איך מביאים לבמה סיפור של אמנית איקונית – ונכה? במחול, כמובן
אביחי חכם רק בן 27 אך כבר הפך לכוריאוגרף עסוק ומעוטר. עכשיו הוא מעלה עבודת ביכורים כבמאי תיאטרון - ביוגרפיה סוערת, כמעט ללא מילים, על חייה של פרידה קאלו
נהגו לכנות אותה "המסתירה הגדולה". מי שבמהלך חייה התפרסמה כאשתו של הצייר המקסיקני הידוע דייגו ריוורה, הייתה לאמנית דגולה בפני עצמה שהפכה רק לאחר מותה לאייקון מעורר השראה ולתחפושת הפורים האהובה על כל בחורה עם גבות עבות. היא הייתה פרידה קאלו – הבת היקרה של מקסיקו שנפגעה בילדותה ממחלת הפוליו רק כדי לבטל את נכותה בקלילות: "רגליים, לשם מה אני צריכה רגליים?", אמרה, "זכיתי בכנפיים שאיתן אני יכולה לעוף".
כעת היא מגיעה אל תיאטרון הבימה בגילומה של לירז צ'רכי ובבימויו של אביחי חכם – רק בן 27 אבל כבר בעל רזומה עשיר, דווקא בתחום הכוריאוגרפיה, הכולל את "גבירתי הנאווה" ו"אוויטה" בתיאטרון הבימה, "שיער" ו"סיפור הפרברים" בקאמרי וגם את תוכנית הטלוויזיה "אקס פאקטור". באמתחתו כבר שתי זכיות בפרס התיאטרון על כוריאוגרפיה ומועמדות אחת לתואר בפריז על עבודתו במחזה "אוליבר טוויסט".
המופע שהעלת משלב מחול, אבל פרידה קאלו בקושי הצליחה לקום מהמיטה. איך זה מסתדר?
"כשחשבנו על הרעיון לעשות את פרידה קאלו על הבמה חשבנו איך זה צריך להיות. היא הייתה אישה לא נורמטיבית ויוצאת דופן, ככה שלא רצינו לעשות הצגה רגילה על החיים שלה אלא משהו אחר, בגלל זה הרבה דברים בהצגה הם בריחה לתוך העולם הפנימי שלה. הלכנו לכיוון המחול כי זאת דרך פחות קונבנציונלית לספר סיפור של אישה כזאת יוצאת דופן".
מה בדמותה משך אותך?
"המון דברים – הדרך שלה להביע את עצמה הייתה באמנות שלה, וזה מקום שאני נורא מתחבר אליו אישית. לא משנה מה קורה לי – אני נכנס לחדר החזרות, מתנתק ופורק את זה בצורה אחרת. היא הייתה יוצאת אל החיים דרך האמנות שלה וזה היה חתיכת סטייטמנט. היא גם הייתה שמה זין על מה שאמרו עליה – לא הורידה גבות, הלכה נגד הזרם. אני מגיע מעולם של מחול, שבו אתה כל היום מול מראות ובוחן את הגוף שלך. לראות בן אדם שבאמת שלם עם עצמו ולא פוחד ללכת עם האמת שלו זה מדהים".
איך העבודה עם לירז צ'רכי?
"לירז מהממת. אני פניתי אליה בהתחלה, וברגע שאמרתי לה פרידה קאלו העיניים שלה נצצו. כשהיא הבינה שזה לא מחזמר היא התלהבה עוד יותר. המחול הוא לא הפורטה שלה, היא עשתה חזרות וכל הגוף היה סימנים כחולים, אבל היא הלכה על זה עד הסוף. היא הייתה מדהימה, גם ההתמסרות הייתה גדולה כי היא נורא אוהבת ומתחברת למה שפרידה מייצגת. לא להרבה שחקנים יש אומץ לבוא לעשות הצגה בלי טקסט. צריך המון ביטחון עצמי בשביל זה, אבל לה זה לא הזיז מההתחלה והיא על זה עד הסוף. כל הסיפור בהצגה עובר בתנועה, יש לפעמים ציטוטים מלורקה או מהיומן של פרידה, ואין טקסט שמנחה אותך. זה תיאטרון מחול".
אביחי מעיד על עצמו שהיה ילד שמנמן ושהה בעיקר בחברת הבנות. עוד בגיל 3 הוא התחיל לרקוד, ושם, כמו שאומרים, הוא מצא את עצמו. בגיל 15 כבר העמיד כוריאוגרפיה משלו לללהקה שרקד בה. לתיאטראות הגדולים הגיע בשנת 2013 עם "הם יורים גם בסוסים", וכיום הוא כבר אחד השמות הגדולים בתחום הכוריאגורפיה לתיאטרון.
אתה בעצמך היית רקדן ועברת לבימוי וכוריאוגרפיה. אתה לא מתגעגע ללהיות על הבמה?
"האמת היא שעשיתי סוויץ' מוחלט בראש. מגיל צעיר אהבתי ליצור ומגיל 10 יצרתי בבית של ההורים שלי, אבל אני נורא מסופק מאחורי הקלעים. אני עדיין רוקד בסטודיו אבל לא מתגעגע לבמה. ההפך, יש משהו שמלחיץ אותי בבמה, יש בזה משהו לא נעים. נהייתי בן אדם נורא פרטי".
איך חלקי האישיות של הרקדן ושל הכוריאוגרף משתלבים בך?
"בעבודה על פרידה באתי פחות מהמקום של בואו תעשו מה שאני אומר ויותר לגרום לתנועה לקרות מבלי שאני אומר להם איך לעשות את זה. זה כרוך בהרבה עבודה פסיכולוגית. הרבה פעמים לא היינו מדברים על הפעולה אלא על מה שפרידה היא בשבילנו ואיך אנחנו מביאים את פרידה לתל אביב 2017, לקנבס שלנו. יש הרבה דברים בהצגה שהם לאו דווקא תקופתיים אלא מביעים יותר אמת רגשית. עשינו פלמנקו, וזה לא ממקסיקו, זה לא מפרידה, אבל הוא נעשה אחרי הסצנה על הטיפולים הקשים שעברה כתוצאה מתאונת אוטובוס, ודרך הפלמנקו הצלחנו להביע את התסכול שלה".
תחזור לרקוד?
"ראיתי הצגה של יחזקאל לזרוב – 'תמונותו של דוריאן גריי' – הסתכלתי על הבן אדם הזה שעושה הכל, ואמרתי שיום אחד ארצה לעשות משהו שבו אהיה גם על הבמה וגם היוצר".
הבימה, שד' תרס"ט 2 תל אביב, שבת (24.6) 18:00 ,21:00, 220 ש"ח