"חלום ליל קיץ" מגיע לאופרה הישראלית בהפקה מושקעת במיוחד

מאז שעלתה לראשונה על הבמה בסוף המאה ה־16 “חלום ליל קיץ", הקומדיה הרומנטית הסהרורית של וויליאם שייקספיר, היא סיפקה השראה לאינספור יצירות בכל סוגי האמנויות. אבל אופרה שמבוססת על הוליווד של שנות השלושים – על זה שייקספיר לא יכול היה לחשוב. המחזה מגולל שלושה סיפורים משולבים המתרחשים בלילה אחד ביער סמוך לאתונה – ארבעה צעירים מאוהבים רודפים זה אחר זה אל תוך היער, שם מלך הפיות אוברון מתקוטט עם מלכת הפיות טיטניה ושולח את השדון פאק לעשות בלגנים, בעוד חבורת בעלי מלאכה מכינים הצגה בתקווה להעלותה בחתונתו של תזאוס, שליט אתונה.

לקולנוע “חלום ליל קיץ" הגיע עוד בתקופת הסרט האילם וזכה מאז לשלל עיבודים עתירי כוכבים, מהלן מירן וג'ודי דנץ' הצעירות ועד מישל פייפר וכריסטיאן בייל. אבל היפה שבהם הוא עדיין סרטו של מקס ריינהרדט מ־1935. אולפני וורנר הזמינו את הבמאי היהודי יליד אוסטריה להעביר למסך את ההפקה שהעלה בתיאטרון בלוס אנג'לס שנה לפני כן, ולסרט לוהקו כמה מגדולי הכוכבים של האולפן, בהם אוליביה דה הבילנד שחגגה השנה 101. אף שרובם מעולם לא שיחקו שייקספיר, כמה מהם התגלו כהברקת ליהוק – בעיקר מיקי רוני בן ה־15 בתפקיד פאק השובב שמחולל שמות בחייהם של הגיבורים הרומנטיים, וג'יימס קגני בתפקיד השחקן החובב בוטום שפאק הופך אותו לחמור. הסרט לווה במוזיקה שמנדלסון הלחין בהשראת המחזה יותר מ־100 שנה לפני כן, ואור יקרות שזרח בערפל העניק ליער ולשוכניו הלא ארציים מראה קסום.

"חלום ליל קיץ" באופרה הישראלית (צילום: בן קלמר)

מלך הפיות בחלוק קטיפה

סרטו של ריינהרדט שימש השראה לעידו ריקלין כשבא לביים את האופרה של בנג'מין בריטן מ־1960 (שמוזיקה מתוכה שולבה בפסקול של “ממלכת אור הירח" של ווס אנדרסון). ורדי, רוסיני, גונו ורבים אחרים כבר הלחינו אופרות על פי מחזות של שייקספיר, אך רובן הגדול הושרו באיטלקית ובצרפתית. ייחודה של האופרה של בריטן הוא שנכתבה באנגלית, והליברית הוא פחות או יותר הטקסט המקורי של שייקספיר, שהמקצב והמצלול של שפתו מתחברים באופן טבעי לסגנון המוזיקלי של בריטן. ריבוי תפקידי השירה – 18 סולנים ומקהלה (ב"לה בוהם", לשם השוואה, יש עשרה) – הופך את הפקת האופרה הזו למאתגרת יותר מהרגיל, ולכן לא מעלים אותה לעתים קרובות מאוד.

הפעם האחרונה ש"חלום ליל קיץ" הועלתה באופרה הישראלית הייתה ב־1994. הפעם מדובר בהפקה מקורית של האופרה הישראלית ורוב הזמרים הם ישראלים, עם כמה שחקני חיזוק בריטים. ריקלין מיקם את האופרה באולפן הוליוודי בשנות ה־30 ועיצב את הדמויות השונות בהשראת כוכבי התקופה. באופן טבעי מלך הפיות אוברון, שמשחק בחייהם של הסובבים אותו, הוא עכשיו במאי בחלוק קטיפה (מעצבי התלבושות והפאות התבקשו לחשוב על קרי גרנט) שמאוהב בכוכבת הראשית (עם פאה אדמדמה נוסח ג'ינג'ר רוג'רס). בערבים שונים מגלמים את אוברון שני זמרי קונטרה טנור ישראלים – יניב ד'אור ואלון הררי. את יד ימינו, השדון פאק, מגלם הרקדן ואמן הספוקן וורד יוסי צברי. זה אינו תפקיד מושר, וצברי בכובע צילינדר וחליפת ערב נוסח פרד אסטר מדבר אותו, ואף רוקד ריקוד קטן.

