"אנחנו מתייחסים לרפול כדמות מיתית כי כזה הוא היה עוד בחייו"

הוא לא מתכוון לזה, אבל מנשה נוי עושה אחלה חיקוי של רפאל איתן. כל עוד הכובע מקופל בכיס שלו הוא נראה כמו סתם גבר בבגדי עבודה כחולים שמזכירים את ההופעה שלו כחלבן האובר נלהב בפרסומות של חברת "טרה", אלא שברגע שהכובע נשלף ומונח על הראש צץ לו הרפול. מדובר בסך הכל בכובע טמבל סטנדרטי. נוי מוסיף לכובע שילוב ידיים על החזה והרמה קלה של השפה התחתונה כך שהיא נחה באופן לחוץ וקפוץ על השפה העליונה ופתאום, בלי ששמתם לב, רפול איז אין דה האוס. זה חיקוי קל, מינימלי, מינורי, לא מחייב – התשליל של החיקויים הגסים וגבוהי הווליום של ירון ברלד, מתאבן לעומת החיקויים העמוסים של טוביה צפיר. כשנוי מדבר כרפול הוא אפילו לא מוסיף "אפקט רפול" לקול (סוג של שמעון פרס פוגש צינון פוגש אדם חירש), אין צורך. כל מי שהאזין בחייו לרפאל איתן האגדי פותח את הפה יעיד שהכובע והרמת השפה מספיקים.

"רפול והים", מחזה בבימויו של יונתן לוי ובניהולו המוזיקלי של נועם ענבר (בהפקת הזירה הבין תחומית), יוצג לראשונה הערב ב-23.10 בסוזן דלאל. ענבר, סולן הבילויים ומלחין המוזיקה של שני הסרטים האחרונים של אבי מוגרבי ("Z32" ו"פעם נכנסתי לגן"), מגדיר את המחזה כ"יצירה מיתית פולחנית". כבר בדקות הראשונות של "רפול והים" אפשר להבין על מה ענבר מדבר. זו הצגה שבה שתי דמויות – רפול, המגולם על ידי נוי, והים, שמגולם על ידי מקהלה בת 14 זמרים. על הבמה מוצג דיאלוג בין השניים, ובמרכזו סיפור המוות התמוה של רפאל איתן, הרמטכ"ל והשר לשעבר, שכיהן כמנכ"ל החברה שבנתה את ההרחבה של נמל אשדוד. בשיאו של חורף 2004 הוא עלה עם רכבו על שובר הגלים של הנמל כדי לאמוד מקרוב את נזקי הסופה שהשתוללה שם. לפתע הגיע גל ענק שסחף אותו לים והטביע אותו. גופתו נמשתה מהים כמה שעות לאחר מכן.

הוייב של המחזה מיתי לגמרי: רפול ממעט לדבר ופולט משפטים בני מילה אחת בלבד. מנגד הים נשמע כמו להקת הליווי של דוד דאור, אבל בקטע טוב. המקהלה שרה בליווי האורגן של ענבר (שנשמע יותר כמו עוגב) טקסטים שמטרתם לשכנע את רפול להיכנס לים. לשם כך היא מגייסת דמויות מעברו והצעות שאמורות לקסום לחי"רניק תשוש ושבוז טיפוסי ("בוא חייל עייף הנח עליי הראש שלך"). סשן החיזור הזה הוא בערך מחצית מההצגה. מחציתה השנייה מכונה "מסעות רפול לאחר המוות" ושם מתוארים מעלליו של האיש למן הרגע שצלל למצולות.

"לא עסקנו בשאלה אם רפול האמיתי נפל לים או קפץ עליו", מסביר ענבר. "אני אישית מאמין שהוא נסחף פנימה ולא קפץ, אבל זו לא הנקודה. מה שחשוב הוא הפיתוי, המיני ממש, של רפול על ידי הים. זה מתחיל מסבתא שלו שמספרת לו על עברו הרוסי, אחריה מגיע האויב הפלסטיני שליווה את רפול במשך כל הקריירה הצבאית שלו ומנסה לעורר בו חרטה, ואז מגיעים חייליו מהקרב בסן סימון בירושלים ב־48', קרב שבו נפצע רפול קשה מפגיעת כדור בראש. תמיד סיפרו על רפול שהוא היה מפקד שמסור לחייליו בצורה יוצאת דופן, שבניגוד לשאר המפקדים בצה"ל, שתמיד הסתכלו למעלה לראות מה מפקדיהם חושבים עליהם, רפול הסתכל למטה ודאג מה חושבים פקודיו. אז החיילים שלו מ־48', שמרביתם מתו בקרב, באים מהים ואומרים לו שהוא צריך לשכוח אותם על מנת שהם יוכלו להמשיך הלאה במסע שלהם כנשמות, כמו בטקט מתים טיבטי. כמובן שזה מהדהד את תרבות הזיכרון הפולחנית שיש פה בארץ".

