עכו או כלום: מה כדאי לראות בפסטיבל עכו?

פורנו השראה

מופע מחול של הכוריאוגרפית ניקול מאהלר (37) מקיבוץ יסעור שקרוב לעכו, המשלבת בשנים האחרונות בעבודותיה נכים ואנשים עם מוגבלויות. "שם המופע לקוח מתוך ביטוי של סטלה יאנג שהייתה אישה נכה אקטיביסטית", מסבירה מאהלר. "היא מחתה נגד ההחפצה של נכים על ידי 'אנשים רגילים' שרצו להרגיש יותר טוב עם עצמם. למשל, כל תמונות המוטיבציה שמסתובבות ברשת, נניח מישהו בלי רגליים שמטפס על הר אוורסט ומתחתיו כתוב 'אם הוא עושה את זה אז למה אתה לא?'".

פורנו השראה (צילום: סמדר גורן)

מה את חושבת על כל הבלגן שקדם לפסטיבל?

"אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי במחזור הראשון של התוכנייה שנגנזה עקב החרם. אני יודעת שבאותם אודישנים לא היה בכלל מחול ורק עכשיו, בגלל כל מה שהיה, נפתחה לי האפשרות לגשת לאודישן ולהופיע בפסטיבל. אני לא יודעת אם הייתי גם פורשת כמו מי שעשה זאת אבל אני כן חושבת שלא הייתי בוגדת באנשים שאיתי בפסטיבל. מצד שני אני חושבת שחרם זה משהו שפוגע בכולם: גם באמנים שסירבו להופיע וגם בראש העיר ובאנשים שממשיכים את הדבר. יש לי עוד דעות בנושא שאשמח לשמור לעצמי".

עיר המזל

המחזאי אסף פרידמן (37) עסוק בימים אלה עד מעל הראש. יש לו שלושה ילדים לגדל, אישה בהיריון בחודש התשיעי, והמחזה הראשון שלו, המבוסס על ספרו של אלי ויזל, עולה לאוויר העולם יחד עם אנסמבל תקוע. בהצגה, שמספרת על בחור שחוזר אחרי השואה לשכונה שבה גדל ונתפס על ידי הסובייטים, פרידמן אחראי על העיבוד למחזה, על הבימוי ועל התפאורה, והוא משחק את הגיבור וגם מפעיל בובה שהיא דמות משנית.

בכל הנוגע להשפעתה של שרת התרבות מירי רגב על הכיוון שאליו הלך הפסטיבל, פרידמן נשמע אמביוולנטי. "אני לא יכול לענות אם אני מבסוט מהמצב כי אני מכיר את עולם התיאטרון על בוריו", הוא אומר. "אבל מה שאני מרגיש זה שהיא באה ומנענעת את הכורסה. הרבה דברים נשברים אבל בעיקר משתנים, בין שהם מתעקמים או מתוקנים. אצלי בזכות הטלטלה של פסטיבל עכו קיבלתי הזדמנות שכנראה אחרת לא הייתי מגיע אליה, ובאמת אני מפרגן למירי רגב. כמה שיגידו שהכל פתוח ותמיד יש מקום ליוצרים צעירים, אני דווקא הרגשתי שזאת ברנז'ה שלא מצאתי דרך להיכנס אליה בצורה טבעית".

LO(r)CA

ההצגה, שמבוססת על כתביו של המשורר פדריקו גרסיה לורקה, היא ללא ספק אחת ההפקות המסקרנות של הפסטיבל. מדובר בהפקה דוברת ספרדית שמגיעה ממדריד, שם מתגורר בשנים האחרונות הבמאי והמחזאי ברק בן דוד (31). הוא ליקט כמה סיפורים מכתביו של לורקה ליצירה אחת ובה החליף את כל דמויות הנשים בדמויות גבריות כדי להציב בחזית את מצבם של ההומואים כיום.

"לקחתי את המוטיבים של לורקה והלבשתי אותם על גברים הומוסקסואלים, מתוך העובדה שלורקה עצמו היה הומוסקסואל", הוא מסביר. "חוץ מזה עשיתי זאת במיוחד לאור כל מה שקורה בארץ בתקופה האחרונה, עם האיסור של המדינה על זוגות חד מיניים לאמץ ילדים וההגדרה של הומוסקסואלים כחריגים".

איך אתה רואה את מצב התיאטרון בארץ?

"הוא יכול להיות יותר טוב", הוא מגחך חרישית. "אני חושב שיש המון דברים שאפשר להעריך, בעיקר בפרינג' הישראלי ובתיאטרון האלטרנטיבי, שיותר דוחף ומנסה לחפש דרכים אחרות ושפות ייחודיות יותר. אבל עדיין יש לאן לשאוף".

בדרך לפסטיבל עוצרים בוולגריה

היו גם כאלה שהחליטו לנצל את כל המהומה סביב הפסטיבל ולכתוב מחזה. במאי התיאטרון יגאל אבן אור (64) סיפח אליו קבוצת חיילים צעירים שבעברם היו תלמידיו. הם רצו מאוד להמשיך את עבודתם איתו וביקשו לחדש עמו קשר. דבר הוביל לדבר ואבן אור מספר ש"הם לא האמינו שאני באמת כותב בשבילם מחזה. כשהם התחילו להאמין הם ביקשו ממני לשלוח אותו לפסטיבל עכו כי הם שמעו שהתפנה שם מקום עקב כל המהומה. ההצגה מספרת על במאי יוצר שמחפש שחקנים באודישן להצגה שהוא הולך להרים. מכאן הפכנו את זה לבמאי שעושה אודישנים למחזה בפסטיבל עכו המוחרם. זה באמת היה מאוד יפה רק שבינתיים התבטל החרם. שיגעו אותי בתור מחזאי! הייתי צריך כל פעם לשנות את המחזה בהתאם לפוליטיקה שקורית בחוץ. בקשר לחרם שהיה, אמרתי לתלמידים שלי: חנוך לוין לא החרים את תיאטרון הקאמרי אחרי שהתיאטרון והפוליטיקאים הורידו לו את המחזה 'מלכת אמבטיה'".

בדרך לפסטיבל עוצרים בוולגריה (צילום: והאן שגב)

פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר, חול המועד סוכות, שבת־שלישי (7.10־10.10)