אבל הכוכבים האמיתיים של האופרה הזו, ואלה שאחראים על הצד הקומי שלה, הם ששת בעלי המלאכה שהפכו כאן לטכנאים, ובהצגה שבתוך ההצגה הם מגלמים דמויות מוכרות מסרטים קלאסיים, בהם צ'רלי צ'פלין, גראוצ'ו מרקס, ודורותי והאריה מתוך חלום קולנועי אחר.

"חלום ליל קיץ" באופרה הישראלית (צילום: בן קלמר)

להעשרת החוויה הבימתית אמן הווידיאו נמרוד צין יצר מארג של קטעי סרטים ודימויים שיוקרנו על חלקי תפאורה, בהם שני מסכים עגולים (דימוי לעדשות), וסדין שנפרש על האוהבים הישנים בידי להקת פיות שנראות כמו שיבוטים של שירלי טמפל. חלק מהקטעים נגזרו מסרטים ישנים – כמו סדרת נשיקות וסופים טובים בנוסח “סינמה פרדיסו"; קליפים אחרים צולמו במיוחד לצורך ההפקה. כך, למשל, כשהרמיה שרה שהיא חושדת שליסנדר הפסיק לאהוב אותה, יוקרן סרטון המדמה את נפילתה מצוק. לדברי צין, הם צילמו את הסצנה כך שתיראה לא ריאליסטית, כמו קטע מסרט ישן עם אפקטים ישנים. וכשדמיטריוס מתאהב בהלנה (בהשפעת צוף של פרח שפאק טפטף בעיניו בעודו ישן), דימוי של פניה מוארים בתאורת זוהר יוקרן על המסך כמו אייקון הוליוודי. והכל יתחיל עם לוגו של Athens Studios – טיול בגן פסלים יווני שבסופו האלה אתנה מופיעה מעל כולם כמו הגברת האמריקאית של אולפני קולומביה.

ההפקות המיוחדות של "חלום ליל קיץ"

1. ב־1964 חגגו הביטלס, בשיא הביטלמניה, 400 שנים לוויליאם שייקספיר בספיישל טלוויזיוני שלהם, שכלל חלק מהמערכה שבה אנשי המלאכה עובדים על "פירמוס ותסבי". פול היה פירמוס וג'ון היה תסבי, ואתם לא צריכים לנחש כמה מטופש ומצחיק זה, בשביל זה יש יוטיוב.

2. המיוזיקל "The Donkey Show" הוא עיבוד משנת 1999 למחזה בסגנון דיסקו שנוצר על ידי דיאן פאולוס, זוכת פרס הטוני. כשחושבים על זה, מה שקורה ביער הוא מסיבה של דלוקים או מסיבת דיסקו – וזה בדיוק מה שקורה בעיבוד הזה, המכיל כדורי דיסקו, דיוות עם נוצות וזמרות על סקייטים.

3. ואם כבר מסיבות, "A Midsummer Night's Rave" מ-2002 הוא סרט שהופך את היער למועדון ואת מה שקורה בו לרייב, את פאק לסוחר סמים ואת שיקוי האהבה לאקסטזי (אלא מה). הסרט הפך לדוגמה ל"מקשייקספיר", כלומר למסחור ולזילות של שייקספיר.

4. ניל גיימן שילב את המחזה בגיליון מספר 19 של סדרת הקומיקס הסופר מצליחה שלו "The Sandman". החוברת הזאת הייתה הקומיקס הראשון והיחיד שזכה בפרס הפנטזיה העולמי לסיפור קצר.

5. מוזיקאים נוספים שלא טמנו ידם בצלחת: אלביס קוסטלו הלחין מוזיקה לבלט על פי המחזה; גיטריסט ג'נסיס, סטיב האקט, הלחין עיבוד קלאסי; וחברת התיאטרון אוף ברודוויי Moonwalk הציגה אופרת רוק למחזה בתוך מחזה של פירמוס ותסבי.

← “חלום ליל קיץ" מציגה באופרה הישראלית, שד' שאול המלך 19 תל אביב, עד רביעי (17.1)