צילום: דור אבן חן

מעבר לכך שרפול הוא ייצוג של הלוחם הצבר האולטימטיבי, מדובר באדם שעשה דברים בחייו והשפיע על מיליוני אנשים, כרמטכ"ל וכשר בממשלה. אתם לא מציגים אותו בצורה קריקטוריסטית משהו?

"בכלל לא. אנחנו מתייחסים לרפול כדמות מיתית כי כזה הוא היה עוד בחייו. הוא היה דמות שהנרטיב האישי שלה יכול לספר את סיפור הציונות כולה. במובן הזה רפול הוא כמו אודיסאוס שמופיע שוב ושוב במיתולוגיה היוונית, כל פעם כאחר. אודיסאוס ורפול הם סך תכונות שאפשר לעבוד איתן כדי למשמע את התרבות שבה פעלו, ולשאלתך – המחזה לא משטיח את דמותו של רפול אבל גם לא מתיימר לצלול לעומק אישיותו. ברפול יש ממני וממך, וכשאומרים 'רפול עשה ככה ורפול עשה ככה', אלו דברים שגם אנחנו כישראלים עשינו. יש במחזה הזה מידה של לקיחת אחריות מצדנו, הבנה שסיפורו של רפול הוא סיפורה של מדינה וסיפורה של חברה, להבדיל מסיפור של חייל אלמוני כמו שוויק למשל. מעבר לכל זה, ברור שיש גם אספקט הומוריסטי בכל העניין כי בכל זאת מדובר ברפול, והמחשבה על אדם שורשי ונוקשה כמו רפול שמדבר עם הים מצחיקה. זה לא ליאונרד כהן, אתה יודע, זה רפול".

רפול מדבר עם הים זה מחשבה נונסנסית, מסגנון הרפרנסים הפוליטיים שלכם מהבילויים. כמו, נגיד, "שוש אלמוזנינו החיתה צריכה להיות סגורה אצלי באיזה כד" או "נר זיכרון מהיום שרצחו את יצחק מודעי".

"בהחלט זיהיתי דמיון בין הרגישות לשפה של יונתן לוי, הבמאי והתסריטאי של 'רפול והים', לטקסטים של הבילויים. אני לרוב נרתע מתיאטרון אבל ראיתי בזמנו את 'סדאם חוסיין', המחזה הקודם של יונתן, ונדלקתי. זה היה ממש כבשן של שירה ובעקבות זה התקשרתי אליו והצעתי לו שנעבוד על משהו ביחד".

צילום: דור אבן חן

בשנים האחרונות הפכת לקול המוזיקלי האינטיליגנטי של השמאל, בעקבות השירים הפוליטיים של הבילויים והופעות אורח באירועים כמו טקס הזיכרון האלטרנטיבי של פורום המשפחות השכולות. טוב לך עם המיתוג הזה?

"אני לא מרגיש שיש לי או לנו, הבילויים, מעמד כלשהו, מהותי או כלכלי, אבל אני בהחלט מרגיש משוייך לשמאל וכמו כל שמאלן אני ביקורתי, גם על המחנה שאני חלק ממנו. אני מאמין שכל יצירה היא פוליטית- גם שירים של הראל סקעת, ולוקח לנו המון זמן לכתוב את הטקסטים של הבילויים עד שהם יוצאים מדויקים ועדינים. זו אחת הסיבות שבגללן עוברות כמה שנים בין אלבום לאלבום שלנו. רפול מושך ומסקרן אותי מאוד משום שהוא כל כך רחוק מהדעות שלי ועדיין במקביל אני מוקסם מהדמות שלו".

"רפול והים" מרכז סוזן דלל במסגרת "בת שבע מארחת", בכורה ב־23.10