימציה בהשראת התצלומים והרישומים של וינקלר, ונע בין דימויים אפלים לזיקוקי דינור עתירי יופי, המאיירים את הסיפור שמספר הגיבור לבת שהשאיר מאחור. שלא כמו "קרוליק" המרגש, "ההר הקסום" מותיר את הצופים מנוכרים לדמויות, אולי משום שהן משתנות כל הזמן. חוויה לעיניים יותר מאשר לנשמה.

ההר הקסום
ההר הקסום

זכרונות

סרטו האוטוביוגרפי של פדריקו פליני כנער בעיירת חוף איטלקית בשנות ה-30 הוא רצף אפיזודות מלבבות המשלבות נוסטלגיה וגיחוך. הקרנת הסרט במסגרת "חיפה קלאסיקס" מציעה הזדמנות לחזור לשלל רגעים בלתי נשכחים, בהם קבלת הפנים החגיגית ואפופת העשן לפשיסט רם דרג, הדוד המשוגע על העץ שזועק "אני רוצה אישה!", הטווס שנוחת על המזרקה הקפואה בכיכר המושלגת, והאקורדיוניסט העיוור המנגן בחתונתה העליזה-עצובה של היפהפייה המקומית המזדקנת. ב-1973 קבלו המבקרים שפליני חוזר על עצמו (ואריאציה על זיכרון הנימפומנית על החוף, למשל, נראתה עשר שנים לפני כן ב"81/2") מה שלא מנע מהסרט לזכות באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ולהפוך לאחד הסרטים האהובים של פליני. לעושר החושי של חוויית הצפייה תורם הפסקול הענוג של נינו רוטה.

פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, 26.9־5.10