פולישוק עושה קאמבק – ממסך הטלוויזיה לבמת התיאטרון

ששון גבאי מזהה משהו מ"פולישוק" בכל חבר כנסת וכמובן גם בטראמפ. כך שמן הסתם הגיעה העת של השר הכלומניק שלו לעשות את המעשה האהוב על כל פוליטיקאי עבר: קאמבק

ששון גבאי (צילום: אילן בשור)
ששון גבאי (צילום: אילן בשור)
24 במאי 2017

האורח המיוחד שעזב זה עתה את ארץ הקודש, דונלד טראמפ, מזכיר לששון גבאי את אחת הדמויות המפורסמות והכושלות שגילם: רובי פולישוק. מי שהתגעגע לשר השלומיאל, כוכב סדרת הטלוויזיה הנושאת את שמו, יוכל לפגוש בו שוב בהצגה "פולישוק" של תיאטרון בית לסין שתעלה ביום שישי הקרוב. "אחרי 'פולישוק' אני עוד מבין פחות איך אנשים יכולים לעסוק בפוליטיקה", מצהיר גבאי. "אנחנו שוכחים תמיד שלפוליטיקאים יש בית ואגו והורים, והם מתחתנים ומתגרשים ומשלמים מזונות. קצת שוכחים שהם בני אדם, ובגלל זה אנחנו אוהבים לצחוק עליהם ולשנוא אותם. תראה את נשיא ארצות הברית, למשל, זורק הצהרות על ימין ועל שמאל", הוא מדגים. "איזה נשיא היה מדבר ככה, או שולף מהמותן? יש בו משהו קצת פולישוקי, אנשים עושים עליו מניפולציות. פעם הוא מצהיר שינאם בכותל, אחר כך בכנסת. הוא לא יודע שהכותל לא נחשב חלק מישראל?".

אבל גבאי לא רוצה להיכנס לעובי הקורה הפוליטית, בכל זאת באנו לדבר על תיאטרון. אחרי שלוש עונות מוצלחות על המסך הקטן, כבוד השר עולה לבמה. הקאסט אותו הקאסט, ושמוליק הספרי – יוצר הסדרה וההצגה – אותו שמוליק הספרי. גבאי מסרב לחשוף ספוילרים, ומוכן לספר רק שבהצגה טועה פולישוק ומוכר לסינים נכס אסטרטגי חשוב של מדינת ישראל. האם ההשראה היא סיפור אורי אריאל והמזל"ט שהעניק לרוסים? "לא", צוחק גבאי. "מדובר בנכס יותר… אמוציונלי. זה אותו השר שאנחנו מכירים, אבל לא מדובר בעוד פרק בעונה של פולישוק, אלא במחזה עם מטען כבד יותר מבחינה פוליטית וסוציאלית. הוא מגלה את הפרצוף של הפוליטיקה במערומיה, בהצגה נשכנית שמתעסקת במצב הנפשי של החברה הישראלית. פולישוק, כדרכו בקודש, נקלע לסדרת טעויות שגורמת טלטלה במערכת, וכדרכו בקודש מוצא איזו דרך לצאת ממנה ולחשוף את הצד הפשוט והאנושי שבו".

לדברי גבאי, מאז ירדה הסדרה מהמסך ב־2015 אנשים ברחוב תמיד שאלו אותו "מה עם פולישוק". "אני נורא סקרן לקראת החוויה בתיאטרון", מעיד השחקן המוערך. "קיבלנו תגובות טובות על הסדרה בעיתונות וברחוב, אבל אף פעם לא שמעתי באוזניי את הקהל צוחק ממנה. זו הזדמנות לחוש את הקהל, להבין מה מצחיק אותו ומה מכניס לו מכה בבטן. בארץ כמעט לא עושים סאטירה, למעט בפרינג'", מוסיף גבאי. "בתיאטראות הממוסדים יש מחזאות יפה, אבל אין כמעט סאטירה. אני מצפה לחוויה רעננה ומאוד נשכנית".

המעבר לתיאטרון היה אתגר לא פשוט עבור השחקנים. "היינו צריכים לקחת את העדינות שיש לקולנוע ולטלוויזיה ולהעביר אותה לבמה, למרות הקושי הטכני להגיע לקהל באולם גדול", גבאי מסביר. "בהצגה יש לנו רק שני לוקיישנים, לשכת השר והלובי של הלשכה, ובטלוויזיה המצלמה מטיילת לאן שהיא רוצה. כאן אנחנו צריכים לתפוס את הפוקוס של הקהל ולכוון אותו אלינו בלי עבודה של עריכה, והמשחק צריך להיות יותר אקספרסיבי. אבל אני רגיל לדילוגים האלו בין המדיומים השונים, ואוהב אותם מאוד".

"פולישוק" לא מוגדרת כסדרה המבוססת על אירועים אמיתיים, אך לא פעם אפשר למצוא בין האירועים המטורללים שמתוארים בה דמיון לאלו המתרחשים במסדרונות כנסת ישראל. כך למשל בישראל של "פולישוק" מסתבכים שרים בעבירות מין ופדופיליה, ובמדינה מופץ חינמון ששמו "ישראל נון־סטופ".

"הפוליטיקה הישראלית מספקת חומרים ללא סוף לסדרה כזאת, וכנראה תמשיך וגם תעקוף בסיבוב את הסדרה ואת המחזה", חוזה גבאי. "אנחנו רואים על דפי העיתונות שהחלטות הרות גורל תמיד מעוגנות באיזו אג'נדה אידיאולוגית או היסטורית, אבל בסופו של דבר מתברר שזה היה רק כדי שלא יפטרו את איקס או את וואי. ההישרדות, האקראיות, המלחמות על הכיסא – זה בדיוק 'פולישוק'. היו פעמים שבכנסת אשכרה גנבו לנו בדיחות", הוא נזכר. "עשינו חזרות על איזו סצנה שקיימת במחזה, ופתאום שמענו שזה קרה באמת".

גבאי מגדיר את הישראלים כ"עם שאוכל פוליטיקה וישן פוליטיקה", אף שהוא עצמו לא רץ לקרוא כל פוש חדשותי שמגיע אליו לאייפון.  "זה די מייאש אותי, אבל אני חושב שאי אפשר להיות ישראלי ולא להיות אדם פוליטי", הוא מציין. "אי אפשר למשל להיות לא מודע לסכסוך הישראלי־פלסטיני, לניסיון או לאי הניסיון למצוא לו פתרון. אני לא פעיל פוליטית, אבל אני משתדל להתחשב בבני אדם כמו שאני רוצה שיתחשבו בי. אני מגדיר את עצמי כאדם אנושי שער לסבל של הזולת ושל העם האחר, כחלק מהאג'נדה הישראלית וההומניסטית".

מוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2 תל אביב, שישי (26.5) 21:30, שבת (27.5) 18:00, 21:00, ראשון (28.5) 20:30, שני (29.5) 20:30, רביעי (31.5) 21:00, 250 ש"ח